347 הורכן ושואה 348 הוגלו. אנשי המעמד הבינוני סבלו מבחינה כלכלית אך המסחר הבלתי־לגלי פרח ואיך שהוא התפרנסו גם אנשי המעמד הבינוני. לפתע, ב־22.6.41 הכריזה גרמניה מלחמה על רוסיה ולמחר שחל בשבת בבוקר השכם התפרצו הגרמנים לתוך העיר. את ביקורם הראשון ערכו בבית־המדרש החדש שבו ישבו יהודים ולמדו והם גרשו אותם בגדופים ובאיו- מים: "האם התאספתם להתפלל על מפלתנו יהודים נב- זים—בקרוב נשמידכם". ואמנם למחרת, ביום א׳ הת- חילו לחלל את ספרי התורה שהיו בבית המדרש. רק מבית-החסידים הקרליני הצליחו היד,ודים, בסכנת נפשות, לד,ציל 2 ספרי תורד,. כעבור ימים מספר הזמינו הגר- מנים כמה מבעלי-הבתים ופקדו עליהם להכין רשימה מלאד, של כל התושבים היד,ודיים בעיר. הפקודד, נתמל- אה. נתנד, הפקודד, ליהודים לעזוב תוך שבוע אחד את בתיהם ולד,תרכז בשוק, אנשים, נשים וטף, ואפילו חולים.

לפני הקהל האחוז בדלד, ופחדים היקריאו השליטים את הפקודות: 1. אסור לידודים ללכת על המדרכות. 2. עלידם לענוד על הזרוע השמאלית סרט מגן דוד לבן, בחוטים צהובים. 3) לציית לכל הפקודות בזמן שתקבע מטעם הרשות. העמידד, בשוק נמשכת כ־4 שעות. מן הקהל הוציאו יד,ודי אחד בעל זקן ארוך ותלשו באכז- ריות משערות זקנו אחת אחת, לצחוקם האדיר. באותו מעמד נבחרו כמה מאות יד,ודים וגייסום לעבודד,. הקהל חזר למקומותיו, מלבד אלה שגוייסו וחזרו לפנות ערב. עבודת הגברים היתד, — נקוי החדרים שהיו תפוסים בידי השלטונות, ניכוש העשבים בחצרו,ת ועבודות קשות בתחנת הרכבת. את הנשים העסיקו בכביסת הלבנים של הצבא בנקוי מהראוֹת וכו׳. כל העובדים היו חוזרים הביתד, בערב. עם כניסת הגרמנים נסגרו כל החנויות והופסקה כל העבודד,. המאפיות עברו לידי הפולנים וד.יהודים היו נאלצים לקנות מהם לחם במנות קצובות. אסור היד, על היד,ודים לשתות חלב טבעי, אלא רזה, ולקנותו מן הפולנים. המיליציד, היתה פולנית, כמובן, בפקוח הגרמנים. כעבור שבועיים הוציאו כ-100 יהודים מפלוגות הע- בודה כדי שיעבירו סוסים לסביבות ביאליסטוק. אחד מהם, שלא ידע כיצד לטפל בסוסו נורה ונהרג במקום. מלבד מקרה זד, חזרו כולם בשלום הביתה. עבר חודש

ימים וד,תחילו לחטוף יד,ודים ברחובות. במצור נחטפו: אברהם אייזן, גרוסברג, בנימין קרוגליאק, חזן העיר, בנימן טרשצן, אלחנן קופל ועוד. הם הועלו על שני אוטובוסים, ומאז נעלמו עקבותיד,ם. השמועה אמרה שנורו אחד־אחד לאחר שהחזיקו אותם כחדשיים בבית- הכלא. הידיעד, על המתתם נתאמתד, לפי העובדה, שד,נ- הל ת בית-ד,סוד,ר פסקה לקב חבילות עבורם. ע״פ הלשנת הפולנים נאסרו 2 נשים: אלקה נורדוינ ד לבית קצנלבויגן, ובאשד, טרשצן, וכלאן בבית הסוד,ר בביאליסטוק. הן הוצאו לד,ורג יחד עם אסירים אחרים. כולם נפלו ביריות. גם אלקד, נפלד, וד,ושלכד, לקבר יחד עם כולם, אך שככת העפר על הקבר היתד, דקה ואלקד, שלא היתד, פצועד, קשד,, הצליחה להמלט בחשכת הלילד, ולד,גיע לגיטו ביאליסטוק, שם הוסיפד, לחיות עד שבא הקץ על יהודי ביאליסטוק. הקצינים והחיילים התעללו ביד,ודים בכל הזדמנות, וברוב אכזריות. היו מקרים רבים, כאשר קצין או חייל רצד, לכבות סיגריד,, היד, עושד, זאת על לחייד,ן של הבנות הצעירות שעבדו אצלו כמשרתות-בית. ככל אשר היד, הדבר אכזרי ומתועב ביותר נמשכו הגרמנים לע- שותן. פולני אחד הלשין על יד,ודי, ט׳ שור שמו, לקחוד. ו הגרמנים וקשרוהו אל עמוד באמצע הרחוב, וגם החייי*ים וגם האזרחים הפולניים הכוהו. גם יד,ודים הוכרחו להכותו ואפילו בני-משפחתו. הרוצחים לא הסכימו להמיתו מיד, אלא לענותו לאט-לאט. וד,יד,וד י ספג מכות 3 ימים רצופים עד שנפל ומת.

כאשר נכנסו הגרמנים הקימו את "מועצת הי,ודים" (ועד-ד,קד,לד,—היודענראט) שחברים בה היו: משד, ברוידד,, יוסף ברוידד,, יצחק פרידברג וגוטשטיין (חתנו של אביגדור גולדברג). באמצעות "מועצת היודים" היו השלטונות פונים לקהל ד,יד,וד י בכל הדרישות מלבד המקרים הבודדים של חטיפד,, שוד וגזל הרי כל המעשים העקריים נעשו לפי הוראת המועצד,. כעבור זמן נצטוו היהודים למסור כלי-המטד, ד,רד,יטים ותכשיטים, לידי הגרמנים, שהספיקו כבר להביא הנה את משפחותיד,ם, והיד, צריך לקשט את דירותיהם. מהלך חיים זה, של עינויים וד,שפלו ת שוד וגזל, נמשך כ־4 חדשים. בשמיני-העצר ת (1941) שחל ביום ב׳ ניתנד, הפקודד, לעבור לגיטו. אף כי הפקודד, היתה איומה לא גרמה שום הפתעה ליהודים בעיר. הם כבר היו מוכנים לכך, כיון שראו קודם את ההכנות, בהקמת הקירות והמחסו־