61 רבני פוקולקה 62 ר׳ יעקב משה מארגולין היה מועמד לרבנות סוקולקה, בתמיכתו של הג״ר שמואל מוהילובר אב״ד ביאליסטוק שעמד לימינו, אולם בהיותו צנוע ואיסטנים לא רצה במחלוקת וותר על המשרה כשם שוויתר גם על רבנות וואשילקובה, וכאמור היה רחוק מפרסום בשבתו בביא־ ליסטוק למעלה משלשים שנה, נחבא אל הכלים, מתנהג בענוותנות והצנע לכת. ישבו לו באחד מבתי המדרשות בפינתו המיוחדת למד ולימד בשקידה רבה מבלי להת־ בלט בגדלותו התלמודית. אולם, יחידי הסגולה שבעיר גדולה זו ידעו שאיש גדול נמצא בתוכם. היו לו לר׳ יעקב משה ידיעות מקיפות בכל מקצועות התורה וגם בקיאות עצומה בתנ״ך, בדקדוק ובשימוש הלשון וכי שיטת לימודו היתה בדרך הגר״א מווילנה ור׳ חיים מוואלוזין. קברו בבית העלמין (החדש) שבביאליסטוק הוא בשורת גאוניה ורבניה־מופלגיה. 6. הרב ר׳ שרגא פייבל סארנא בחוגי הרבנות בליטא היה ידוע בשם "ר׳ פייבעל פוילישער". נולד בשנת תקפ״ו בעיירה פראשניץ, עיירה מחוזית בפלך פלוצק. התפרסם מילדותו כ״עילוי", כבעל זכיון מצוין ותפיסה מהירה בהבנת התלמוד והראשונים, שדברים קרובים לרוח התורה. למד מפי אביו המופלג ר׳ יוסף ומהגאון ר׳ אברהם לנדא אב״ד ציכאנוב, וקבל ממנו את שיטתו ברוחניות, שהיא מזג צביון חסידי ומתנגד כאחד, בתפיסת עולמו ובנוהגיו בתפילה ובהליכותיו בקודש.

בהיותו בגיל ט״ז הוסמך ר׳ פייבעלי להוראה ע״י מורו ורבו הגאון ר׳ אברהם לנדה ור׳ בנימין דיסקין אב״ד לומזה. נשא לאשה את בת הרב ר׳ יצחק מרגלית אב״ד שצוצין (פלך לומזה). אחרי שהיה רב בסומפולנה (פלך קאליש) ובפופיליאני (זאמוט, פלך קובנה) נעשה רב בסייג (פלך סובאלק), בה שמשו לפניו שני רבנים־גאונים, ר׳ יהודה בכרך בעל הגהות "נימוקי הגרום" על הש״ס ור׳ יצחק אביגדור בעל "פרדס רימו- נים". היה לרב גם באוסטרוב-מזוביצק (פלך לומזה). אולם בגלל הפילוג והמחלוקת בין החסידים והמתנגדים בעניני העדה, שה״צדדים" היו שקולים שם ללא הכרעה לכאן או לכאן קבל את הרבנות בסוקולקה ושמש בה בשנות תרל״ג—תרמ״ב (1873 — 11882). משם עבר להורודוק (מחוז ביאליסטוק), בה פעל תשע שנים. נפטר בביאליסטוק י״ב שבט תרנ״ב (1892). ב״הצפירה" הובאה ידיעה על פטירת ר׳ פייבעלי והוא מתואר בה בתור "איש אמת, שונא בצע, צנוע, לא הכיר שוע לפני דל". על מצבת קברו בביאליסטוק חרותים דברי שבח אלו: "ציון לנפש צדיק, שובי נפש צדיק למעון שמים. רבות פעלת בהיותך בחיים. גאון היית לגאון ולתפארת אשר תורה לך עטרת, הרב הגדול הגאון המפורסם מו״ה שרגא פייבל זצ״ל."

ר׳ פייבעל סרנא השאיר אחריו הרבה חידושי תורה וגם חבור על אמרות חז״ל, אולם כתביו לא ראו אור הדפוס. שמו נזכר בשו״ת "עמודי אור" להגאון ר׳ יחיאל הליר אב״ד סובאלק וב״בנין עולם" להגאון ר׳ יצחק אייזיק חבר אב״ד טיקטין סובאלק: ואם־כי היה עוד צעיר לימים מתארו הגאון ר׳ יצחק אייזיק בדבריו: "ידיו רב לו בממשלתים התלמוד והפוסקים ידיד עליון נפש". שני בניו של הרב ר׳ שרגא פייבל סרנא היו: ר׳ יהושע צבי ור׳ חיים יעקב. ר׳ יהושע צבי סארנא היה משכיל תורני מושך בעט סופרים, מקורב לרבנים-גאונים וגם למשכילים וסופרים. בילדותו ובבחרותו גר עם אביו בסוקולקה והיה שולח קורספונדנציות לעתונים העברים "המליץ" ו״הצפירה". גם בהיותו מתגורר בביאליסטוק וערים אחרות התענין במצב יהודי סוקולקה והיה מבקר בה אצל בני משפחתו ומודיע בעתונות על ענינים מיוחדים שקרו בעיירה. באחת הרשימות ב״הצפירה״ (מס׳ 132) הוא כותב על שריפה שפרצה בסוקולקה בשנת תרמ״ט (1889). ששים בתים נשרפו שם וששים משפחות נשארו בעירום ובחוסר כל והוא פונה לעזרת תורמים ונדיבים לטובת נשרפים אלו ומבקש להעביר את סכומי הכסף שיאספו על שם הרב דמתא סאקאלקא — ר׳ צבי הירש דירקטור.

בנו השני של ר׳ פייבלי, ר׳ חיים יעקב, גר בהורודוק מקום־רבנותו של אביו. הוא היה שד״ר של ישיבות ליטא והצטיין בשליחותו הרבה, בהיותו ידוע כבעל דרשן גדול "פה מפיק מרגליות" ושליט בספרות האגדה המדרשית ואף בספרי מחקר, בסוף ימיו מילא תפקיד של "מגיד דמתא בסלונים". בהסכמתו של הרב הצדיק ר׳ מרדכלי אב״ד דמתא ונשא מדברותיו ברוח האורטודוק ־ סית של ליטא.