95 תולדותיהודילבוה 96

היהודי, סוחר בעל-יזמה וזריזות, חונך במותרות של בית עשירים והיה רגיל שיחניפו לו. כשהיו זקוקים להלואות, הן האצילים והן העירונים, היו מתחננים בפני היהודי העשיר, אף שהוא זלזל בהם. הוא היה תקיף־קהל הטפוסי. אפילו הקומיסארים של אוצר־המדינה חיפשו טובתו, בידע ם שהוא בעל־הון. בחיי־הכלכלה של פולין מילא תפקידים חשובים: בשנת 1626, כשפרצה המלחמה בין פולין וגוסטב־אדולף מלך שבדיה, המציא ר׳ יצחק כספים לאוצר־המדינה ועזר לצבא פולין בפרוסיה. לכן, כשהמלך ולדיסלב בא לבוב ה בשנ ת 1634, קיבלו מידיו יצחק ושותפו אברמוביץ ב־20 באוקטובר 1634, בעד השירותים שעשו לצבא פולין בפרוסיה ושהם "ממשיכים תמיד" לעשות לטובת המדינה, פריבילגיה, לפיה נחשבו בתור "משרתי החצר" העומדים תחת שיפוט המלך בלבד. הם היו רשאים לסחור ולהעמיד צריפי־סחורות בלי שום הגבלה בלבוב, ולנהל מסחר חפשי בכל יתר ערי פולין וליטא, והיו משוחררים מכל תשלומי מסים ומכס, מלכותיים ופרטיים. הם היו רשאים, בניגוד לכל החלטות הכינוסים הכנסיתיים, ללבוש בגדים יקרים ולהתקשט בחרב ושרשרת־זהב. ר׳ יצחק סחר בסיטונות באריגים ובשוורים לגרמניה ובשביל הצבא. יחד עם אמו חכר גם את הכנסות הסטרוסטבה בלבוב. מתוך הרגלי החיקוי של אציל פולני היה מדכא את האיכרים ובשנת 1635 התמרדו נגדו האיכרים בכפר קובציצה ע״י קומארנו ומנהיגם יאן נהרג ע״י משרתי יצחק. אבל כבר בשנת 1635 התחילה ירידתו בגלל עסקי חכירה, שהכריחוהו ללוות סכומים גדולים (רק לאציל יאן גארדלינסקי היה חייב 17.000 זה׳). בשנת 1643 החרים הסטרוסטה מנישך שני ם מבתי ו ברובע היהודי מפני שלא סילק לאוצר את השעורים לפי חוזי חכירה. ביחד עם ההחרמה הוצא נגדו צו־תפיסה, ולאט־לאט באו בתביעות גם יתר הנושים. אולם ר׳ יצחק, שמילא עוד תפקיד של ראש־הקהילה, הצליח להתחמק מהם, בשנת 1645 עצר בו אחד הנושים בפודהאיצה כשהסחורות עמו, והוא

נכלא בבית־הסוהר היהודי בלס־ב. ב־9 בפברואר 1645 שחררוהו פרנסי לבוב ועזרו לו לברוח והוא נעלם מבלי שידעו לאן. בזאת נגמרה ההיסטוריה של אחת המשפחות העשירות ובעלות־ההשפעה בלבוב ובפולין כולה. גם בנו של ר׳ מרדכי נחמנוביץ, יצחק בר׳ מרדכי, התעסק בחכירות. בשנת 1634 קיבל מאת המלך ולדיסלב פריבילגיה כסוחר החצר המלכותי. גם הוא היה פרנס הקהילה, אולם לא מילא תפקיד חשוב ותולדותיו אינן ידועות. למשפחות המיוחסות שייך גם ר׳ ישראל איידליס, לפי מוצאו מזלזצוב וקראו לו גם זלוצובסקי. עסקיו היו מתךהלואות וחכירות. היא חכר בשנת 1596 מידי האצילים זבורובסקי את כל האחוזות בסביבות זלצוב עם טחנות, בריכות, משרפות־יי״ש, שכר ותמה אף שעסקיו התרכזו בזלוצוב, התגורר ר׳ ישראל בלבוב, בה היה פרנס־הקהלה, בנה לו בית־חומה והשיא את בתו ביילה לגאון הידוע ר׳ יהושע פאלק כהן, מחבר ספר "מאירת עינים", שניהל בלבוב את ישיבתו המפורסמת ממנה יצאו ר׳ פנחס, הרב בפולדה, מחבר "מגיני שלמה", ר׳ יששכר־בר בן ישראל איילנבורג (1550 — 1623), ר׳ אברהם בן ישראל יחיאל רפפורט־ שרנצל מחבר "איתן האזרחי". חותנו, ר׳ ישראל, תרם ביד רחבה לבתי־כנסת וקהלות, הקים ספריות ובתי־כנסת בעיירות, השיא כלות עניות ויסד גם קרן לארץ־ישראל ואיפשר לחתנו ר׳ יהושע להתמסר בשקט וברווחה ללימוד תורה ולהוראה בישיבה. בשנת 1616 נפטר ר׳ ישראל, שנתיים אחרי מות חתנו (י״ד ניסן שע״ד, 30.3.1614).

גם גיסו, יעקב בן וולף גומבריכט, בעל אחותו הנדלה, נמנה על המשפחות המיוחסות. על הבמה הציבורית הופיע יעקב גומבריכט בפעם ראשונה בשנת 1624. אף הוא אחד מחשובי החוכרים בתקופה ההיא, אולם הוא הסתבך בעסקיו הכספיים ובשנת 1634 עמד לפני פשיטת־רגל, ורק אחרי שקיבל מאת המלך ולדיסל ב בזמן שהותו בלבוב "מכתב ארכא" לשנה אחת, הצליח להנצל מנושיו 2). על יסוד מכתב זה רשאי היה לנהל מסחר חפשי בכל מדינת פולין ועל נושיו נאסר לתבוע ממנו במשך השנה שום תשלום. ארכה זו היטיבה את מצבו הכספי ובשנת 1635 השתדל לקבל מאת עירית לבוב חכירת דמי כבישים וגבול. אולם "ההמון" לא הסכים להחכיר ליהודים אף זכידין אחד בעיר. גומבריכט מילא תפקיד חשוב גם בחיי הקהילה ובשנים 1620 — 1634 היה פרנס־הקהלה. בשנת 1634 ניהל משא־ומתן עם מועצת־העיר ועמד בתוקף על שחרור היהודים מן המסים מפני שמס־הגולגולת פוטרם מתשלום כל מס אחר. בנו אפרים ונכדו שמואל, היו סוחרי שוורים. בסוף המאה הט״ז ידוע גם יעקב דוקטורוביץ. הוא היה חוכר מכס ושותפו של מרדכי בן יצחק