Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-773
195 לזכר קדושים רןיללן שנספו כי יד יצר 196 ראובן מנדלכר ג גם עליך עלה הכורת, גדע בחרב אף פארות, לא חמ ל שבועות ימים, הכרית קהלה עתיקת שנים. ילדי טפוחים איכם נקפד פתיל חייכם, נעקדתם במזבח האומה, מציתם כוס תרעלה עד תומה. איך, עיירתי? מאחרי שבת בתי מדרשות, לומדי תורה לאור עששיות, נגזרו בידי בליעל, אנשי חמס ומעל. אנשי עמל חרושי קמטי דאגה, בקשי חות לב הובלו להרגה, חיתו טרף הכריעום, שליטי תבל לא הפריעום. מי יוכל תנות שברנו, מי יחבש כאבנו, נדמינו כקוצים כסוחים, נשארנו אודים חרוכים. מתוך ערפילי זמן אזכור, החיים זרמו באפיק שלו, אך באופק נראו ענני קדרות, מעלפים אפל שחורות. על ציון חלמתם, מרחוק, ירושלים אהבתם, מדוע לא פתרתם חלומכם, על שלומכם וחייכם?
passage_ae34ab39ea724349c0326fa9