193 ד״ר נ. מ. גלבר 194 הטרדות הקשורות בהשגת הרשיון. הזוגות חוייבו לקנות את הספר בסך שני גלדין. בשנת 1806 נתן חופש גמור להירים בעניני החינוך, וכמובן שבתי״הספר הכלליים הי־ו פתיחים לפניהם. במקרים מועטים למדו ילדים יהודיים בבתי־ הספר הכלליים: אחד מהם, יצחק ראובן פיקס נתקבל לגמנסיה וקבל גם רשיון לבקר בה בתלבשתו היהוד־־ת. הוא היה בן עניים והוריו לא יכלו לקנות לו את מדי ביודהטפר. היהודים, האמידים לא רצו לתמוך בו מתוך שנאתם לחינוך החילוני. באוקטובר 1787 פנה אל הקיסר יוסף 11 בבקשה לעזור לו, בקשתו הועברה לועדת־הלימודים על־יד חצר־הקיסר והיא אשרה לו מדי־תלמיד חרשים. יהודים בודדים למדו גם באוניברסיטה בלבוב. הסטודנטים שלמה וולף ומשה פוטר קבלו גם סטיפנדיה שנתית מקרן יהודית (״דאמעסטיקאל פאנד״) בסכום של 50 פל׳ שהועלתה בשנת 1797 עד 100 פל׳. רצה הגורל שהמוסמך הראשון של האיניברסיטה בלבוב בתואר דוקטור יהיה יהודי דוקא 17). # # * לבוב לא תפסה, אמנם, מקום בתנועת ההשכלה בראשיתה כברודיאו טרנופול, ורק חוגים מצומצמים נתפסו להשפעתה. החלוצים הראשונים של ההשכלה בלבוב היו הומברג, פרידנטל והמורים, ובמקצת גם הפקידות שבאה ע״פ רוב מבוהמיה, ארץ מוצאם של הומברג וחבריו.
אולם עוד לפני תנועת ההשכלה היו בלבוב יהודים בודדים אשר שאפו לרכוש להם השכלה כללית. יש להזכיר, שעוד באמצע המאה הי״ח היו אפילו בחוגים הרבניים גלויים של שאיפה לידיעת חכמות חיצוניות, הרב שלמה בן משה חלמ״א חרך (1720 — 1781) רכש לו בנעוריו, בזאמושץ, ידיעות מקיפות במדעים חילוניים: בפילוסופיה, מטימטיקה ותולדות־הטבע. בשנת 1761 הוציא לאור ספר "מרכבת־המשנה", פירוש על "היד החזקה" של הרמב״ם ובהקדמתו הדגיש במפורש את הצורך לעסוק — גם מבחינת הדת — במדעים חילוניים, שבאמצעותם בלבד יש להבין מקומות סתומים בתלמוד. הוא היה אחד מראשוני הרבנים, שהתענינו במדעים חיצוניים ועודדו את העיון בהם 18). ובתקופת רבנותו בלבוב, בשנים 1772 — 1777, השפיע על תלמידיו ברוח זו. באמצע המאה הי״ח גברה ההתענינות בחקירת הדקדוק העברי גם בחוגי הלמדנים בלבוב. ר׳ אהרן־ משה בן צבי לבוב (המכונה גם גריידינג) חבר ספר־ דקדוק בחרוזים בשם ״שירה חדשה״ (זולקוב 1764) וגם דקדוק שלם ״אהל משה״ (זולקיב 1765).
בשנות התשעים אחרי הכיבוש האוסטרי כתב ר׳ פנחס אליהו בן מאיר וילנא 19) את "ספר הברית השלם כולל כל חכמות והידיעות אשר מעילם, ותוכו רצוף חדושי תורה ומוסר השכל וחכמת האמת, ופרטי הדברים המדוברים בו כתובים בשער השני... חבר הדב החכם השלטתם יישר ויראה ה׳ מוהר״ר פנחס אליהו בן לאותו צדיק מוהר״ר מאיר זצלה״ה מק״ק וילנא יע״א". בחלק הראשון נכללו ידיעות בגיאוגרפיה, תולדות־הטבע, פיסיקה ע״פ התגליות של המאה הי״ח. בחלק השני מדובר על „האדם המעלה מן כל היצורים". דעותיו מבוססות על שיטת המקובלים, האר״י ותלמידו ר׳ חיים ויטל, והוא מגלה שאיפתו להראות איך יוכל האדם להגיע לרוח־הקודש גם בזמננו. מראשוני מפיצי ההשכלה בגליציה ובפולין היה פנחס אליהו הורוביץ (מכונה אוטור). נולד ב׳ אייר תקכ״ה בלבוב. נדד הרבה בפולין וגרמניה והשתקע בלבוב ואחר־כך בבוצאץ. כאן התחיל בספרו "ספר הברית" בגלל מחלתו עבר ללבוב והתגורר בבית מעריצו ותומכו העשיר נחמן ריים. יצא לפרשבורג, שם גמר את ספרו בבית ידידו בר אופבהיימר, והדפיסו בשנת 1797 בברין.
בתחילה רצה לפרטם את ספרו: "בלשון אמי והיא לשון חול שמדברים היהודים אשר במדינת פולין". הספר נכתב בהשפעת האנציקלופדיסטים הצרפתיים בסגנון בהיר וברוח המסורת ויסודות הדת. מטרתו להחדיר ידיעות וחכמות־הטבע לחוגי הציבור היהודי. בעצמו לא ידע שפות לועזיות והוא מעיד שידידו בר אופנהיימר 19 א) "קרא לפני דברים אשר בספרי העמים בכתבם ובלשונם, וכל אשר יקרא לי הייתי מעתיק תחילה מעתיק מכל לשון הגויים על הנייר בלשון עמי ומשם על הספר בלשון הקודש" 0 -). בספרו "דברי אמת" נמצאות גם הערות נכונות על חיי היהודים בפולין, ביחוד שם לבו למצב המעצב של המוני־העם ולאמונות התפלות שנתפסי להן. והוא מגנה את החינוך בפולין, שאין מלמדים את הילדים למלאכה וכל אב רוצה שבנו יהיה רב או דיין, ומי שאינו מסוגל לתפקיד זה נעשה מלמד־תינוקות, ומפני ש,,רבו המלמדים מן התלמידים על כן אינם מגיעים לחצי פרנסתם ובביתם אין לחם ואין שמלה" ג 2) ונוספו גם הם על מספר מחוסרי פרנסה. לפיכך יש לשנות את החינוך וללמד את הנוער מלאכות, כדי לסתור