173 ד״ד נ.מ. גלכר 174 במסגרת תוכניות אלו הוצע גם להרחיק את היהודים מן האחוזות, דבר שפגע גם ביהודים וגם באינטרסים של בעלי האחוזות, שהתנגדו לכך בטענה שנוצרים לא יוכלו למלא את החלל הריק שייווצר במשק החקלאי עם נישול היהודים. אולם גם בקרב האצילים הפולניים נשמעו דעות שהמליצו לסלק את היהודים מן האחוזות. ב־8 באוגוסט 1783 הגישה קבוצת אצילים תזכיר לגוברניון, בו ציינו שהיהידים הם חלק בלתי־מועיל באוכלוסיה שאינם ממלאים את חובתם לגבי המדינה; לא תרמו למען פיתוח החקלאות; התחמקו משירות בצבא ועוסקים ברמאות; הם מזיקים למדינה מאז ומתמיד, והורסים את מעמד העירונים. גם מבחינה דתית הם גורם מזיק כפי שהוכח במשפטי עלילת־הדם. ביהוד הם גורמים רע בכפרים כמ״זגי יי״ש, משכרים את האכרים וסוחטים את כספם. לכן רצוי להרחיקם, אולם לא מיד ולא בדרך החוק, אלא בהפסקת תשלום־מסים פתאומית. רק אחרי ביצוע הדרגתי יש להוציא חוק־־נישול לגביהם. לפי דעת בעלי־התזכיר, ימצאו חוכרים נוצריים שיוכלו למלא את מקומות היהודים. מראשית הכיבוש נקטו ראשי המינהל בדעה, שבעיקר צריך להגביל את מספר היהודים. עיקרון שגם בוינה הוסכם עליו, בהשפעת הגוברנטור גראף בריגידו׳ ויועץ־הנציבות קורטום שלא הביאו בחשבון את התוצאות העלולות לפגוע במשק המדינה.
בלבוב הותר ליהודים להתגורר ברובע היהודי וגם ברחובות רוסקה, שקוצקה (סרבסקא) באאימום ונובא. והוכרחו לעבור מיתר הרחובות לשטח זה. בשנת 1793 הורע מצב הדיור בעיר לאחר שהשלטונות הסכימו להרוס בפרבר זולקוב 68 בתים יהודיים בגלל סכנת דליקות 9 א). הדבר גרם לצפיפות גם ביתר הפרברים, שיהודים התגוררו בהם. במשכנות היהודים עמדו לרשות המשטרה מפקחי משטרה (פאליציי רעיויזארען) יהודים. בתקופה הזאת שרתו 2 מפקחים יהודים, שמואל רייס ואברהם קורמש וכן היה גם דואר (נושא־מכתבים) יהודי מיוחד 9 ב). בדרגת פקידים ממשלתיים היו גם השופטים היהודים בבתי־הדין לעניני מסחר ושטרות ("מערקאנטיל אונד וועקסלגעריכט"), שקוימו בלבוב ובברודי. הגוברניון מינה גם שמש מיוחד להביא ספר־ תורה לשם השבועת עדים בבתי־המשפט ומשכורתו היתה 12 פלורין לשנה, ששולמה לו מקרן־עונשין. בתקופה ההיא מלא השמש לייבל נייאר תפקיד זה. עד כמה פגע האיסור להחזיק משרפות יי״ש ביהודי לבוב מוכיח כתב־הבקשה של קהלת לבוב מיולי 1784, בו בקשה שהאסור לא יחול על בתים שבהם מותר ליהודים למזוג ולמכור משקאית. הדוגש שהאיסור ידלדל מספר משפחות יהודיות שהיו להן זכיונות להתעסק במזיגת משקאות. בקשת הקהלה נתמלאה ומזיגת משקאות 10) הורשתה בבתים אלו. בראש קהלת לבוב עמדו אז לייב בלבן, רחמיאל מיזם, הרש"ל רייס, אברהם ברלאך, הרש"ל אליהו לויטה, מרקוס פייגלס, יואל בודק.
ההנהלה נתקלה בקשיים רבים בגלל המצבהחמרי הקשה. מלבד החובות שרבצו על הקהילה — לישועיים הגיע החוב 575.861 זה׳ — הוטלה על הקהילה האחריות לגבית המסיס. הדברים הגיעו לידי סכסיכים 11) עם השלטונות והמועצה היהודית (יודענדירעקציאן). בשנת 1784 נתנו פרנסי־הקהילה שוחד של 130 דוקאטי לחבר המועצה יעקב־אהרן ולפקיד הנוצרי (אקטואריוס) קוליג, כדי שיפחיתו את מכסה המסיס שהוטלה על יהודי לבוב. הדבר נודע לגוברניון שהתחיל בחקירה ובתוצאותיה נענש יעקב־אהרן בקנס 260 דוקאטיס והורחק מהמועצה ונשללה ממנו זכות למשרה צבורית. הפקיד הנוצרי קוליג פוטר, וחברי הנהלת הקהילה יוסף דוד, לייב בלבן, ירחמיאל מיזם, אברהם ארליך, הרש לויטה, מרקוס פייגלס, יואל בודק ואפרים שמואל נענשו בקנס 130 דוקאטיס כל אחד. גם סופר המועצה היהודית מאיר הרשל, שקבל מן השוחד, נקנס בסכום של 360 דוקאטיס ופוטר ממשרתו. בהמשך החקירה נמצא שהקהילה השתמשה בעודף 1500 פלורין של חכירת מס־הבשר ללא חשבון