287 אישים ודמויות 288 שהיה נהוג ) בשפה העברית, פנינה קנטור נמנית עם ראשוני בוני ביה״ם העברי המלא, בפולין. בשנת 1934 הצטרפה הח׳ פנינה קנטור אל בעלה בישראל ומני אז עסקה אך בחינוך בביה״ם ובגידול בניה בבית. נפטרה בכ״ט כסלו תשכ״ד — 15.12.1963. בשיטתה בהוראה היתה מזיגה נדירה של אם ושל מחנכת מדריכה ואף קפדנית. היא התייחסה בנועם ותוך עידוד והבנה לתלמידיה. לא הטילה עליהם מרות, הכובלת ומדכאת את האישיות הרכה והרגישה של הילד, אולם אישיותה שלה, היציבה, השקטה תמיד, המסודרת והדייקנית והמאורגנת עד להפליא, החרוצה, הברורה ומכוונת בבהירות, הביאו את הילדים לידי חינוך טוב בנימוסים, בהרגלי למידה, בהישגים לימודיים, והכל באוריה נוחה ונעימה תוך התפתחות חופשית ומכוונת. שיטתה של פנינה קנטור השתקפה באופן מודגש במיוחד בחגיגות שערכה, שהיו ממש למופת. כל התל- מידות היו פעילות, כי לכולן ניתנו תפקידים. ובסיום נערך ריקוד משותף של הילדות, המורה וההורים. כל הנוכחים נשמעו לתביעת המורה להצטרף למעגל, מעגל משפחתי, מיזוג גלויות, השכבות והגילים. אסיפה חגיגית בבי״ס "תרבות" לכבוד פתיחת האוניברסיטה בירושלים מרדכי בונים על ר׳ שמשון קצנלנבריגן

ר׳ שמשון קצנלנביגן, יהודי נמוך קומה אבל גדול רוח, וגדול בתורה, הוא יסד ישיבה לתלמוד שהורה בה. בתרפ״ח כאשר עליתי לארצנו לפתיחת האוניברסיטה נכנסתי אליו לקבל ברכת פרידה. הוא היה איש חולני וחלש בגופו, התרומם ממשכבו והתחיל לבכות: "מה רב ערכך שזכית לעלות לארצנו, ולהיות נוכח במעמד מאורע נשגב זה, שאין אנו תופשים את גדול ערכו. אנא אל תשכח להביא לי מתנה: "קצת עפר ארצנו היקרה" בקש בדמעות. קיימתי את הבטחתי והבאתי לו רגבי־עפר מארץ־הקודש, וקשה לתאר את החביבות שהראה בלטפו את הרגבים והרוה אותם בדמעות רות־ חוו ז; והוא אמר: הגמרא מספרת על אחד מגדולי הא- מוראים, כשהיה בא מבבל לבקור בארצנו היה מנשק כיפי דעכו. לא זכיתי להיות בעכו, אך אני מאושר לנשק כאן עפר הארץ הקדושה, ואולי נזכה שתקוים הבטחת חכמינו "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם". ביקרתי בסוקולקה שנה לפני פרוץ המלחמה האיומה ונכנסתי אליו; הוא היה כבר כפות למטתו, פניו קיבלו זוהר מיוחד כאשר ראני. הוא קם ממטתו, חבקני, אמצני אל לבו, ואמר בקול חנוק מבכי; "אשריך שזכית לעמדה כזו בחיים".