371 זכרונם לכרכה 372 בכך נוקשות, אך היה מורגש, כי כוונת ה״קיצור" למנוע השפלה. גם בטויי תודה לא אהב לשמוע, היה מפסיק ואומר: "לכשירחיב, בעזרת השם, תעזור גם אתה לנצרכים". רוב פעולות העזרה עשה בצנעה, בדרך של "מתן בסתר". הוא ידע על כל מר־נפש וקשה־יום וח ש לעזרתם. היה מופיע בבית מבלי שנתבקש ומציע עזרה בתורת הלואה, — לשם עודד — בדעתו שלא יקבלה חזרה. גם זרים, מחוץ לעיר, היו מתדפקים על דלתו וקבלו עזרתו. מילדותי אזכור מקרה, — אחד מני רבים: ביום קיץ אחד הופיע בביתנו יהודי, עטוף מעיל ארוך ומרופט, כי בבית המדרש, אמרו לו שילד אל ר׳ בצלאל ויקבל עזרה. הוא פתח את מעילו והראה שאין לו מכנסים. לאבי היו שני זוגות מכנסים: של חול ושל שבת • אבא פשט את מכנסיו, מסרם לעני ולבש את מכנסי־השבת. אמא חזרה מן הרחוב הביתה, ובראותה את אבא במכנסי השבת, שאלה לשמחה מה זו עושה? אבא נבוך במקצת ואנחנו, הילדים ספרנו בצחוק ובחדווה על המקרה. הבית היה פתוח לכל רעב וחסר גג. קשה היתה הפרנ - סה, ואולי מכאן ההבנה הרבה לנצרך. ר׳ בצלאל היה רצוי לרוב אחיו ואף העשירים והנכב - דים של העיר, היו נזקקים לעצתו ולהדרכתו, כי חכם היה האיש, ועין חדה לו. היה יורד לעומקם של דברים ועצתו היתה נבונה ונכונה.

את הרבנות, שעיקר ה"שאלות" של כשרות, לא אהב הרב, ר׳ בצלאל, והיתה לו לזרא. תחת זאת אהב מאד דיני תורה, בהם היה כוחו גדול והם שהוציאו לו מוניטין גם מחוץ לעירנו. אף היה מוזמן לערים הגדולות, לדיני תורה מסובכים, והיה חוזר בסיפוק רב. גם גויים, בסכסו- כיהם עם יהודים היו באים להתדיין בפני ר׳ בצלאל ולא נתאכזבו. החובש (פלדשר) המפורסם נוסקה, שהיה גוי עתיר־נכסים ולפעמים היה מסתכסך עם הבריות, היה בא להתיעץ עם אבא. פעם ראיתי משפט שלמה בבית אבא: ומעשה שהיה, כך היה: גוי, מן הכפריים ויד,ודי חנוני באו לביתנו, ביום חורף. הגוי, טען שד,ו א שלם ליד,וד י חוב שד,יה ח ב לו. היהודי טען להד״ם, שלא קבל שום כסף מן הגוי. אבא הקשיב לטענות הצדדים ואמר ליהודי, בפולנית הרצוצה, אשר בפיו: "עליך להשבע, שלא קבלת את הכסף". ד,יד,וד י היה מוכן להשבע. הרב הסתפק בנכונות זו, ולא השביע את החנוני ופסק שהצדק אתו ועל הגוי להחזיר לו את החוב. וד,ו א פנד, ליד,וד י ד,צוד,ל באידיש רצוצד "מעורבת במלים של "לשון־קודש": "ר׳ יד,ודי, עכשו, כשתשלם את דמי הפסק (פסק־געלט), אל תוציא את המטבעות שלו, הזהר, שלא יכיר הערל את כספו״! היהודי קרץ בעינו לאבא וענד, : ״וכי מד, ? וכי טפש אני?" "השב לאיש את כספו! קרא הרב לחנוני בקול תקיף. הדבר נתפרסם בעיר, וד,יד, לשיחה בפי כל. רבד, היתה השפעתו בעיר, אם כי היו לו מתנגדים. אכן, כל אדם ואפילו השקפותיו מנוגדות לו, ידע לכבדו ואף להעריצו.

זכור לי מקרה של הצלת נפש מיאוש, בהשפעתו. מעשה באדם ידוע בסוקולקה, שהיו מרננים אחריו, שהיד, מרבד, לשחק בקלפים, ומבלה בחברה לא־טובה,. היתה לו בת יחידה,, היא נשאה, ומתה בלידתה את בנה הבכור. האיש שקע במרד,־שחורד, ומשפחתו חששה לחייו. ר׳ בצלאל התחיל לקרבו בשיחות ובלמוד. האיש התחיל לבקר בביתנו ומבלד, את ערבי־החורף ליד הגמרא. ולעתים נראה חיוך נוגד, על פניו. אבא היד, ציוני נלד, באוד, באת ארץ־ישראל ומתרגש לשמע כל ידיעה מן הארץ. משחר ילדותי שמעתי מפיו שירי־ציון, בניגון רווי געגועים, הוא שר לנו בערבים, בנענעו את עריסותינו. שאיפתו היתד, לעלות ארצה ולחיות בה. אכזריות הגורל היא׳ שבידינו כאן היה כבר האישור לעלית הורינו, והנה פרצה המלחמה. חנה זאקהיים