143 תולדות ידווד י לבו פ 144 באין חוזה חתום יש להחרים את הסחורות והחפצים מכל יהודי המעיז לסחור בעיר, פרט לימי היריד 10 בסעיף (31 §), נקבע שסחר תבואות, עצים, תמה עורות מותר רק לחברי האגודה, פרט לכמות עורות שיתירו ליהודים לפי חוזה 11). העירונים לא הצליחו במאמציהם לחסל את המסחר היהודי, כי האצילים וגם הכמורה, שיהודים יחידים וקהילות היו חייבים להם סכומים גדולים — (בשנת 1765 הגיעו חובות קהילת לבוב לאצילים, כמרים ומיסדרים ל־381.999 זה׳ 12), היו מעונינים לקבל את הקרן והרבית ולכן נטו לצד היהודים ואיפשרו להם להמשיך בעסקיהם. במחצית המאה הי״ח היו נגישות מצד הקמעונים הנוצרים נגד מתוכים יהודים (בארישניצי) שלפי דעתם הזיקו למסחר הנוצרי וגרמו להתיקרות הסחורות. בשנת 1742 הוציא פסק־דין, שצמצם למעשה את מספר המתוכים, שהיו זקוקים לרשיון מטעם הקהל ושלטונות הפודוויבודה יחד 13). שונה היתה עמדת הסוחרים הסיטונאים, שהיו מעונינים בעצמם במתווכים ובסרסורים יהודים במסחרם עם סוחרי חו״ל. הואיל ויהודים עסקו גם בחלפנות, והיו מאשימים את החלפנים היהודים שהם מפיצים מטבעות מזויפים 14) דרש הפודוויבודה מהקהל להרשות עסקי חלפנות רק לאנשים הידועים בישרם 15). השלטונות הכריזו שיענישו קשה כל חלפן ׳ יהודי שיתפם ברמאות.

באין חוזה עם העיריה השתרר מצב מוזר בחיי הכלכלה. אולם יש להודות שהשלטונות, וביחוד בית הדין של הפודוויבי־דה, התיחסו בהבנה למצב שנוצר, ובמקרים שהגישו משפטים נגד סוחרים יהודים על מסחר בלתי חוקי, התחשבו בחובות המוטלים על היהודים וכי אין להם ברירה אלא להתעסק 16 בכל מסחר כדי שיוכלו להתפרנס. זמן קצר לפני החלוקה הראשונה של פולין הוחמרו שוב היחסים בין העיריה לבין היהודים בגלל מס מיוחד בסך 5115 זה׳. פרננדהקל לזלמן פנקם ׳"גיש, בשב יהודי לבוב, לקנצלר־המלוכה בוארשה ינדרזיי מלודזייובסקי, כתב־תלונה נגד העיריה על יחסה ונטל המסים ללא נשוא. הקנצלר הורה • ב־1 בינואר 1771 לסטרוסטה לחקור את הענין, היות "והיהודים הם עמיתינו ולא מן הראוי לדרוש מהם דברים שלא בצדק". במכתבו לעירית לבוב המליץ להפסיק את היטל המסים המיוחדים, מפני שהם עמוסי מסים יותר משאר תושבי העיר. ידוע לעיריה, שהיהודים אינם מחוסרי הסות ולכן דורשת מדיניות נבונה למנוע את היהודים מלהפעיל את החוגים המגינים עליהם 17). לבוב היתד. גם במאה הי״ח אחד המרכזים החשובים בסחר היהודי. לפי מפקד משנת 1764 18) נשארה רשימה מדוייקת למדי על ההרכב המקצועי של יהודי לבוב: מתוך 6142 נפשות היו 3060 גברים, מהם היו מוכשרים לתעסוקה 1460 גברים. למעשה היו מפרנסים 834 גברים (57,3%), ו־626 גברים 42,7% היו מובטלים,

במסחר ותעשיה היו עסוקים 78 יהודים ( 5,3% ) במלאכה 335 ( 22,9% ) , מוזגים וחוכרים 17 ( 1,1% ) שכירים , משרתים , עגלונים , סבלים , עוזרים 295 ( 20,2% ) פקידי קהלה ומקצועות שונים 109 ( 7,8% ) . בכל גליל לבוב התגוררו ב־ 660 כפרים 6783 יהודים , מהם 3400 גברים . מאלה — מוכשרים לתעסוקה 1400 . במקצועות היו עסוקים 1035 גברים ( 69% ) : מהם מוזגים וחוכרים 764 ( 51% ) . במסחר ותעשיה 14 ( 0,9% ) , במלאכה 29 ( 2,5% ) , בשרות־בית ומשק 190 ( 12,7% ) , מלמדים וכד׳ 38 ( 2,5% ) . בירידים התקיים באמצעות היהודים סחר־חליפין ועסקי חכירה עם בעלי־אחוזות . מקום חשוב תפס מסחר היינות , שהובאו מהונגריה דרך לבוב. 19 ) . במאה הי״ח הלך והשתפר הארגון של אגודות בעלי־המלאכה היהודים . מלבד האגודות שהיו קיימות מזמן נוספו עוד אגודות פחחים וזגגים יהודים שנוסדו בשנת 1727 . גם הרוכלים התארגנו באגודה כשהוחמר מצבם . ב־ 21 במאי 1754 חבר רב הגליל יחד עם ראשי שתי הקהילות תקנון מיוחד לאגודת רוכלי־ילקוטים 20 ) (צעך טורביאזשי ) לשם סדור עניניהם ויחסיהם . הרוכלים היו נושאים בתרמיליהם לוחות , סרטי־ שוליים ומיני סדקית שלקחו אצל סוחרים בקומיסיון . היו גם נשים רוכלות . תקנון האגודה אושר ע״י משרד הפודוויבידה במאי 1761 . בראש האגודה הועמד כפטרון פרנס־הקהילה משה מנקים ולפי מנהגי אגודות בעלי־המלאכה נקבעו כראשי האגודה עד הבחירות יקותיאל קיסילביץ , אברהם יוספוביץ , געציל דוידוביץ , יעקב יענקלביץ .

בעניני ממונות היו מתדיינים בפני הרב או ראש ־ העיר . וביתר הענינים — ׳בפני הפטרון