721 ד״ר פ. פרידמן 722 פרק 26: פעולות המחתרת במחנה ונסיונות מרד כל העינויים הקשים, יסורי גוף ונפש, שסבלו אסירי המחנה היו מכוונים לתכלית אחת — להכחיד בהם את צלם האדם ולהשפילם לדרגת בהמות־לטבח (די־הומניזציה). אך מעלליהם של אנשי הס.ס. — הביאו —לתוצאות אחרות מאשר קיוו להן. לאמיתו של דבר הפכו מעשיהם את אנשי ה 0.ס. דווקא־מגשימי מדיניות הדי־הורמניזציה, לחיות טרף. לגבי האסירים לא הושגה המטרה במידה שציפו לה, היו במחנה אסירים אשר שמרו על ניצוץ האדם שבקרבם, וראיה לדבר — התופעות המרובות של סולידריות, עזרת חברים ואהבת־אחים, המתוארות בזכרונותיהם של הניצולים. ועדות נוספת לכך, היא הפעולה התרבותית וההכנות להתנגדות מזוינת שקמו במחנה.

פעולת המחתרת במחנה התנהלה בקושי וללא ברציפות ׳ כי בכל פעם מתיאו נהרגו רב־כ ממנהיגי־ התנועה. לפיכך, לא הגיע אלינו תיאור מלא של כל התנועה אלא קטעי דברים שנשתמרו בפי מתי־מספר שהצליחו להמלט מגיא־המוות. ידוע, שבמשך שנת 1942 נתארגנה עזרה עצמית שבראשה עמדו: ריכרד אקסר (בנו של הפרקליט הידוע), איש צעיר בעל־ אופי ונפש רגישה ׳ ויעקובוביץ. בחלק המחנה שהיה שייך ל־.ם היה פעיל חוג אחר שניהלוהו: העתונאי דוד פרנקל ׳ צעיר ממנהיגי "השומר הצעיר"׳ אברהם ווארמאן ("ברונק") ואחרים. העזרה העצמית הכשירה —את הקרקע להתנגדות מזויינת, ובינתיים סייעה לבריחת יחידים מן המחנה, סיפקה בגדים לבורחים, המציאה להם מקומות־מקל ט ומחבוא בעיר ׳ תעודות מזוייפות וכר. שדה פעולה חשוב היתה גם העזרה לחולים ולרעבים במחנה׳ בה היו פעילים ביהוד הרופאים ד״ר בורים פליסקין, ד״ר לוסט׳ ס. כהן, מ. אוסמן וה. בירנבוים. במחנה התנהלה גם פעולה ספרותית במחתרת. כך ׳ למשל, נתארגן בסתר נשף של שירה׳ ע״י הסופר שלאחטר, שהתקיים ב־31 לדצמבר 1941. כנראה זה היה הנשף הראשון במחנה. שורה של "נשפים ספרו- תיים נתארגנה במשך השנים 1942—1943 ע״י חברי "החטיבה לנקיון העיר" מ. בורוויץ (בורוכוביץ), ליאון בירנבוים׳ ו. אוסמן׳ בהשתתפותם של מ.

בורנשטיין, בן־ציון גינזברג וד״ר פליסקין. החיבורים שנקראו בנשפים הללו היו נעתקים במשרדי המחנה בידי הפקידים היהודים חברי־המחתרת׳ וההעתקים הופצו בין האסירים. סופרים אחדים המשיכו בעבודתם הספרותית במחנה. בעוד שכתבי־היד של ירחמיאל גרין, זיגמונט שור ואחרים — אבדו, נשאר לפליטה השיר של האלינה גרין ושירים "עממיים" אחדים. רבים מאסירי המחנה כתבו רשימות ויומנים. לדאבוננו׳ אבדו רובם של כתבים אלה. מאלה שנשתמרו ונדפסו אחרי המלחמה יש לציין מ. בורביץ (הוא מכסימיליאן בורוכוביץ) הוציא שני ספרים מבוססים על זכרונותיו מתקופת המחנה היאנובי: "אוניברסיטה של בריונים" וה״ספרות במחנה". הוא חיבר גם שירים אשר שנים מהם נדפסו עוד בימי המלחמה׳ בשנת 1944, ע״י המחתרת היהודית בוארשה בחוברת "ממעמקים" (040111301 2) ושנכנסו אח״כ לתוך קובץ שיריו בשם ״פנים אל פנים עם המור.״(ץ 7 03 20 501101x13) יאנינה העשעלס, (בתו של העורך הנריך העשעלס) כתבה ספר זכרונות בשם ״בעיני ילדה בת שתים עשרה״? וליאון ויעליצקר חיבר את הספר "בריגדה של מוות".

במחנה היו מקרים שונים של התנגדות אינדיבי- דואלית, ויש לשער כי מלבד המקרים שנשמרו בזכרונותיהם של הניצולים היו גם מעשי התנגדות שלא נרשמו וזכרם אבד לעולם. יקצר המצע מהעלות על הנייר את כל המקרים המתוארים בספרי-הזכרונות (השווה: זכרונות בורויץ׳ שאיאוויטש, פרבר׳ לוין, מלטיאל, ויעליצקר ועוד. מקרים רבים נזכרו גם בגבית- עדות מפי עדים, והן נשמרות בארכיונים) עלינו להצטמצם כאן רק ב־3 תמונות אופייניות: פעם אחת התנפל בבית־המרחץ איש הט.ס. בוטנר׳ ללא כל סיבה, על יהודי זקן מערי השדה׳ והיה מכה אותו באופן שיטתי, ברוח קרה והבעת פנ-ו אכזריות. היהודי נפל ארצה אבל לא דיבר תחנונים אל הרוצח אשר הוסיף להכותו׳ אלא זקף ראשו מדי פעם בצעקה: "ובכל זאת היטלר לא ינצח!" ובמלים אלה על שפתיו יצאה נשמתו. יום אחד היה רוקיטא עומד ומסתכל ביהודים שנשאו לבנים. מדי פעם בפעם קלע בשוט אשר בידו