31 מ. ש. גשור י 32 בסוקולקה שהיה קיים עוד מקודם. משהוכרזה לעיירה, גדלה בה האוכלוסיה, גם היהודית וגם הנוצרית, והת־ פתחה גם עמדתה הכלכלית 2', כמה גלגולים עברו על סוקולקה בתקופת הרפובליקה הפולנית העצמאית. היתה עיר בגליל טרוקי, והשתייכה למחוז גרודנה ולאזור כלכלתה. העיר שוכנת על גדות הנהר סוקולקה, שבראשיתו הוא זורם אל נהר סופראשל. בשנת 1765 ישבו בסוקולקה והסביבה 522 יהודים. החיים זרמו בה, כמו בשאר הערים והעיירות, בלי שאירעו ב ח מאורעות מיוחדים. אכן, יד־הגורל נגע גם בה בתוהו־ובוהו שהשתרר במדינת פולין. עם החלוקה השלישית של פולין בידי שכנותיה בשנת 1795, עברה כל פודלסיה לשלטון פרוסיה. ומיד החלה ריאורגניזציה בכל השטח. שמו של חבל פולין־ליטא הוסב לחבל "פרוסיה המזרחית החדשה" (ניי אוסטפ־ רויסן). בחבל החדש ישבה אוכלוסיה של למעלה מחצי מיליון נפש. סוקולקה, יחד עם כל החלק המערבי של פלך גרודנה, עברו לידי הפרוסים ונשארו תחת שלטונם עד ל״שלום טילזיט".
במשך 12 שנות שלטונה עשתה ממשלת פרוסיה הרבה לפיתוח החבל ושיפורו במובן הכלכלי. מאידך הניחו את כף ידם הקשה והאכזרית על היהודים, יושבי־החבל, להחניק את חרותם ולהגביל את זכויותיהם. מס־הגלגולת, מס־הכנסה חשוב בפולין, היו גובים מידי יהודים. הגרמנים הכפילו את המס. ואחרון הכביד עוד, הן ה״תקנות ליהודים" (יודן־רעגלמענט) שהוציא פרידריך־ וילהלם השני ב־17 לאפריל 1797 בברלין, שמטרתם היתה לשלוט על ה״יהודים הבלתי־רצויים" שבכל החבל החדש. בהקדמה לתקנות הללו נאמר: "הואיל ונודע לנו שמספר היהודים בחבלים הנכבשים עובר על מספרם בחבלים האחרים שלנו במדינות הנוצריות, והם מביאים נזק לנתינינו הנוצרים הנאמנים במסחרם, והם קיימים רק בכוח התרמית והשחיתות וכדי לסלק את המצב הרע ובו בזמן לשפר את מצבם, מצאנו לנחוץ וטוב לקבוע ולהסדיר ב׳תקנות׳ כיצד להתנהג ולנהוג". ב״תקנות יהודיות" אלה כלולה תמצית מ״תקנות היהודים" שפרידריך השני (המכונה "גדול" ו״פילוסוף") 12 עיין ב״מלון הגיאוגרפי של ממלכת פולין". הוציא, שהוא פתשגן אנטישמיות הספוג רע ושנאה בכל משפט 13.
התקנות עוררו פחד ובהלה אצל היהודים במדינה הפרוסית החדשה. הם ראו בזה אוסף של גזירות רעות ישנות מתקופת ימי הביניים, שמטרתה להמיט שואה על החיים הדתיים והכלכליים של היהודים, להכיר באוכלוסיה הנוצרית כאדונים ובעלי־בתים יחידים של הארץ ולראות את היהודים כזרים, מנצלים ויסודות מזיקים, שיש להגביל את פעילותם בארץ ובמסחרה. כוונת התקנות לגרש את היהודי מן הכפר אל העיר, ואף לאסור עליו לרכול בכפר, לקנות אדמה אצל אכר ולסחור אתו בחליפי־תוצרת. במיוחד שמו התקנות לאל את העורק הראשי של חיי־היהודים בגלות, בהביאן לידי הרס את כל מבנה הקהילה שהתפתח והתבצר בפולין במשך מאות שנים. ארגון הקהילה היהודית בפולין נתן ליהודים את האפשרות לעמוד נגד כל הפורעניות, הרדיפות והגזירות. הקהילה היהודית היתה מעין מצודה, כתריס נגד השמדה והתבוללות, והיא ששמרה על זכותו של היהודי לעמוד על משמר אופיו הלאומי והדתי ולחיות חיים עצמאיים. התקנות באו לבטל את הקהילה העצמאית ולהעמיד את כל התפקידים הדתיים והמשפטיים של הקהילה היהודית תחת השגחת העיריות והכנסיות הנוצריות.
יהודי החבל ומחוצה לו הרגישו: התמוטטו עמודי היהדות. אולם, גדולי הרבנים ועסקני הציבור לא נפלו ברוחם, כבני העם המלומד בנסים. והם נתכנסו לאספה ב׳ום ח׳ באלול תקנ״ז (30 אוגוסט 1797) בקלישצ׳יבה (מחוז קליש) כדי למצוא אמצעים ולהתגונן בפני חתקנות המגבילות שפגעו בגורלה של אוכלוסיה יהודית שלמעלה מ־160.000 נפש. אכן, הפרוסים השולטים לא שמחו זמן רב בחלקם ובשלטונם, עלה כוכבו של נפוליון בונפרטה הצרפתי, שבקרב ליד יינה (גרמניה) הביס את גייסות הפרוסים ואף כבש את ברלין, וממשלת פרוסיה נאלצה להמלט 13 התקנות הללו הוצאו במילואן ב״פבק ס ביאליסטוק" וכן הובאו בספרי־יזכור שיצאו בידי שרידי ערים בחבל זה. התקנות עוררו רוגז גם מחוץ למדינת פרוסיה ופולין, ובעיקר בארצות־המערב, אלא שלא הביעו דעתן בתגובה עליהן.