פרק ד,: לבטי המסחר והמלאכה היהודית הסכם שנת 1578. מסחר "הפרנקים". העירונים תובעים הגבלת חופש המסחר היהודי*. השתדלויוּת היהודים. ועדת המלך זיגמונט וד3 ופעולותיה. היהודים מגישים משפט נגד העיריה. תמיכת האצילים. התנגדות בעלי־מלאכה ומדיניות העירית. ההסכם משנת 1592. עמדת "ועדי ארבע הארצות. הפשרה משנת 1729. ביטול החוזה בשנת 1634. תקנת המלך מ־26 באוקטובר 1634. תיקף החוזה עד 1652. מאבק הפרוונים היהודים. התערבות "הסיימ׳יק" בוישניה. הפשרה עם אגודת הפרוונים הנוצרים בשנת 1642. העיריה חותמת בשנת 1664 על הסכם. המסחר היהודי והיקפו. בשנת 1578 הגיע הסבסוד בין העיריה והיחידים בשאלת המסחר היהודי לשיאו, והוסכם לדחות את הענין לדיון בסיים. אחרי שהעיריה נוכחה שבסיים צפוי לה כשלון הגיעו לידי פשרה, שתקפה נקבעה לשמונה שנים ז״א עד 20 בינואר 1589. במבוא לתעודת״הפשרה נקבע שנדחה זמנית תקפן של כל התקנות והפריבלגיות, על הקהלה בתוך־העיר לערוך בכל שנה רשימת יהודים תושבי״קבע ואסור ליהודי העיר לעשות שותפות עם יהודים מן החוץ לשם מתן אשרתא לעסקיהם.

בהסכם הותר ליהודי העיר המסחר בארבעה סוגים : מסחר״בהמות , (מספר השוורים הוגבל עד 2000 ) מיקח וממכר של סחורות בירידים בלבד . ירק באריזה ובמשקל גדול ; לעומת זה מיתר המסחר בערים ובעיירות , לפי אמות וליטראות . ליהודי״העיר מותר לסחור בירידי לבוב בכל סחורות ודיבי א מתורכיה פרט למשקאות , תרופות ומיני תבלין : פלפל , זנגביל וכרכום . ביריד אחד רשאי כל סוחר לקנות סחורות בשווי של 1500 זהובים ז״א 6000 זהובים ב״ 4 הירידים בשנה . לשם פקוח תיעשה הקנייה בנוכחות מתורגמן , ועפ״י רוב היה המתורגמן ארמני מלבוב . ליהודיות מותר לסחור רק בסחורה מתיצרת״בית או חפצי״משכונות שזמן פרעונם עבר . הקהלה רשאית להזמין במשך שנה רק 20 חביות ייןכשר תמורת תשלום מס של חצי זהוב מהחבית . הקהלה אחראית בעד כל מפירי החוזה . כל הנתפס , בקניות בהעדר המתורגמן , וסכום הסחורה עולה על הקבוע , או סחר בקמעונות ובסחורה אסורה , עונש של 100 זהוב יוטל עליו . בעד זכיוןהפשרה על הקהלה לשלם 50 זה 7 לשנה , והפשרה מבוטלת אם הקהלה לא תסלק את התשלום או שלא תסגיר את העבריינים .

לפי הסכם־הפשרה השיגו היהודים חופש״מסחר בסחורות מתורכיה במסחר קמעונאי מחוץ ללבוב, הותר להם מסחר הבשמים וגם לנשים הותר מסחר חפשי בתוצרת בית. בהשוואה לאיסור משנת 1521 לא בא כמעט שום שנוי. כל הסחורות הבאות מן המערב נאסרו על היהודים במסחר והוסרה רק הגבלת הסחר בסחורות מן המזרח. אכן הותר המסחר הקמעונאי מחוץ ללבוב. אעפ״י שהפשרה חלה רק על יהודי תושבי־העיר לבוב, התחילו גם היהודים שמחוץ־לעיר לסחור בממדים גדולים. הסטרוסטה הרבורט הרשה לבעלי״מלאכה יהודים, מבלי התחשב בעיריה, לעבוד ליד שטח הארמון, החכיר ליהודים פרופינציות ומחסני סחורות. מועצת העיר פנתה בתלונות אל המלך שפסק לטובתה, אך העיריה לא יכלה להוציא לפועל את פסק־הדין. בתקופה זו חלה התפתחות גדולה במסחר ,.הפרנקים" ובגידול הישוב היהודי. היהודים המגורשים מארצות המערב ורנ ה באו ללבוב. מספר הבתים עלה, וכמעט בכל שטח פנוי ברובע היהודי נבנו בתים. ריבוי האוכלוסין גרם שוב להחרפת היחסים בין העירונים והיהודים.