115 תולדות יהודי לבוב 116 הנשיאים הידועים לנו, פרט לר׳ נחמן בר׳ יצחק, מיסד בית־הכנסת הישן בתוך־העיר, הם: הגאון הידוע ר׳ אברהם בר׳ ישראל כ״ץ ראפופורט שרענציל, ר׳ אברהם פישל בר׳ צבי, שהיה אב״ד ומנהיג ועד ד״א (נפטר בלבוב בשנת תי״ג—1351) וד״ר שמחה מנחם די־יונה. מן השתדלנים שפעלו בתקופה ההיא ידועים: ר׳ שמעון, שהשתתף עם נציגי העיר במו״מ עם חמלניצקי והשתדלן מרדכי בן משה, שנהל את המו״מ לחוזה המסחרי בשנת 1659. הרבנים שכהנו בתוך העיר היו: ר׳ מאיר בן אברהם ז״ק (זרע קדושים), בשנים 1638—1654, הרב ר׳ נפתלי הירץ בן יהודה זעלקי מקרקא, נפטר בשנת תכ״ט—1669, ר׳ צבי הירש בן זכריה מנדל קלויזנר, בשנים 1669—1684, יליד קרקא, ■השתתף בפעילות במושב ועד ד״א, בשנת 1684 נבחר לרב בלובלין ועזב את לבוב, בקהלה שמחוץ לעיר כהנו הרבנים: ר׳ משולם בן אברהם אשכנזי, נבחר אחרי שהגאון ר׳ יהושע בר׳ יוסף בעל "מגיני שלמה" עזב את לבוב, ר׳ יוסף בן אליקום געץ, חתנו של מהר״ם מלובלין, נפטר בשנת תי״ב (1652), הגאון ר׳ דוד בן שמואל הלוי, בעל ״טורי זהב״, נפטר בשנת תכ״ז (1667). הרב האחרון של קהילה זו היה ר׳ יהודה־יודל בן משה מלובלין, נפטר בשנת תנ״ז (1697).

משנת 1680 מכהן בשתי הקהילות רב אחד והוא ר׳ משה פנחס בן ישראל, שהיה יליד לביב. מצד אמו היה נינו של השל״ה (ד־ישעיה הורוויץ), אשתו ה־־ת ה נכדתו של ר׳ אברהם שרענצל *יאפופורט (איתן האזרחי). הוא השתתף בועד ד״א בשנת תל״ג 37), תמ״ד 37 ג׳), המ״ז 37 ד׳), תמ׳ח 7 •ה׳), תנ״ז 37 י׳), תע״ח 37 ז׳). הוא היה מקבל באותה תקופה משכורת שבועית בסך 10—8 זהובים לשבוע, דירה חפשית ותשלום מיוחד בעד שתי דרשות בשבת גדולה ושבת־תשובה. בעד כל דרשה קיבל רב הגליל 5 טאלר והרב העירוני 2.5 טאלר 37). תקופה זו, הרת הפורעניות והמאורעות הקשים, היתה רקע מתאים להתפשטות תנועתו של שבתי צבי בין יהודי פולין. אחרי שנות ת״ח ות״ט השתלטה בקרב היהידים החרדה לעתיד העם, ותנועה זו, שעוררה תקוות לשיבת ציון ולהחזרת העצמאות היהודית בא״י, מצאה כאן הד רב, אף כי מטרותיה לא היו מדיניות, אלא דתיות־מסתוריות. תפקיד חשוב בהצלחת התפשטותה של התנועה, מלאו גורמים פסיכולוגיים. האוירה הכללית באוכלוסיה היהודית היתה מתאימה

ביותר לקליטת אמונות ומסתורין. "הרי אין ארץ כפולין — כותב באותם הימים הרופא טוביה כהן י 3 ) שכה מאמינים בשדים, לצים, כשופים וכו׳ — הן היהודים, הן הנוצרים". מעניין שבראשית התפשטות התנועה בפולין, הושפעו ממנה דוקא רבים מבין טובי וראשֵי הצבור היהודי. אחד הראשונים שיצאו לקושטא, היה ר׳ ברכיה־בירך שפירא, בעמ״ח ."זרע בירך", קרובו ויורשו של "מגיד מישרים" בקרקא, ר׳ נתן שפירא בעמ״ח "מגלה עמוקות". הוא שלח משם ידיעות מפורטות על התגלותו של שבתי־צבי. אחרי מותו (1666) בקושטא, התקשר הרב מקרקא, ר׳ אריה־ליב בן זכריה מנדל (בעמ״ח "תיקוני תשובה" באידיש), עם אנשי ה״משיח" והפיץ את כתבי נתן העזתי. כעבור זמן מה התחילו להגיע לפולין מכתבים וכרוזים שסיפרו את הנסים והנפלאות, שעשה שבתי־צבי לעיני כל ישראל. גם בלבוב נפוצו השמועות, על ה״משיח", והשפעתן היתה כה גדולה, עד כי הרב, ר׳ דוד הלוי, בעל ״טורי זהב״, שלח לקושטא (פורים 1666) את בנו ר׳ ישעיהו ואת בנו־חורגו, ר׳ אריה ליב בן צבי־ הירש, הרב בקומארנו, לתת שבח והודיה לשבתי־צבי. השניים יצאו לדרך, ובחודש תמוז תכ״ו הגיעו למבצר גאליפולי, מקום שהתקשרו עם נאמנו, אברהם היכיני ועם "נביאו" ר׳ משה סרביל מברוסא, יצאו שנית לגאליפולי. בכ״ו תמוז קבלם שבתי־צבי לראיץ. משספרו לו על הגזרות ועל הטבח בפולין בשנים ת״ח ות״ט, ענה להם: "אין אתם צריכים לספר לי שום

דבר. הרי מונח לפני ספר "צוק העתים" 39), שכתובו ת בו הגזרות מכל הקהילות". והוסיף "ומדוע אנכי יושב בבגדי אדום, וספר־תורה שלי לבוש אדום? — כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה". לאחר מכן גלה להם סודות רבים עפ״י חכמת הנסתר והחל לזמר שירים ותשבחות ופזמונים לפי סדר הא״ב. כשהגיע אל האות ז׳ צעק בקול גדול: "זכור עניי ומרודי" ובכה בכיה גדולה. הוא קרב את אורחיו אליו, החזיק בידי ר׳ ישעיח הלוי ואמר לו: "אתה בן בעל,׳טורי זהב"?" וענה: ״כן, אדוננו״. ושאל את ר׳ ליב: "אתה בן אשת בעל "טורי זהב?" וענה: "כן, אדוננו" הוא התענין בשלום האב הזקן ר׳ דוד הלוי, ואמרו לו: "אדוננו! אבינו זקן בן שמונים שנה והוא תשכה בידיו וברגליו, ובעת שהיינו בקושטא, ספר לנו זקן אחד, שנפל מן הבנין ונטה למות, ושלח לו אדוננו ומשיחנו דבר מאכל לרפואה, וצוה להגיד לו שמחר ילך על משענתו, וכך היה; יתן לנו אדונננו דבר מה לרפואה" שבתי־ צבי נתן להם חתיכת סוכר ואמר: "יאכל זה וירפא