123 תולדות יהודי לבוב 124 לבין המדפיסים בלובלין וקרקא 3), הוא הסדיר גם את הסכסוך בתוך קהלת ז'ילקוב (1701). "ר׳ שמחה כל חוגי האוכלוסיה, יהודים ונוצרים כאחד. היה גדול דאקטער״ — כך נקרא בפי העם — היה מקובל על בתורה, בעל השכלה ושוחר אמנות, כפי שמעיד עליו בנין ביתו, שהקים בסגנון הרנסנס. ביחוד העריכו את נדיבותו, כי ידו היתה פתוחה לעזרת עניים ודלים. אשתו הראשונה, נסיה, נפטרה בשנת 1693, ואחרי שחזר מז'ולקוב בשנת 1696 לבובה • התחתן, וחי רק שנים מועטות. בכ״ח אדר תס״ב (1702) הלך לעולמו. המלך סוביסקי היה מקובל על היהודים שראו בו את פטרונם, ואגדות נמסרו על מעשיו וחסדיו. אגדה אחת מספרת שבימי ממשלתו העלילו הנוצרים עלילת דם על יהודי לבוב. באותו הזמן שהה סובייסקי בלבוב ופעם יצא בלילה למרפסת ביתו וראה נוצרים אחדים מתחמקים ברחוב ואחד מהם נושא שק על גבו. המלך צווה לעצור את האנשים ומצא בשק גוית ילד נוצרי. מיד נתן פקודה להעניש את הפושעים ולפרסם את המעשה, כדי שלא יפול שוב חשד על היהודים. בפברואר 1695 פלשו הטטרים לרייסין והגיעו עד לבוב. המפקד הפולני יאבלונובסקי היה מוכרח לסגת ולפנות את הפרבר הקרקובי. אז התנפלו הטטרים על הרובע היהודי, הרגו את רוב תושביו, הרסו את הבתים וגזלו את הרכוש. ורק עם הסתערות הצבא הפולני הוכרחו לסגת 5).
אחרי פיטורתו של המלך סוביסקי (1696) התחילה שוב תקופת מלחמות. השבדים תמכו במועמדותו של סטניסלב לשצינסקי למלך בפולין והרוסים עמדו לימינו של אוגוסט, מסקסוניה. חיילים שכירים התנפלו על לבוב והעיר נאלצה לשלם כופר. ב־23 בנובמבר 1703 (ג׳ כסלו תס״ג) אירעה התפוצצות של מחסן אבק־שריפה שנמצא בתוך הרובע היהודי (בואימוב) הרבה בתים נהרסו ו־36 יהודים נהרגו, וביניהם המגיד ר׳ שמרל כץ 0), המנהיג ר׳ נפתלי הרץ בר׳ יחיאל רובל׳ הדיין ר׳ אשר בר׳ ראובן 7). טרם הספיקו היהודים להתאושש ואסון חדש בא עליהם: בשנת 1704 הסתערו השבדים וב־6 בספטמבר כבשו את העיר. הפרברים ותושביהם היהודים היו שוב הראשונים לסבול והקהלה בחוץ־לעיר הושמדה לחלוטין, פליטי הפרברים נמלטו לרובע היהודים בתוך־העיר והצטופפו ברחובות. לפי דברי סופר־הזכרונות חודינצקי 8), השתתפו היהודים במרץ רב בהגנת העיר. יהודי אחד נהרג בשעת ירייתו בתותח על עמדות האויב. השבדים כעסו על היהודים שהשתתפו בהגנה והחליטו להתנקם בהם. כשנכנסו העירה השתוללו בה, היגו ושדדו בתים פרטיים, כנסיות ובתי־כנסת. הצבא השבדי עזב את העיר ורק חיל־מצב, עם הגנרל סטנבוק בראש, נשאר בה. היהודים שלמו את חלקם 9) במכסת הכופר, ומלבד זה 1 ז 1 ט 10 ^ 6 ט [ 3 טמ 11 מ 1 (מתנת יהודים) בסך 200.000 טאלר.
פתאום פרצה דליקה שהרסה את מחסני העיר ואת רחוב היהודים. למרות האסון דרש הגנרל סטנבוק את תשלום "מתנת היהודים". כאשר הצהירו שאין ביכלתם לשלם סכום כזה העמיד לפני בית־הכנסת עץ־תליה והזהיר את פרנסי הקהילה באיומי תליה, אם לא ישולם המס. במצב־איומים זה אספו את הכסף. בהתערבותו של סטניסלב לשצינסקי הסכים המלך השבדי קארל וו x שהעיר לבוב תשלם רק 132,000 טאלר, והיהודים השתתפו בסך 40,000 טאלר. יהודי לבוב סבלו הרבה, מצבם הכלכלי ירד פלאים גם אחרי נסיגת השבדים, כי ההפקעות וסילוקי מסי־המלחמה טרם נגמרו. בשנים 1705 — 1711 הוכרחו היהודים לתת את חלקם בסכום 308,894 גולדן שהוטל ע״י השבדים, מפני שהאצילים והכמרים הסתכמו על הפריבילגיות וסרבו להשתתף בתשלום זה. מלבד זה שלמה העיר בשנת 1709 לסטניסלב, בן בריתם של השבדים, 150,000 טאלר פרוסיים. כדי לקיים את התשלומים, הוכרחה הקהילה לללות סכומים עצומים מיהודים 3 ), מאצילים, מנזרים, והסכומים עלו עד מאות אלפי זהובים.
העירייה הגישה משפטים נגד היהודים שלא עמדו בהתחייבויות שהוטלו עליהם לפי החוזה משנת 1633, שהוארך עד שנת 1691. המשפטים נמשכו 40 שנה ועד 1773 לא הביאו שום שינוי במצבם. בשנת 1709 קבעו כי ל"המעמדות והאומות" בעיר תקנה, שאסרה על התושבים הנוצרים להשכיר דירות וחנויות ליהודים. התקנה אושרה ע״י אוגוסט 11 ב־11 באפריל 1710 בתוספת, שכל העובר עליה חייב קנס של 200 — 500 זהובים. היהודים לא נדהמו כלל והצליחו להשיג מידי מפקד־העיר הקולונל יאספרס צו־עיכוב לפינוי הבתים. אולם, העירייה השיגה מידי המלך הוראה, שאסרה על יאספרס להתערב בעניני העיר. הסכסוך הלך והסתבך? העירייה קבלה פסיךדין שחייב את היהודים לחתום על חוזה חדש במשך שבועיים ואם לא יעשו זאת יפסידו את זכויותיהם ומסחרם יצומצם, תיאסר עליהם החזקת בתי־מרזח