Sosnowiec Ghetto

״מה אירע, משהד׳ — שואל אני. "בתנועה גדולה יותר מהרגיל אני מבחין על הכביש ובסביבת קמיונקה״ — הוא אומר. עד מהרה עזבתי את מטי ועליתי על הגג. אפלה!כבדה עוטה את גיטו סוסנוביץ. דממת מוות. לעומת זה מבחין אני בצללים המתנועעים מכיוון הגיטו הגדול בקמיונקה אשר בבנדין (הגיטו הקטן בו נמצאנושכן בין שניהם). מזמן לזמן נדלק פנס, וכעבור רגעים מועטים שמעתי באופן ברור גם את קול קריאותיהם של הגרמנים: האלט! (עמוד!) מהדהד בדמי־הליל. ברור, לכן, כי המשטרה הגרמנית הגיעה. ...

... לפנות ערב שומעים אנו צעדים מלמעלה. רצים מכל עבר ומחפשים. אנו שוכבים דומם כבקבר. כבר החשיד היום, ועדיין הם מחפשים. גשתלטה דממת אימים. ב־11 בלילה דופקים בבונקר. "ודאי אחד משלנו, כי הוא יודע את הדפיקה המוסכמת". זהו צבי שבא מן הבונקר ברחוב המכרות. כשכל כוח סבלם. הבונקר שלהם הוא כפול־תקרה, ובין תקרה לתקרה חול ואבנים. אילו היו עוקרים הגרמנים את לוחות־התקרה העליונים, היו רואים את החול שמתחתם ולא היו שומעים כל הדמן המרתף. הגרמנים מצאו למעלה ערימה של ככרות לחם. "אם לחם כאן, משמע שיש כאן גם יהודים". הם התחילו לעקור את לוחות־הרצפה, לנתץ את התנור, בקראם: ״יודן ראום 1״. החברים חששו שמא יתמוטט התנור על ראשם והם ייקברו חיים. סוף־סוף הסתלקו הגרמנים. צבי מספר, כי הגיטו כולו מואר, יורים בלי הרף, וגם בשרודולה (הגיטו של יהודי סוסנוביץ) אור. משמע שהאקציה נמשכת גם שם והיא כללית. והמקום נועד להיות "יודנריין". צבי בא אלינו משום שכל הנשק נמצא בבונקר של ברוך ופרומקה, ועלינו להוציאו ולחלקו. הוא חזר למחרת בערב לבונקר של הפלוגה. אחרי צאתו ירו בלי הרף, וחששנו שמא לא הגיע לשם.