171 זכרונות 172 באודיסה ומשם גם אקטרוג חדש: באיזו רשות מדפיסים תעודה גם בעברית בצד הלשון הרוסית. מיד נזכרו במיניסטריון ב״חטא" הקודם, שהקורסים העניקו תואר מורה למחזור הראשון בתעודה מעין־רשמית עם הסמל המלכותי: הנשר הרוסי. המיניסטריון פקד על הקורסים "לכפר על חטאיו", לאסוף מכל הקורסאים את התעודות ולהציען לדירקציה המקומית, והורה על המורים לעמוד מחדש בבחינה ממשלתית. כרגיל. כהנשטאם הוכרח לע- שות גם זאת וגם להם סידר את הבחינות בסוקולקה, כולם עמדו בבחינות וחזרו כמורים לבתי־הספר. כניטין אכן "עלי ועל צווארי" כידוע, אין "ויהי" אלא צרה. באחד הימים הגיע לעירנו "איספראווניק" (ראש־המשטרה), שונא־ישראל. במה התבטאה שנאתו ן ראשית: שוחד לא לקח. אמנם ספרו ששנאתו נובעת מזה, שמוצאו מישראל, שהיה נין ונכד לאחד המומרים והביאו ראיה לכך. לפני כל פסח היה ה״איספראווניק" מכין לו בביתו חבילות מצות. האם יש סימן מובהק מזה ז
באות התקופה היה מראה עיירתנו בערך כך: בשטח הגדול והרחב החל מצד בית־המדרש החדש, וה״אלטע שול", חצר התלמוד תורה, שטיבל של חסידי קוצק, עד ל״הכנסת אורחים" כל השטח הגדול. על מאות מתפלליו ותלמידיו מ״התלמוד תורה" לא היה בו בית־שמוש. ברחובות העיר: ביאליסטוקער, גרודנער ובשאר הסמטאות לא היו מרצפות ומדרכות והתיש של שואב־המים (דער וואסער־פירער) היה מתגנב מדי פעם ועובר במרכז המסחרי, היה חוטף תפוח אצל חנה רייזל גלגובסקי או מכנים את קרניו בתוך חבית דגים מלוחים אצל חאשקע פאצטיווע מקבל מכות וחבטות מידי הילדים, וחוזר לבסיסו, אל חיים שואב־המים . לפי הטעם הארכיטקטוני של בני עיירתנו, היו הסוכות בשני סוגים: אצל הגבירים היו בדרך־כלל סוכות קבועות עם גג, שהיו פותחים אותו לתקופת החג. אצל המעמד הבינוני, הפועלים וסתם יהודים היתה הסוכה נבנית לתקופת החג, ליד הבית. וראה פלא, במקום לבנותה ישר בקו הבנין הקיים, היו מצמידים אותה בחזית הבנין לקיר, וההולך בהתקל בו במבנה כזה, נאלץ היה לר- דת מן הקו. מתוך הרגל ומתוך רצון להאריך את אוירת וזכרון החג, לא היו מפרקים את הסוכה תיכף אחרי החג. והיא היתה נשארת ומשמשת מטרד להולכים . עם בואו של אותו "איספראווניק" לעירתנו גזר כמה גזירות: א) בשטח הציבורי של בתי הכנסת והתלמוד תורה יש לבנות בתי-שימוש . ב) להכניס ציביליזציה לעירתנו, בהקמת מדרכות בצידי הרחוב .
ג) להרוס את הסוכות המפריעות לתנועה ולבנותם ישר בקו הבנין של הבתים. לאחר הגזירות האלו קמה תאניה ואניה, והעיר סוקול- קה נבוכה. כל ההשתדלויו ת לקרוע את רוע הגזירה לא הועילו. נמצאו כמה "מרשיעי ברית" שהתחילו לחשוב, אולי בכל זאת צודק ה״איספראווניק", אבל פחדו להעלות את הרעיון על דל שפתם. תוך כדי סערת הרוחות בעיר הגיע הענין לויכוח בשטיבלעך ובבתי הכנסת, בכל ימות השבוע, ובשבתות לפני קריאת התורה. כשהגיעו מים עד נפש בויכוח שהגיע לשיא, הודיעו שה״איספראווניק" לוחץ על ביצוע בנין בית-השימוש, בבית-הכנסת רעש והמולה, קם אחד היהודים מבני עירנו, איש רחב מידות ורחב כתפיים, המדבר בריש גרונית, והודיע בקול רם: על אפכם ועל חמתכם, יהודי סוקולקה, יושבי חושך וצלמוות, המתנגדים לכל קרן אור ולכל ציביליזציה, אני מודיע לכם "עלי ועל צווארי יבנו"—מבטיח אני לכם בתי השימוש קום יקומו. וכך נצחו "בני אור" את "בני חושך" בסוקולקה עירנו.