משה מונשכת הרהורים (בלי לעשר ה בטבת) במעלות קדושים וטהורים מזהירה לפנינו העירה סוקולקה — המקור המשותף לניגי חיינו ולנימי נשמתנו. מזרח ומערב — יום־יום זריחת השמש ושקיעתה וראי- נו בעירה את העולם ומלואו, ולמדנו לדעת את כחות הטבע אשר מעל לנחות האדם, כחות אשר קובעים את היום והלילה, מלחמת איתנים בין אור לחושך, מלחמה אשר תוצאותיה ראינו עם שקיעת החמה — אודם השמים בקצה המערבי של העירה כעין ים של דם ההולך ומתפשט לצד הצפוני לעבר בית הקברות. בראות את שקיעת השמש בשנות ילדותנו, קמו לתחיה בדמיוננו אגדות על גהנום וכף הקלע ועינויי רשעים ושריפתם. בשנות התבגרותנו נקשר קשר בין הדמיון הנמשך לעולמות עליונים ובין המחשבה על הנעשה בעולמנו אנו, נוצר קשר מחשבתי בין זריחה ושקיעה לבין אור וחושך בחיינו, בין מלחמת כחות הטבע לבין מלחמת העמים ושפיכת דמים עלי אדמות. כיום — לו היינו עומדים בעירה והיינו מסתכלים לצד המערבי — לכביש המוביל לביאליסטוק — בזמן שקיעת השמש ואודם השמים מעל ההרים, היינו בודאי חושבים שזאת היא השלהבת מהמשרפות במחנות ההשמדה אשר עם צעקות הנשרפים הגיעה השמימה ונשארה לזכר דורות.
צפון דרום — רחוב צפונה — אוליצקי בשפת סוקולקה ודרך רחוב זה היינו מלווים את הנפטרים למנוחת עולמם. לאור קרני השמש ביום ולילות ירח, או לאור דולקים בלמנטרנע ס בלילות כפור וחושך, ע״י קבר פתוח וסביב לו מצבות אבן ושיש — שם הרהרנו מחשבות ראשונות — לפי גיל ולפי תפיסת עולמנו—על החיים וערכו על החולף ועובר על זה שהיה ואיננו עוד באשר הגיע הזמן לחסדו האחרון. מי מלל ומי פלל על דרך אחרת למנוחת עולמים, על דרך מצד דרום של העיר, פסי חרכבת אשר תוביל זקנים וטף לתאי הגזים בידי מרצחי אדם. פסי הרכבת מצד דרום של העיר המשכו תמיד את לב הנוער, בם ראינו את הדרך לעולם הרחב, לארץ רחוקה וקרובה ללבנו. שם בתחנה נפרדו בנים מאבות, אחים ואחיות אשר לוו את היוצאים לציון ולחיים חדשים, לוו בברכות ותקוות לבוא אחריהם, להצטרף אליהם, להגדיל את הכח הבונה ויוצר מולדת חדשה. וחלק דרומי זה נהפך קודם למחנק וגיטו, ופסי הרכבת שמשו דרך המות למאות ואלפים בני עירנו. סוקולקה עירתנו — באוירך נשמנו משחר ילדותנו, בשדותיך הרחבים בדרך לנהר קוריל או ליערות שישקי, בשדות דגן וחטה, נחל וחרש, בראות אכר על מחרשתו בשדות צמח ובר — קשרנו קשר עם הטבע, אופקיך הרחיבו את המחשבה, העלו את דמיון הפרט והשפיעו על עצוב המגמות של החברה.
ובתוך העיר התחנכנו, התבגרנו, למדנו את חכמת החיים, מהורים מחנכים ומורים, אבל לא פחות מזה מתוך כל ההווי של העיר על המבנה הכלכלי והסוציאלי אשר בה, חיי תרבות, מוסדות צבור, תנועות נוער ועל הכל — על הפעילות הציונית אשר בה. לאור השלילה חפשנו את החיוב, הנצוציים שמשו לנו אור לציון הדרך לעתיד חיינו. מזכירים עיר הסוקולקה — ער ילדותנו ומקור חיינו, מספידים קרובים ורחוקים אשר מהם למדנו, ואת תכו- נותיהם ירשנו. במעלות קדושים וטהורים — נזכור לכבד את זכרם ולא לסטות מעקרונותיהם האנושיים בחיינו.