183 תולדות יהודי לבוב 184 החכירה לשותפים קופלר וטוביה שטיינסברג את הכנסות המס בגליציה המזרחית תמורת תשלום שנתי של 194.409 פלורין. מס זה העיק מאד על האוכלוסיה היהודית וחוכרי־המשבה (לעכנרסאכטער) היו שנואים על ההמונים בגלל אכזריותם ובגישותיהם. ,זכות־הבחירה לקהילה היתה קשורה בתשלום מס- גרות. בלבוב נקבע תשלום מס בעד 7 נרות, כדי לקבל זכות בחירה! וקבלת זכות להיבחר היתה תלויה במס בעד 8 נרות; ולראעדהקהילה א ו ר ב יכול היה להבחר רק מי ששילם מס בעד 10 נרות. ביהודה הטרידו את השלטונות בהצעותיהם מוניש פינקלשטיין ומנחם שניאר מלבוב. שנאיר הציע תכנית, כיצד להעלות את תשלום המלוה המלחמתי ומס- המשקאות. בענין הגיוס הציע לשחרר את היהידים משרות בצבא, אם יגייסו 300 מתנדבים מחוץ־לארץ ויכניסו לאוצר 50.000 פלורין. הוא הציע הצעות גם לתיקון מס־הנרות וביקש לקבוע ועדה, שתחקור את מעשיהם של חוכרי מס־נרות ותמצא דרך להעלות את הכנסות המס בסכום 50.000 פל׳ מבלי לפגוע בעניים, ולהשתמש בהכנסות להרמת מצב החינוך בין היהודים. הגוברניון העביר את הצעותיו לשלטונות בוינה,

ש ם נדונו בישיבות מועצת־החצר, אולם לא נתקבלו. להיפך, ב־24 בספטמבר 1798 ציווה הקיסר פראנץ 1 להודיע לגזברניון בלבוב ש״היהודי מנחם שנאיר מלבוב לא יטריד להב א בהצעותיו את משרדי המדינה והחצר" 39). במשך שנים מספר נמנע שנאיר מלהטריד את השלטונות, אך בשנת 1805 הופיע שוב כמציע־ הצעות. הפעם הגיש תכנית כיצד להפוך את היהודים לנתינים מועילים ומאושרים בקיסרות. לפי דעתו, משפיע החינוך היהודי בשלילה על האופי. ולכן על המדינה לבדוק את שיטת לימודי־הדת י״התלמוד", המחייב לשנוא את הגויים. החינוך של יהודי גליציה מונע התקדמות ויש לחנך את הנוער בשפה הגרמנית. לשם ביצוע התיקונים רצוי למנות מנהיג ארצי עליון ("אבערלאגדסעלטעסטער") במשכורת שנתית של 2000 סל׳, וסגן נוצרי לעזור לו. מתפקידם יהיה לערוך מפקד מפורט של היהודים, ויש לבטל את הקהילות ולהעמידן תחת רשות העיריות. בראש הקהילות של לבוב, בדודי וקרקא יש להעמיד 2 פרנסים, וביתר הקהילות רק פרנס אחד. התכנית ענינה את השלטונות, והצעותיה נראו להם "תכליתיות לחלוטין וראויות לתשומת־לב בקשר להצעת התקנון היהודי החדש" 40). הגוברניון קיבל הוראה להודיע לשנאיר על דחית בקשתו, שיוזמן לווינה ושיקבל מסרעה להוצאות־ הדרך, מפני שהוא יכול למסור את כל הסרטים ולהסבירם בע״פ לגוברביום בלבוב.

השלטונות קיבלו גם ידיעה שכבר הייתה בגדו חקירה פלילית בענין גניבה. אמנם החקירה בוטלה, אך השלטונות ראו צורך "להעמידו תהת פיקוח פוליטי מיוחד", ולפי הידיעות השתדל "לחדור גם להנהלת הקהלה ודהר זה הוא בלתי־אפשרי בהחלט", ובזה בגמר ענין שנאיר ואין כל רמז עליו בתיקי הממשלה. לאמיתו של דבר, היה אחד הטיפיסים המושחתים שהיו תופעות־לוי במשטר האיסטרי בימים ההם. בשבת 1796 התארח בלבוב ברק יוסלביץ, האלוף היהודי שייסד את גדוד־המתנדבים היהידי בוארשה בימי המרד של קושציושקי (1794). בהיותו בלבוב, בספטמבר 1796, פנה ברק יוסלביץ אל הגוברנטור גראף גאיסרוק בתזכיר. בו הציע לממשלת אוסטריה — שהייתה אז במצב של מלחמה נגד צרפת — להקים חטיבה צבאית יהודית של 6000 — 8000 חיילים, לשרות במלחמה נגד הצרפתים. בהזכירו מסר תכנית מפורטת כיצד לארגן ולצייד את החטיבה היהודיה.

התכנית נתקבלה באהדה ע״י גראף גאיסרוק, שהעביר את התזכיר לשלטונות וינה, בהמלצה חמה, בה נתן ביטוי להערכתו החיובית את ברק יוסלביץ, בגלל רגש הכבוד והגאווה שבו 41). אולם מועצת המלחמה בוינה היתה בדעה אחרת על הענין, וחשבה שאין זה לפי כבודה של אוסטריה להשתמש בגיס "מורכב מבחורים יהודים שובבים, הולכי־בטל ונופלים למשא על הוריהם וקרוביהם". "אין לצפות לטוב מגיס חשוד כזה" הודיעה מועצת המלחמה לגוברניום בלבוב — ואין ביכולתה להשתמש בהצעתו של ברק יוסלביץ להקים צבא מתנדבים יהודים" 42). ברק יוסלביץ עזב את לבוב ופנה עורף לאוסטריה וכעבור זמן מה הצטרף ללגיונות הפולנים של דומברובסקי שהיו בצבא הצרפתי.