Original scan
Original memorial-book scan 15
Book text
Passage 1OCR · respaced for reading · source chars 0-1393

דוד ירתי על חורבותיי ד ביום י״א בטבת תש״ג, 18 בינואר 1943, נאספו יהודי סוקולקה בככר העיר והוצאו לדרכם האחרונה אל מחנות ההשמדה. איכה ישבה בדד עירנו... דרכיה אבלות, אין יוצא ואין בא, כל יהודיה יצאווה. סוקולקה עירי! עיר ואם, בה היו מוסדות מפוארים, הסתדרויות־נוער וארגונים ציוניים: "פרחי ציון", "צעירי ציון", "קדימה", "חרות", "התחיה", ליטע־ רארישע געזעלשאפט", "הבונד", יוגענד פאראיין", אגו־ דים מקצועיים וגם תיאטרון נאה. סוקולקה היתה עיר ציונית, מרכז לתרבות ולחיים לאומיים של הצבור היהודי. ידועה כמבצר הציונות. כל מאורע לאומי וציוני הפך בה יום חג. בניה ובנותיה חונכו לאהבת ארץ־ישראל ועם־ישראל, לאהבת הזולת, ורק נפתחו שערי ארץ־ישראל לעליה, קם הנוער, עזב את הוריו ואת ביתו ועלה לארץ־ישראל, חלוץ לפני המחנה. רב היה מספר העולים ובארץ עבדו בכבישים ובפרדסים וחלקם רב בשמירה ו״הגנה" ובכבוש השממה. והם הכו שרשים באדמת ישראל ושותפים היו בהקמת המדינה. יהודי סוקולקה, אף שדרך חייהם לא היתה סוגה בשו־ שנים, דאגו תמיד לזולת. בשבת לא ישב יהודי לסעוד על שולחנו, אם נשאר עוד אורח בבית-הכנסת, עובר־ דרך, שלא הוזמן לסעודה. בבית יהודי. היו דואגים לעוברי-דרך, שיהא להם מקום לינה ובית מיוחד הוקם סוקולקה. להכנסת אורחים. היו דואגים לעניים: גמילות-חסדים ולינת־הצדק ותמחוי לעניים (ארעמע קיך) עמדו במרכז החיים בעיר.

passage_b0635194aebba83489927a43
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 1395-2425

קהילה מפוארת זו, על חיי-מסורת נשגבה, המושרשת בעבר עמנו, קהילה רבת תהילה זו — הפכה לתל- חרבות. היתה ככל היתה, נמחקה כליל מעל פני האדמה. החיה הנאצית, צמאת-הדם, סגרה על יושביה, השמידה. בלי רחמים נער וזקן, טף ונשים, הרוג והשמיד. ולא ניתן גם לפקוד את זכרם, להשתטח על קבר-אבות, אין מצבה על קבריהם. קבר יחיד ומשותף להם שם בנכר, בארץ- הגזרה, בארץ הטמאה, בארץ הדמים. יחידים ובודדים נשארו בחיים. מעטים ניצלו, רוב אנשי העיר הושמדו. נשארנו מעט מרובה. לפיכך, אנו מצווים לקבוע זכרון לאחים וקרובים, שנכרתו מארץ החיים, שנלקחו למחנות-המוות או נקברו יחד בקבר-אחים, ודמים בדמים נגעו. חובה קדושה מוטלת עלינו לבוא ולהתייחד שנה-בשנה. ביום י״א בטבת, עם קדושינו אשר לא זכו לחיות אתנו במדינת ישראל. יהי-נא יום-ההתייחדות כעמוד אש, אשר יאיר דרכנו, ויום של לכוד לשארית הפליטה. יהי נא ספר-הזכרון גל-עד לקהילה קדושה, שהיתה ואיננה עוד, ויהי זכר בניה ובנותיה ואנשיה צרורים בצרור החיים. לעולמי-עד.

passage_3d1c7aa4e41d55699cba777d