147 יוד ירדני 148 11. נסיגת הצבא הרוסי השלטון הקומוניסטי בעיר החזיק מעמד חודש ימים. אחריו התחילה הנסיגה המבוהלת. קודם רדפו הרוסים אחרי הפולנים מקיוב עד פרברי וארשה. והנה קרה מפנה מפתיע: הצבא הרוסי התחיל לסגת בחפזון; הפולנים שיכורי הנצחון דלקו אחריהם במהירות, כבשו עיר אחרי עיר, כפר אחרי כפר, והגיעו למבואות סוקולקה. חרדת־מוות תקפה שוב את יהודי העיר אשר שמעו על מעלליהם של הפולנים האכזרים, על הטבח הגדול בפינסק ובוילנה, על הוציאם להורג את טובי היהודים, שהעמידום אל הקיר, ברחובה של עיר והמיתום ביריות על לא עוול בכפם. התחילה בריחה. הראשונים שברחו היו אותם היהודים שתפשו משרות ממשלתיות, באמצע הלילה העירו אותם והאיצו בהם שיברחו. התחילה התרוצצות ובריחה לעבר גרודנה. הרחובות היו מלאים פליטים. גם מן הערים הסמוכות, שצעדו לגרודנה. אימה ופחד תקפו את יהודי העיר, כולם רצו לברוח אבל לא כולם יכלו לברוח ברגל למרחקים כה גדולים. מקצת מן הנוער, אף מי שלא תפס משרה ממשלתית הצטרף לבורחים, מפחד הפולנים, אשר עדיין היה חי ורענן היה בזכרון.
למחרת התחיל לעבור בעיר הצבא הרוסי שנסיג מן החזית, עייפים, ישבורי ם ורצוצים, בורחים מנוסת בהלה, לא בסדר צבאי. ערב־רב. הרחובות והדרכים מלאים חיילים רעבים, קרועים ובלויים, יחפים בלי נעלים, תלבושתם ססגונית, חובשי מגבעות, "קפוטעס", ואפילו צילינדרים על ראשיהם, ומבקשים לחם ומים, הצבא הרוסי נסוג לעבר גרודנה והעיר נשארה "ריקה" מצבאה. מדי פעם הופיעו פלוגות סיור, רוכבים, פעם רוסים, פעם פולנים ששדדו שוב מכל הבא ליד. בפחד כניסת הצבא הפולני הסתתרו היהודים בבתים, במרתפים ועל הגגות. אימה ופחד אחזה את הישוב היהודי. לפנות בוקר נכנס הצבא הפולני, החיילים ירו מרוביהם ורצו לאורך הרחוב, סמוך לבתים, פרצו חנויות, דפקו על דלתות, הם פרצו לתוך הבתים ושדדו מכל הבא ליד. שוב השתררה אימת מוות על אנשי העיר. הפולנים הזעיקו בצווחות־פרע את היהודים והריצו אותם לעבודה, והכו מכות רצח ואכזריות את העובדים היהודיים. מדי בוקר יצאו לעבודה יהודים שנתפסו במצוד, שערכה הז׳נדרמריה הצבאית. בפקוחם של החיילים הפולנים. היתה זאת עבודת פרך וללא שכר. הפולנים תפסו לעבודה ביחוד את הצעירים.
אחוזיפחדואימההיובניהנוער,יומםולילה.התחבאו כדישלאיפלולידיהז׳נדרמריההפולניתולמעבידים שהתעללוביהודיםבצורהסדיסטיתואכזרית.גםהרעב הציקמאד.האכריםלאהביאואתתוצרתם,שוםמצרך לאניתןלהשיגאףבכסף.אחריכבושגרודנהווילנה בידיהצבאהפולניהתרחקההחזיתמסוקולקה.הצבא עזבאחהעירוהשלטוןעברלידיהמשטרההאזרחית הפולנית.החייםהתחילולהכנסלמסלול.חודשונסיעות חרכבות,נפתחוהחנויות,פתחואתבתיהחרושת.האב- ריםהתחילולהביאאתתוצרתםויהודיהעירחדשואת עבודתםואתמסחרם. 12. הצהרת בלפור סוקולקההיתהידועהכמבצרעזלציונות.אחריהצה- רתבלפור,עודחזקהבההתנועההציונית.מדיפעם היהמופיעבעירנומטיףציוני,בשליחותהמרכז הציוני הגלילי.היהנואםבבית-הכנסת,לפני ארון־הקודיש, והתעמולההציוניתחדרהעמוקבלביהודיעירנו. קריאת "הצהרת בלפור" בעתונים עםקבלת הבשורה הטובה לבשה עירנו צורה חגיגית. העיר היתה צהלה ושמחה. ואין מילים להביע בה את השמחה והתרוממות הנפש, שתקפה את יהודי העיר. ארץ ישראל לעם ישראל! יהודי פולין ורוסיה. מושפלים ומדוכאים, שהיו ללעג ולקלס בגויים שראו בהם שעיר לעזאזל, הזדקפו פתאום וישרו את גבם.
חלומו של כל יהודי היה אז לעלות לארץ־ישראל ולחיות בה. ובזמן שנפתחו שערי ארץ־ישראל קם הנוער בסוקולקה, עזב את הוריו ואת ביתו, ואת חייו הטובים, ועלו לארץ־ישראל כחלוץ לפני המחנה.