129 דו ד ירדנ י 130

על חשבון בעלי הבתים, וכלי־הקודש והרב בראשם קבלו מם־קורובקע מן הקצבים שמכרו את הבשר הכשר. עם הכבוש הגרמני, התעורר הישוב היהודי בסוקולקה, כמו בכל שטחי הכבוש, לחיים תרבותיים. נוסדו מפלגות, הסתדרות-נוער, "צעירי-ציון", "המרכז", "קדימה", "פרחי ציון", "חרות ותחיה", "ליטערארישע געזאלשאפט", "הבונד", "יוגענד-פאראיין", "המזרחי", "פועלי-צדק". התחילו בהכנות לבחירות לועד הקהילה, רשות רשימה מוכרת ע״י שלטונות הכבוש, שתהיה נציגת העדה היהודית. רוב המפלגות בעירנו היו ציוניות. המפלגה האנטי-ציונית היחידה היה "הבונד" שנלחם במרץ ובעוז בציונות ובשפה העברית. אבל השפעתו היתה דלה. החלק המכריע של יהודי סוקולקה היו ציונים לאומיים ואנשי מסורת. "הבונד" השתדל לחדור לצבור העובדים, אל דלת-העם ולהסיתם נגד הציונות ונגד ארץ-ישראל. ובהיות חלק גדול מן הפועלים בעלי־ המלאכה דתי ושומר־מסורת, יסדו מפלגת פועלים דתית בשם "פועלי צדק". בראש המפלגה עמדו איזיק הכובען, משה בערל החייט, שמואל הירש החייט וחייקל הסנדלר. לקראת הבחירות הופיעה רשימה חדשה. מפלגת "פועלים בלתי־מפלגתיים", מתנגדים ל״בונד". בראש הרשימה עמדו מאיר ילוביץ ומאיר שרייבמאן. התעמולה לקראת הבחירות היתה רבה: אסיפות, נאומים, הבטחות לדאוג לישוב היהודי ולספק את צרכיו. האסיפות היו בבית-הכנסת ותחת כפת השמים, היו השמצות הדדיות וויכוחים ללא סוף, כל העיר היתה כמרקחה.

למרות שמפלגת "הבונד" היתה אנטי-דתית הפיצה סיסמה "חמשה חומשי תורה; תצביעו בעד רשימה מספר חמש". בבית־הכנסת הישן שם התפללו הפועלים פנו הנואמים באסיפה, מאיר ילוביץ ומאיר שרייבמן, להצביע עבור הפועלים הבלתי־מפלגתיים "רשימה עשר" בהסבירם 10: עגול וקו לידו(אקייקעלע מיט א פאסעקל). רשימת הציונים היתה. מספר 6. כל הקירות כוסו מודעות תעמולה ומספרי המפלגות. כולם גויסו לתעמולה, אפילו התישים וד.עזים של חיים מוביל־המים גויסו לבחירות. קשטו את העזים וד.תיי־ שים במודעות צבעוניות במספר 6, רשימת הציונים, וד.מםכנים הסתובבו ברחובות סוקולקה. כמובן בלווית ילדים, שלקחו גם הם חלק פעיל בבחירות. יהודי סוקולקה, כמו כל יד.וד.י שטח הכבועז נלחמו על השלטון בקד.לד. שד.יתד. למעשד. השליטו־. ברחוב היהודי. בידיד. היו עניני העזרה האמריקנית ועניני החנוך. "הבונד" היד. מעונין בחנוך חילוני, הציו־ נים—בלאומי, הדתיים — בדתי וחרדי, לכן לחמד. כל מפלגה על כבוד ועד הקהילה. יהודי סוקולקה שרובם ציונים לא הכזיבו, נבחר ועד-קהילה עם רוב ציוני. "הבונד" הפסיד את המערכר.. יתר הרשימות קבלו רק צירים בודדים. 5. בתי-ספר גרמנים

הגרמנים שכורי-הנצחון לא חשבו, כנראד., שיבוא יום ויצטרכו לפנות את השטחים שנכבשו. כאחד האמצעים לבסוס שלטונם ראו הפצת התרבות הגרמנית ויסוד בתי-ספר גרמניים. וגם בסוקולקה התאמצו לד.פיץ את השפד. הגרמנית בכל שטחי החיים. פתחו בתי-ספר גר- מניים בשיטת "צוואנגס-שולע" (לימוד חובד.). יד.ודי סוקולקה קבלו את הגזירד. של בתי-הספר הגדמניים במרירות ובזעם. אנשי העיר שהיו דתיים לאומיים לא יכלו להשלים, שילדיד.ם ינותקו מהלימודים המסו- רתיים. אבל היו חסרי-אונים להתנגד לגזירת הגרמנים, לפי הוראת השלטון היו צריכים לסגור את כל בתי- הספר וד.חדרים ואת התלמוד-תורד. ולשלוח את ילדי היד.ודים לבתי-ספר גרמניים. בנין בי.ת-ד.ספ ר היד. במחנד. הצבאי הרוסי, מחוץ-לעיר, בדרך לקרינקי. השלטון הגרמני החרים עוד את כל הציוד של בתי-הספר ותלמוד תורד.. את הספסלים ואת הלוחות את השולחנות וד.כסאות. אנשי עירנו לא השלימו עם הגזירה, והמשיכו לחנך וללמוד תורה ודת לילדי העיר ללא ספסלים ושולחנות. נפתחו שני בתי-ספר גרמנים. אחד לילדי ד.יר.ודי ם וד.שני לילדי הנוצרים. מנהל בית-הספר היד. בורקובסקי, לא איש-סוקולקד., חתנו של מאיר בובריק. הוא פתח קורסים לעברי.ת, וגם בבית-הספר הגרמני החדיר את האהבה לציונות. בכל שעור זימרד. שד.י ה כמובן בשפה הגרמנית, הכניס גם שירים עבריים ויידיש.

המפקח הכללי של כל בתי-הספר היה קצין גרמני, שמו היה פאשעק. גבר שמן ורחב כתפיים, פניו אדומים ועגולים, עיניו קטנות, לבש מדים צבאים, וחרב תלויה בצדו. הוא הפיל את אימתו על כל ילדי בית-הספר.