מכורתי, משוש נעורי, איכה הושמדת בידי טמאים, איכה הובלו יהודיך לטבח, אנשים נשים וטף, ילדי סוקולקה המסולאים בפז, החיננים והנחמדים. הידוע הצורר את מי השמיד ועולמי העלה הכורת? בירושלים, בית הנצח גילינו מצבה ע״ש קדושי עירנו, בתוככי ירושלים הקמנו גל־עד לזכר הקדושים. בני סוקולקה הנם בין בוניה של ירושלים, הם בונים, שולחים ידם בכל עבודה, עושים בכל מלאכה לבנות מדינה, תחזקנה ידי כל בני עירנו הנמצאים בישראל, המוסיפים אריח על אריח לגידולה, לבטחונה ולבסוסה של המדינה. ובזאת יתגדל ויתקדש שם קהילת סוקולקה לעולמי־עד. אכרחם שועלי זכרונות על אם הדרך, מביליסטוק העיר, בואך גרודנה היפה, משתרעת העיירה סוקולקה.

בעברך גשר־העץ אשר על פני הנהר הקטן, הולך ומתפתל הרחוב הראשי, רחוב ביליסטוק, הרחוב בו נולדתי, כה נחרט בזכרוני: ארוך, רצוף אבנים ובשני עבריו מדרכות. הבתים, הרבה בתים ואחד אינו דומה למשנהו. פה בתי־עץ, מכוסים רעפי־עץ ושם בתי־לבנים ורעפי מלט גגותיהם, פה בתים מטוייחים וגגותיהם מצופי־פח, במקצתם עדיין מסתתר גג מכוסה אלומות־ קש בתום בני־קומה, בני־קומותיים, זקופים ישרים, מצוחצחים וביניהם בתים שחוחים, מטים לנפול ואיזוב משתרג ומכסה קירותיהם. הצד־השוה שבהם, בכולם שוקקו חיים יהודיים. יהודים טובים ופשוטי־עם, עמלו בזיעת אפם, חלמו ולחמו מלחמת קיומם. פה נרקמה אגדת היהודי הנצחי, חושל רצון התקומה והותזו ניצוצות ראשונים לגאולה. עיירתנו שמשה מרכז כלכלי ורוחני, אשר שלוחותיו פשטו על פני עיירות הסביבה. המסחר ותעשית העורות