727 הורכן יהודי לבוב 728 פרק 27: שארית הפליטה ב~26—29 ליולי 1944 שיחרר הצבא היוסי את העיר לבוב מידי כובשיה הגרמנים. מיד לשחרור בוצר באופן ספונטאני ועד יהודי, שהשתכן באולם קטן ברחוב יבלונובסקי והחל ברישום היהודים ששרדו. לא כל היהודים הרהיבו עוז בנפשם להודות ביהדותם בגלוי. חלק מתושבי העיר הנוצרים לא התייחס באדיבות ליהודים הניצולים. היו גם מקרים, שיהודים נרצחו בידי המחתרת הפולנית או האוקראינית הלאו- מנית. כזה היה גורלו של ד״ר בארטפלד. מורה־דת, אשר נהרג לאחר שיצא ממחבואו. אפשר לחלק את היהודים הניצולים לשלושה סוגים: א) סוג ראשון — המתחפשים, בעלי תעודות מזויפות; רבים מהם לא יגלו את זהותם גם אחרי השחרור. להם משתייכים גם הילדים היהודים שנתקבלו ע״י משפחות נוצריות בתקופת הנאצים לחסות ׳וברוב המקרים לא שבו לעדת ישראל ולדת ישראל׳ מסיבות שונות: יש שהמשפחות הנוצריות דבקו בילדים ולא רצו להפרד מהם, ויש שהילדים מצאו כי הוריהם ובני־משפחתם נכחדו, ואין להם על מי להשען. ב) סוג שני — היו "אנשי היערות"׳ אשר שבו ממחבואם ביערות או משוט בארץ בגדודי הפרטיזנים, רובם נשארו בעירום ובחוסר כל. ג) סוג שלישי׳ שנקרא בפי העם "עכברים", אלו שהסתתרו במערות, בצנורות, בתעלות ובבונקרים׳ ובצאתם היו חלשים ותשושים מחוסר־תנועה, מאין־ אוויר ואור במחבואיהם׳ רגליהם כושלות ועיניהם כהות׳ פניהם חיוורים וגופם נפוח.
מלבד יהודי לבוב באו אל העיר יהודים ניצולים מערי־השדה׳ שבחרו להשתקע בלבוב מלשוב אל מקומות מגוריהם, אם משום שהרגישו את עצמם עזובים וגלמודים יותר בעיירתם, שכל אשר בה הזכיר להם את החורבן, וחיפשו מנוס ממנו בעיר הגדולה והזרה; ואם משום שרב ית ר היה בטחונם האישי של השרויים בקהילה גדולה. ובאמת, נשארה לבוב הקהילה ה״גדולה" היחידה בגליציה המזרחית. בעוד שארית הפליטה היהודית בערים אחרות הגיעה לכמה מאות נפש לכל היותר׳ (כמו: בוריסלב׳ דרוהוביץ, סטניסלבוב׳ טלוסטי), הרי מנתה האוכלוסיה היהודית בלבוב כמה אלפים נפשות, ברם, אין במספרי האוכלוסיה היהודית בלבוב תמונה מדוייקת על מספר הניצולים מיהודי לבוב עצמה. בתוך אנשי שארית הפליטה שנרשמו בועד בלבוב ונשתקעו בלבוב אחרי השחרור, היו יהודי ערי השדה רוב מכריע. לועד היהודי שברחוב יבלונובסקי לא היו אמצעים טכניים, אף לא מומחים, למען ערוך מפקד מדוייק, במשרד הועד נרשמו עד ה־21 לספטמבר 1944 — 3.400 יהודים, בערך. ועם מיעוט ערכה של רשימה זו — כי אי אפשר היה באותם ימים לעמוד על כל הנתונים ולנתחם באופן ביקורתי — הריהי מקור הידיעות היחיד של אותו זמן, ולפיכך מביאים אנו את הפרטים הסטיטסטיים (קבלנו את הסטטיסטיקה מחברי הועד היהודי בסוף ספטמבר 1944, בלבוב). בין 3.400 היהודים היו: נשים בגיל 20 — 60 שנה — 2080 גברים בגיל 18 — 55 שנה — 1215
קשישים למעלה מ־55 שנה — 20 ילדים ונוער עד 18 שנה — 85 60% מן הנרשמים מסרו שהיו בעלי־מלאכה, סוחרים ופקידים לפני המלחמה; 15% מהם היו בעלי מקצועות חפשיים, מורים ואמנים. בתוך האינטלגנציה המקצועית שניצלה היו, במספרים מחלטים: 32 רופאים; 8 רופאי־שנים; 42 עורכי־דין; 27 מהנדסים; 16 מורים; 9 שחקנים. הועד היהודי התחיל גם בארגון עזרה לניצולים. התמיכה שניתנה ע״י שלטונות העיר וכן שאר האמצעים הכספיים שבידי הועד (מתרומות יהודים בעלי־הון) היו זעומים מאד והעזרה שניתנה עד 1 ד 21 לספטמבר 1944 הקיפה: 13.000 ארוחות־צהרים; 8.000 ככרות־לחם; 20.000 רובל במזומנים ׳ ומעט בגדים קלים. אח״כ נוצר ועד יהודי מקומי חדש שפעלו בו עסקני־ציבור בעלי נסיון (כראש הועד כיהן במשך חדשים אחדים ד״ר דוד סובול). הועד החדש קיבל משלטונות העיר את בית־הכנסת היחידי שנשאר שלם אחרי צאת הנאצים. זה היה ביודהכנסת שברחוב