715 הורכן יהודי לכוס 716 והמערבית (בריגדה "אוסט" ובריגדה "ווסט") ׳ ב״מכון לנקיון העיר ("רייניגונגס קאמאנדא"), בבתי־החרושת ובמוסדות הצבאיים השונים באו במשא־ומתן עם הנוצרים בעיר, . ושילמו בכסף ׳ זהב ׳ דולרים ואבנים יקרות בעד צרכי־מכולת ורפואה שהביאו אל המחנה . המחירים בשוק השחור היו גבוהים מאד . המקום המרכזי בו פרח השוק השחור היה בית־הכסא ׳ כי במקום זה ההשגחה מצד השוטרים לא היתה חמורה כמו בשאר המקומות .
השו ק השחו ר היוו ה מעי ן הגנ ה עצמי ת מצ ד האסירי ם אש ר ביטל ה א ת מזימ ת הס.ס . להרעי ב א ת היהודי ם ע ד מוות . התגוננו ת כזאת — התפתח ה ג ם במחנו ת אחרים , ובכ ל ארצו ת הכיבו ש הנאצי , א ך ל א הי ה ב ה כד י לשבו ר א ת הרע ב הכללי . התפתחו ת "משט ר כלכל י חדש " ז ה נתנ ה א ת היסו ד לקביע ת הקער ה נהפכ ה ע ל פ י—ה . קמ ה שכב ה ש ל "בורגנו ת הי ה הפו ך מאש ר הי ה בחבר ה היהודי ת לפנ י המלחמה ׳ "סד ר סוציאל י חדש " במחנה . המבנ ה הסוציאל י במחנ ה חדשה " מסוחרי־השו ק השחו ר מה״תקיפים" ׳ הפועלי ם המומחי ם בפלוגות־החוץ , ומספ ר "גבירים " מימי ם עבר ו שהצליח ו לשמו ר שארי ת מהונ ם בזהב ׳ דולרי ם ואבני ם יקרות . מאיד ך נוצ ר פרולטריו ן חדש , אנשי ם של א יכל ו להסתג ל למצב־הדברי ם החדש , ביניה ם כמע ט כ ל בעל י המקצועו ת החפשיי ם והפקידים . בעו ד שהבורגנו ת החדש ה ידע ה להפי ק א ת כ ל התועל ת מ ן המצ ב המשונ ה במחנדדהכפיה ׳ הר י הפרולטריו ן ש ל המחנ ה — והו א רו ב מניינ ם ובנינ ם ש ל האסירי ם — גוו ע ברעב ׳ וסופ ו הי ה כליו ן מהיר .
המצב הסניטרי במחנה גרם למחלות רבות. לא זו בלבד שהצריפים היו מלאים זוהמה וכנים, אלא גם כל סדרי החיים של האסירים ה־ו מכוונים למוטט את בריאותם. תחילה לא היה במחנה כל בית־מרחץ׳ ומשנבנה — אסר גיבואור להשת מש בו במשך זמן רב, כביכול — כעונש על שלא נגמר בנין בית־ המרחץ במועדו. השימוש בסבון אסור ה*ה בתכלית (ומצרך זה אפשר היה להשיגו רק בשוק השחור), אך למרות זאת דרש גיבואור מהאסירים להקפיד על נקיונם הגופני׳ ולשם כך היה עורך בדיקות מדי טעם־ בפעם. יום אחד ערך גיבואור בדיקה כזאת בעצם החורף׳ שהקור הגיע ל־20 מעלות מתחת לאפס. האסירים הוכרחו לעמוד ערומים במגרש המחנה במשך כל זמן הבדיקה. לבסוף בחר גיבואור בחמישה אסירים וציווה להענישם על חוסר הנקיון. האומללים טובעו בתור חביות מלאות מים וקפאו למוות. לפעמים שלחו את האסירים אל בית־המרחץ ברחוב בלונובה אשר היתד, בו אינסטלציה לנקוי מן הכנים. אך בית־המרחץ היה קטן מדי ולא הכיל אלא מאה עד 150 איש בב ת אחת. אחר־כך הנהיגו אחת לשבועיים, שעל האסירים ללכת פלוגות־פלוגות להתרחץ בבית־ המרחץ ברחוב שפיטאלנא. הרחיצה שמשה לשוטרים הזדמנות חדשה להתעולל באסירים. הם הכום על כל דבר פעוט שלא נשא חן מלפניהם׳ ובדרך כלל השאירו האסירים קרבנות אחרי כל רחיצה כזאת, שנפלו חללים מן ההכאות והיריות או שנשברו אבריהם.
בתנאים האיומים נפוצו מחלות שונות, ביחוד — מחלות מידבקות. מגיפת טיפוס־הבהרות מסוכנת מאד פשתה —ביחוד בחדשי ספטמבר־נובמבר 1942. לפי גביית־עדות מפי הרופא ד״ר אדגר צווילינג הפילה מגיפת הטפוס באותם הימים עד 50 איש ליום 3־).
התרופה העיקרית שסיפקו הגרמנים לחולים אנושיים היתה — ירית־מוות. או גם — היו מוציאים את החולים קשה אל מעבר לתיל, לאדמת ההפקר, והשאירום שם לנפש עד שיגיועו. אנשים חולים השתדלו, איפוא, בכל כוחותיהם להסתיר את מצבם, והיו הולכים לעבודתם אפילו בעת שאכלה הקדחת את גופם. לפעמים עלה לחולים כאלה להעלים בעזרת חבריהם את מחלתם מעיני השוטרים, והם הבריאו, למרות הכל. המועצה היהודית והועד לעזרת אסירי־ המחנה שע״י הקהילה השיגו בעמל רב, הודות למתנות שוחד רב, היתר מ־די שלטונות המחנה להעביר את החולים האנושיים לבית־החולים של הקהילה אשר בגיטו. הרופא הראשי ד״ר מקסימיליאן קורצ'וק ארגן מחלקה מיוחדת בשביל החולים האלה וטיפל בהם במסירות־נפש. ברם, הדבר לא נמשך זמן רב. אחרי האקציות הגדולות בסוף 1942 נתחסל בית־החולים של הקהילה. אז ארגנו הגרמנים "בית־חולים" במחנה. התנאים במרפאה היו פרימיטיביים. הוקצה לבית־ החולים צריף קרשים, בלתי־מוסק, ללא מכשירי־רפוי כל־שהם ובלי עזרה סניטרית. פעמיים בחודש התפרצו לבית־החולים שוטרי הס.ס. ברומבויאר ובירמן לשם עריכת מפקד בין החולים. בשעת המבחן היו בוחרים מן החולים האנושיים ביותר ומוציאים אותם להורג. החולים השתמטו בכל האפשר מבוא למקום מסוכן זה ארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוארשה, מס. 858.