729 ד״ר ם. פרידמ ן 730 ווענגילנא, שהגרמנים עשאוהו מחסן ואורווה׳ ולא התאים למשרד. בכל זאת הועברו לשם משרדי הועד היהודי הזמני וגם נערכו בו תפילות בימי החגים. הועד ערך סטטיסטיקה חדשה (בחודש נובמבר 1944) שנמנו בה 2571 יהודים, בתוכם 134 ילדים בגיל 3 — 16 שנה. נראה שרבים מן הנרשמים בלבוב בימים הראשונים לשחרור שהו בעיר רק שהיית־ארעי בדרכם לפולין. הועד ערך גם חקירה מדוייקת שהוכיחה, שרק 823 מיהודי לבוב — יל־די העיר או תושביה בעחבו א הגרמנים — היו בין הניצולים. נתונים אלה נמסרו לנו ע״י ד״ר דוד סובול, ראש הועד היהודי. לועד היהודי לא ניתנה גושפנקה חוקית מצד השלטונות הרוסיים׳ שלא רצו לאשר קהילת דתית. השלטונות סבלו את פעולת הועד רק בחדשים הראשונים׳ ואח״ב התפטר הועד. יציאת היהודים מלבוב נמשכה. (לפי ההסכם בין ברית־המועצות והרפובליקה הפולנית רשאים היו תושבי לבוב לבחור לעצמם נתינות סובייטית־אוקראינית או פולנית; לבוב סופחה אל אוקראינה הסובייטית). בדרך כלל בחרו היהודים בנתינות פולנית ועזבו את לבוב. הריפטריאציה לפולין נמשכה מאוקטובר 1944 עד סוף שנת 1945, וכמעט שרוקנה את לבוב מתושביה היהודים. שארית הפליטה של לבוב נדדה לערים שונות בפולין (וארשה, לודז, קראקא ועוד)׳ משם למחנות־העקורים בגרמניה׳ אוסטריה ואיטליה ולבסוף לישראל ולארצווד־אמריקה.