Peace of Jerusalem

אביו ר׳ חיים־ישראל מפילוב, בנו של רבי דוד ונכדו של ר״מ מקוצק, נודע בתכנית נועזת רחבת־ממדים ורבת־המעוף: עליה המונית של יהודים דתיים לארץ־ישראל "לאלפים ולרבבות" (כדבריו במכתבו אל הרב מגור, רבי יהודה־אריה אלטר, בעל ה״שפת אמת"), ולא כדי להתפרנס מתמיכתם של ה״כוללים", אלא לקנות אדמה ולהתישב עליה, לעבד אותה ולהוציא בזיעת אפיים לחם מן החקלאות וממלאכות שונות אחרות. הוא עיבד את תכניתו בפרטי־פרטים, הן מצד ההלכתי־העיוני, והן מצד המעשי, וניגש לביצועה. את תכניתו פירסם בספר "שלום ירושלים". והוא היה לא רק גאה דורש, אלא גם נאה מקיים. אסף סכומי־כסף ניכרים למדי בין מועמדים לעליה ובין נדיבים עשירים, לשם מימון קניית הקרקע, בנית הבתים, הכנת הציוד החקלאי וכיסוי הוצאות הנסיעה. עמל רב שיקע בעבודה זו, אך מכשולים ואבני־נגף מרובים נערמו על דרכו. ראשית, מחמת אדישותם ואף התנגדותם של כמה וכמה רבנים ורביים לתכניתו, שהיה בה משום חידוש ופלא. היא נראתה כבלתי־ממשית, ורבים פקפקו אם רצויה היא מבחינה דתית. ושנית — לא משימה קלה היתה זו לאסוף סכומים עצומים. גם יהודים נדבנים בני נדבנים לא היו רגילים בימים ההם לתרומות בממדים כאלה. בהתקלות בהתנגדותם של אי־אלה מנהיגים דתיים, פנה מעל לראשם אל העם, ואסף סכומים לביצוע תכניתו, אלא שאלה לא הספיקו לשלם בעד הקרקע ובנין הבתים.