121 122 ר״ד נ.מ. גלגר התחיל שוב משא־ומתן להסדר הדדי, לפי דוגמת ההסכמים הקודמים. בשנת 1676 החליטה מועצת־ העיריה, שמותר לסחור בעיר רק ליהודי בעל־רכוש או מגרש. סוחרים בסחורות־יבוא מחו״ל או באריגים דיו מחריבים להוכיח שהם בעלי נכסים שערכם 5000 גולדן, לכל הפחות. למסחר זעיר היה דרוש רכוש של 000 > : גילדן; ולמסחר יינות משובחים רכוש של 6000 גולדן ולייגות פשוטים ותמד היה דרוש רכוש של 3000 גולדן. למוזגי בירה וייךשרף הספיקו נכסים בשווי של 1500 גולדן בלבד. לפיכך התחילו היהודים לקנות מגרשים — דבר שהיה לטובת העירונים במצב הכלכלי הקשה. בכל זאת לא פסקו העירונים מרדיפות נגד היהודים. בהשתדלותם החליט הסיים בשנת 1676, שיהודי לבוב אינם רשאים לעסוק במסחר שאינו בכלל ההסכם עם מועצת־העיר. ואשר לחובות היהודים בתור תושבים ראה הסיים בכל זאת להחליט, שהיהודים מחריבים, עפ״י המנהג הישן, "לעזור על יד התותחים הניצבים על החומות של לבוב".

את תפקיד הכלכלי של היהודים ידע להעריך יאן סובייסקי יורשו של המלך וישניוביצקי, שנפטר בלבוב ב־10 בנובמבר 1673. בנעוריו הכיר את היהודים, בעיר מולדתו זולקוב, וידע מה גדולה חשיבותם למשק־המדינה ולכן נקט קו נוח לאוכלוסיה היהודית ועזר להם לשפר את מצבם. בחצרו בזולקוב היו יהודים רבים, ובאמון מיוחד התיחס אל האדמיניסטרטור והמוכסן שלו יעקב־בצלאל בן נתן, שהשתקע בשנת 1685 בזולקוב, וניהל את תחנת־המכס בלבוב 3). יחסו אליו שמש מקור הסתה נגד היהודים. העיריה והעירונים התלוננו על המלך שהוא מהיחס בבוז אל הנוצרים, והמגיסטרט בוארשה, מ?י א לנכון להביע לעירית לבוב את צערו, שהענינים בפולין הגיעו לידי כך "שאת המכס המלכותי נתנו בידי יהודי והוא נוגש ומדכא סוחרים לבוביים דבר שהוא בלתי אפשרי בוארשה 4)". רופא החצר של יאן סוביסקי, ד״ר שמחה־מנחם עמנואל בן הרופא יוחנן־ברוך ד־יונה 5), היה אדם מיוחד בטיבו. אביו השתקע כרופא בלבוב. אמו, אקסא, היתה בתו של הרופא ד״ר מנחם צונזפירט, מלבוב, ונפטרה בשנת 1666. גם אחיו׳ אליעזר, היה רופא מומחהבלבוב ונפטר ביום ר״ח אלול הל״ב (1672). אחיו יעקב הוסמך בפדואה כד״ר לרפואה בשנת 1678, עם חברו לוי ליברמן־פורטיס מלבוב ואחיו של ד*ר יצחק פורטים; אחיו יוסף היה סוחר בלבוב ונפטר בשנת 1712. אביהם שהיה מנכבדי הקהילה בלבוב, חכם גדול ש״אתו היתה ברית התורה־והמצוה" נפטר בי״ד סיון תכ״ט.