45 לוורו ת יהוד י סוקולק ה 46 שהסתעפה, התפשטה וכבשה את פולין, הבקיעה את חומת ליטא ויצרה את הנוסח הקרליני: שירה ושמחה, התלהבות וריעות, צוותא ודביקות בצדיק. "שלוש סעודות" עם דמדומי השבת "מלוה־מלכה" במוצאי־ שבת היו שעות חדוה, עליזות ועליית נשמה. שירה אדירה פשטה ברחובות היהודים. שירה זו מהדהדת עד היום, עברה גבולות, חצתה ימים וגונבה בכל ריקוד "הורה" סוערת ובכל זמר יהודי. כזאת היתה קרלין. ופינסק — זמן מה שכן בה ר׳ לוי־יצחק. אוהב־ישראל זה שטען את טענותיו ואמר את ה״קדיש" שלו האחד, החדש — פינסק המתנגדת לא יכלה שאת והוא גורש מן העיר. אחריו באה תקופת ר׳ אביגדור הלוחם העז והקנאי בחסידות. עולמות הרעיש. אגרות הריץ לקיסר ולסינט. לפטרבורג הגיע, ואת המלכות הכניס במחלוקת הזאת, והוא שהפך את הקרליניים לשם נרדף לחסידות של גנאי ולעז, הוא שכתב כתבי־מלשינות ופגה לשל- טונות ואמר לעקור מן השורש את הכפירה החסידית. אבל הוא נוצח. קרלין שנבלעה בפינסק כבשה את גבירתה ויריבתה. קרלין ושכנתה אדמו״ר היו למרכז הפולמוס בין החסידים והמתנגדים למעלה משלושים שנה השפעתו של הבעש״ט היתה גדולה בליטא עד שיכול בשנת תק״ו (1746) למנות את ר׳ יחיאל מרגלית לרב בהורודנה 21.
במקביל לקרלין, נעשה גם נסיון להעמיד מרכז שני לחסידות בליטא בעיירה אמדור, הסמוכה ל״קהילה הראשית" הורודנה, ומעבר לסוקולקה. זאת עשה ר' חיים־חייקל מאמדור, מתלמידיו של המגיד הגדול ממזריטש, אלא שהענף האמדורי לא זכה לקיום ממושך, ומן המאבק נוצרה ספרות פולמוסית ענפה. ר׳ חיים־חייקל בר' שמואל היה מלמד בעיירה אמדור ולמד את תורת החסידות בקרלין. אחר פטירת רבו המגיד ממזריטש הקים לו בית־צדיק באמדור, והטיף ללא חת 24 על ר׳ יחיאל מרגליות זה מסופר בספר "עיר גבורים" לפרידנשטיין (עמוד 54) שישב מקודם בעיר קראקא והיה מתלמידיו של הבעש״ט, ובספרים "שבחי הבעש״ט" וב״קהל חסידים" מסופר, כי הבעש״ט עצמו הביאו והעלהו על כסא הרבנות בגרודנה בשנת תק״ו, והוא נפטר שם בשנת תקי״ב, ובספר מובא נוסח מצבתו בבית־העלמין בגרודנה. לחסידות בגליל־מושבו. בשנת תקמ״ו התלקחה שנית מלחמת המתנגדים בחסידים, ור' חיים־חייקל וחסידיו היו ללא ספק מן הגורמים לכך. אך עמדתו באמדור היתה איתנה.
בעיירה זלווה, אף היא בפלך הורודנה ובסמוך לאמדור, ב״יומא דשוקא ר־בא", שבו השתתפו קהילות ליטא, הוכרז חרם נגד החסידים בחתימת הרב הגאון דק״ק הורודנה, שהיה גם רב הגליל. אף בגרודנה נמצאו מתנגדים שנלחמו בחסידות והצרו את צעדי הרבי מאמדור. בתעודה אחת נזכר שם "ר׳ הירש בר איסר מהאראדניה" שרשם את כל שמות האנשים שרצו לנסוע לק״ק מינסק (לר׳ מנחם-מגדל מוויטבסק) והמת- נגדים הפריעו להם בנסיעתם. הרבי מאמדור חיבר ספר "חיים וחסד" — לקט של דרשות על פסוקים ומאמרי חז״ל ו״הזוהר". ר׳ חיים-חייקל נפטר באמדור ביום כ״ג אדר תקמ״ז (1787) ובנו, ר׳ שמואל ירש את כסאו באמדור 25. החסידות באמדור היתה מפותחה מאד. בית-החסידים האמדורי שימש מרכז למגינים של חסידים שגרו בעיירה ושהסתופפו בצלם של רביים שונים. אלה היו חסידי- סלונים, קוברין, קרלין, קוצק ואף נובומינסק. ר׳ חיים- חייקל העמיד תלמיד, והוא ר׳ משה משרשוב, שקבע מושבו בעיירה שרשוב, אף היא בפלך גרודנה, והוסיף נצר לשושלת אמדור.
העיירות אמדור, זלווה וכר הי ו בסביבת סוקולקה, אלא שלא נזכר שמה בפרשת המלחמה שבין הצדדים. אולם אין כל ספק שהשליחים שנשלחו מהכא להתם ומהתם להכא, לוילנה, עיר מרכז ההתנגדות, עברו דרך סוקולקה, והיו לנים בבתי "אנשי שלומנו" והם שהכשירו את הקרקע לחסידות בסוקולקה עצמה, ואף שלא הצליחה לכבוש את כל הישוב — העלתה החסידות שרשון גם בסוקולקה והכתה בה שרשים עמוקים. התהוות החסידות בסוקולקה נשארה בגדר תעלומה. אך קיום בתי-תפילה הסידיים בעיר היא ראייה חותכת, שגם בה התקיימה החסידות, בלי שנדע את שמות מייסדיה ועסקניה. 25 נשאר ממנו ספר שו״ת "תשובת שמואל". מלבד היותו אדמו״ר היה גם אב״ד באמדור.