109 דוד ירדני 110 הקוזניצאי (דער קוזניצער מלמד), יוסף־חיים המלמד הדרצינאי (דער דרעצענער מלמד), המלמד הראצבי (דער רצאעווער מלמד), משה דעם פארגער ס חתנו של משה הצובע. (המלמדים נקראו על שמות עירות מוצאם, כגון: דער לאמזער מלמד, וכר). 7. בתי כנסת בית־כנסת מרכזי וארבעה בתי־מדרש היו בעירנו. מארבעת בתי־המדרש היו שלשה מרוכזים בשטח אחד ולמקום קראו ״שולהויף״; בראש בתי־מקדש־מעט נעלה את בית־הכנסת הגדול (די גרויסע שול) שהיה יפה להפליא! ארון הקודש היה מקושט בקישוטים, ציצים ופיתוחים נהדרים. בכרכובו למעלה נפסלו שני כרובים של עץ, ופניהם איש אל אחיו, ובאמצע, בין הכרובים קימום של לוח עם עשרת הדברות והאותיות נוצצות, חרותות בצבע זהב; מעל הלוחות נראו שתי כפות ידיים מלוכסנות — מעשה ידי־אמן — והאצבעות מתוחות ומיושרות נוגעות זו בזו ומפוסקות כתבנית ידי הכהנים בנשיאת כפיים. פרוכת קטיפה מפוארת רקומה אותיות נוצצות ומאירות עינים.
ליד ארון־הקודש שהיה עמוד התפילה המיועד לחזן. ליד העמוד שתי שורות מדרגות עולות לארון־הקודש. המדרגות היו גם מקום מקהלת בית־הכנסת, של ה״משוררים״ המלוים את החזן בתפילותיו ובשירתו בימים־הנוראים. האולם היה גדול ומרווח, חלונותיו גבוהים מזוגגים שמשות צבעוניות. דלתות הכניסה גבוהות ורחבות. במרכז בית־הכנסת ניצבה במה יפה ונהדרת ועליה שולחן לקריאת התורה. המתפללים ישבו על ספסלים. קירות האולם הבריקו להפליא: לפני קיר המזרח עמד "כסא של אליהו הנביא". מסדרון מרווח וגבוה היה בכניסה משני עבריו שני חדרי־תפילה נפרדים, אחד ״תפארת בחורים״ — בו התפלל הנוער. מנהלו הרוחני היה ר׳ ישראל "דער נובובראנעץ" (המגויס), יהודי בעל זקן שחרחר, קומה בינונית, פניו עגולים, עיניו קטנות, תמיד עליז ושמח בחלקו, ירא־שמים, איש תם וישר, אוהב ומשמח את הבריות. פרנסתו על חנות מכולת, אף הקדיש זמנו לבית-הכנסת של "תפארת בחורים", דאג שהנוער יתחנך ברוח המסורת, דתית ולאומית, שימצא ענין בעם ובדת גם יחד. במוצאי-שבת היה מברך הבדלה על כוס יין, ושר בהתלהבות "המבדיל בין קודש לחול" והנוער מסביבו מפזם אחריו. באותו מעמד היה
נוהג לחלק דברי מתיקה וגרעינים ו״דברים טובים". בשמחת-תורה, כשכל בתי-הכנסת שרו ורקדו בלי הפוגות היה ר׳ ישראל דער נובובראנעץ מתחרה בהם בשירה ובזימרה ובשתיה. הכל לכבוד התורה. הוא רקד והרקיד את כל הנוכחים בבית-הכנסת של "תפארת בחורים". כך דרכו של ר׳ ישראל שהקדיש את חייו ואת זמנו למען חנוך ילדי ישראל ברוח המסורת. חדר התפילה השני היה של חברי "לינת-הצדק", שקיימו מצוות של ביקור-חולים ועזרת חולים בעיר. בבית-הכנסת הגדול היו עורכים תפילה רק בקיץ, באין בו תנורים התפללו בחורף רק בבתי-המדרש. בבית המדרש החדש ("דער נייער בית-המדרש") התפללו לרוב העשירים ובני המעמד הבינוני. בבית המדרש השלישי, "בית המדרש הישן" (דער אלטער בית המדרש) הת- פללו בעלי-מלאכה וסתם פועלים. בבית המדרש הרביעי, בית-המדרש "שולחן ערוך", שברחוב אוליצקי, התפללו בעירבוב תחומין העשירים, בני המעמד הבינוני וגם בעלי-מלאכה. בית-המדרש החמישי היה ב״פורשטדט", בפרבר העיר.
מלבד חמשת בתי-הכנסת היו בעירנו גם שני בתי- תפילה של החסידים: ("חסידים-שטיבלאך") קוצקער שטיבל וקארלינער שטיבל שם התפללו חסידי העיר. בבית-הכנסת ובבית המדרש התקיימו גם מסיבות רש- מיות בחגים הלאומיים של היהודים וגם של המדינה, תחילה של רוסיה ואחר כך—של פולין. שם גם נשאו את דבריהם המגידים שנזדמנו לעירנו. והתקיימו גם האסיפות לועד-הקהילה ואסיפות של הסתדרות הציונית אף חופות היו מסדרים ליד בתי-הכנסת. יהודי הרוצה לשפוך את מר ליבו בפני בוראו חש לבית-הכנסת. שם גם נפגשו חברים ומכרים ושוחחו על דברים העומדים ברומו של עולם: על פוליטיקה ועל הציונות ובחירות, ונהלו ויכוחים מעניני דיומא. בית-הכנסת היה מרכז החיים בעיר. בשנות מלחמת העולם הראשונה ישבו יהודים בבית-המדרש הישן ודברו על האסטרטגיה של הצבא, הכובש והנסוג. טיכסו תכסיסים כיצד יכבשו את סוקולקה. אנשי מוחין חישבו ומצאו שהצבא הגרמני יסגור את דרכי הנסיגה של הצבא הרוסי ויכריע את האויב במחי-כף, בעזרת האצבעות תיכננו את תכנית הצבא הרוסי והגרמני, והיו מחליטים על מדינות, איזו לחרב ואיזו לנצחון.