241 בית הספר תרבות 242 דות מלאוים את המסע האיטי ומוסיפים לו גוונים וסממ - נים, תוכן ורקמת חלומות, ערגה וגעגועי־נעורים. והמקום: היער המשרה אוירה של קסם וחור. ריח בושם מלא הור־מסתורין של אושר נצחי... בית ישן: בחצר הבית באר. המשטר במושבה חמור, המשמעת רבה, מדריד ומדריכה מנהלים את המושבה, שתפקידה להעניק לנוער היהודי העירוני חופש, התעמלות, שירה ומנוחה. עגלות־חורף עם רדת השלג בחורף היו נערים שכבות, שכבות בר - חובות העיר; כלי הרכב והעגלות היו דוחפות את שכבות השלג שנעשו, בהשפעת הקור התמידי, לקרח. "ענף ספורטיבי" מיוחד היה לפצל את הרחובות במורד העיר כמסלולים שנועדו למגלשי הקרח של ילדי העיר. כל מי שהיה לו למזלו מגלשת (שליטעלע) היה משתף עמו בתענוג את חבריו, שהיו תלויים כאשכולות חיות על ועד בית הספר ״תרבות״, 1928 גבי המגלשת, הדוהרת על פני מדרון הקרח החלקלק. כך היה בירידה, אך בעליה היו הכל הולכים ברגל וסוחבים אתם את המגלשה כדי לעלות עליה במעלה ולדהור מחדש, לדהור במחירות מסחררת מטה, מטה...

אכן, תפקיד אחראי היה להיות הנהג של מיגלשת דוהרת מעין זו. אי-זהירות קלה, והמיגלשה סוטה ממסלולה, מתהפכת ומעיפה מעליה את מטען האדם הרב. שום ילד לא העלה על דעתו, שהמשחק מסוכן, ומבוגרים לא ניסו להתערב או להזהיר. היה ברור ומובן מאליו, שצריך "לעשות חיים" במסע המיגלשת, אך כולם ידעו, ללא דיון וללא ויכוח, שלהיות נהג-מיגלשת לאו מילתא זוטרא הוא. מומחיות, זריזות וכשרון היו דרושים לכך ולא כל אחד התברר באלה. כיצד נעשתה הנהיגה של מיגלשת-חורף מעין זה — הן שום הגה או מנגנון-היגוי לא היה בהן 1 הנהג המומחה, שברגלו המאומנת הופקדו חייהם היקרים של הנוסעים החד-סטריים — היה יושב בראש העגלה למטה, כשעל נעלו הימנית נעול מגלש-קרח מחודד (ליז׳בעס). הוא היה מכוון את מגלשת-הנעל שלו על פני מסלול הקרח, ולפי כוונו היתה נעה כל העגלה וכל אשר בה. אם היה איזה נער בלתי-כנוסה או בלתי־זריז מנסה לנהוג בעגלת-גלישד., הרי היתה. מידרדרת בצידי-הדרך או תקועה ליד קיר. יש ו״ד.נד.ג" לא היד. נעזר במגלש־נעל אלא מכוון את העגלה במומוחיות וברגש רב בפרסות-ברזל של נעליו, בחבטות קלות בפרסות — לסירוגין — במסלול הקרח, וד.עגלד. היתד. מתכוונת ימינד. או שמאלה לפי הצורף. המסלול הראשי היד. נמתח ברחוב-המורד, בכיוון