Land of Israel

... דערווייל ווערט די יידישע עקאנאמישע לאגע נישט בעסער און אלס פועל יוצא פארן אפקיין ארץ ישראל הונדערטער יידן, מיט דער אזוי גערופענער 4־טער עליה. מייסטנס זענען עם קליע־ בירגער אן גרויסע געלט מיטלען און מיט קנאפא פאד קענטענישן. דער פאלעסטינע אמט איז ממש געווען באלאגערט דורכ גרויסע מאסו עליה־קאנדידאטן. ...

... אויף זיין צוריקרייזע פון ארץ ישראל האט אין בענדי ן געהאלטן א פארלעזונג דער שריפטשטעלער ה. ד. נאמבערג, וועגן זיינע דאר־ טיקע איינדרוקן. צו דער פארלעזונג איז געקומען א גרויסער עולם און דער רעפעראט איז אדורך מיט א גרויסן דערפאלג.

... אין די גרעסטע צענטער־שטעט אין אויסלאנד זענען מיר פאר־ טרעטן דורך פאלגנדיקע קארעספאנדענטן: ז. ה א ב ע ר (ווין), ד״ר א י מע ר ג ל י ק (ניריורק), ש. ווייס און מאטעק ה א מ פע ל (ארץ ישראל). אונזער שליח איבער אמעריקע, אפריקע און אנדערע לענדער, איז ד״ר פ ר א מ א ן. ...

... דער "הכה" איז געווען פארטרעטן אויפ ביידע "מכביאדעם" אין ארץ ישראל דורך דעם טויערמאן נתן נונבערג. ...

די פארוואלטונג פון האנטווערקער פאריין אין יאר 1934 צום אפפארן פון פרעזעם רודאלער קיין ארץ־ישראל. ...

חנה שיינ טאל דעביוטירט צו ערשטן אי ן דע ר היגע ר דראמאט . געז. "מוזע", ווייזט ארוי ס א ן אויסגעשפראכענע ם שוישפילערישן טאלאנט. שפעטע ר פאר ט זי אפ קיין ארץ ישראל, וו ו ז י איז ► זייט דע ם יאר 1925, א שוישפילערי ן פונ ם בארימטן ארבעטע ר טעאטע ר "אהל". ...

... עתואן, חנה נונבערג, אברהם אויערבאן, מרדכי שאנצער, דוד זיגרייך, געציל שטייניץ און אנדערע. אין דער לעצטער צייט איז פון די אנגעזעענסטע און בא' דייטנדיקסטע פירמעס אין דער בראנזשע אין שטאט געווען די בא' קאנטע פירמע פון "א. האנופעל און נ. גאלדסבעל" אויף דער שוויענ־ טאיערסקי גאס, וואס האט פארקויפט אין הורט: צוקער, הערינג, רייז, געטרוקנטע פרוכטן און אנדערע פראדוקטן. די פירמע האט גע־ האט אפטיילונגען אין גאנץ זאגלעמביע, באשעפטיקנדיק צענדלי' קער ארבעטער און אנגעשטעלטע (אלע יידן). די פירמע איז געשטא' נען אין האנדלס־באציונגען מיט דער ברייטער וועלט: נארוועגיע, איטאליע, יוגאסלאוויע, דייטשלאנד. אין יאר 1932 האט אברהם האמפעל, אלס איבערגעגעבענער ציוניסט, פארלאזטיינע גוטע גע' שעפטן און אפגעפארן מיט זיין משפחה קיין ארץ־ישראל, ווו ער האט געפלאנצט א פרדס אין מגדיאל וואם ווערט באארבעט ע ד היינט דורך זייןיזון, מאטעק האמפעל.

צווייג, כדיאם נישט לאזן פארן ווייטער, און געפרוווט ווירקן אויף אונז, אז מיר זאלן אויפגעבן דעם "משוגענעם" פלאן צו פארן דווקא איצט קיין ארץ־ישראל. פון דער פרוי ביתצווייג (איצט אין ישראל) האבן מיר זיך דערוווסט, אז די בריוו, וועלכע מיר האבן איבערגעלאזט ...

... אין א רעגנדיקן טאג דעם 31.10.1918 זענען 7 חברים פץ החלוץ 1% אלן בענדי ן ארויס אויפן וועג קיין ארץ ישראל, גייענדיק צופוס 25 קילאמעטע ר ביז צו דער עסטרייכישער גרענעץ־גראניצא. דארט האבן מיר מיט דער הילף פון א שמוגלער, וועלכן מיר האבן באצאלט צו 70 קראנען פאר יעדן איינעם, אדורך די גרענעץ אין א מיליטערישן צוג. אזוי זענען מיר אנגעקומען אין טשעביניא, ווו מיר האבן גע־ מוזט ווארטן א גאנצע נאכט, כדי צו פארן ווייטער קיין לעמבערג.

ין דער זעלבער צייט ווען ס׳זענען פץ בענדי ן אפגעפארן די 1% ערשטע חלוצים דורך לעמבערג—אדם: ישראל אפענאהיים, יעקב לאסקעד (ביידע אין ישראל), קובאזמיגראד, סענדע ר לובלינג, יצחק האנדעלסמאן, דוד מייטליס (אלע אומ־ געקומען) און אישעק בירנצווייג (בארי) (געשטארבן אין ישראל אין 1957), זענען מיר 8 בחורים, א פאר טעג שפעטער, אנהויב נאָוועמבער 1918, זיד ארויסגעלאזט דורך א צווייטן וועג קיין ארץ־ ישראל. די 8 זענען געווען אברהם גאלדבערג, (תל־אביב) מרדכי וויגער (ירושלים) יהודה פרעגעיד (קרית־מוצקין), שמואל ליוער (חיפה), די ברידער משה און יעקב ראטענבערג (גע־ שטארבן אין פאריז), שמואל טראפאוער און שלמה זאבאטצקי? מיר זענען געפאָרן קיין ווין און פון דארט קיין טריעסט. די ערשטע גרופע וואס איז אנגעקומען קיין טריעסט מיט דער האפנונג צו געפינען א שיף קיין יפו. ...

אונזער "אויסערן מיניסטער" יעקב לאסקער, האט זיך געמאלדן ביי דער טערקישער מאכט מיט די פעסער. מיר האבן אנגעגעבן, אז אונזערע עלטערן געפינען זיך אין ארץ ישראל און אז מיר זענען געבוירן אין יפו. אזוי ארום באקומען מיר די איינרייזע־ערלויבע־ ניש קיין ארץ־ישראל. ...

ווארן דורכן "מכבי" פארבאנד איבערן לאנד. יעדע נאכט באנקעטן מיט רעדעם, ציוניסטישע לידער, מתנות. באגלייט דורכן גאנצן צער יידישער יוגנט, זענען זיי געפארן קיין איסמאליע, איבערן סועץ קיין תל־עריש און פון דארט — מיט א זאמדיקן וועג קיץ ארץ־ ישראל. קוים מיט צרות זיד דערשלעפט ביז באר־שבע. דא ווערן זיי ארעסטירט דורכן ענגלישער פאליציי, וועלכע האט געפונען ביי זיי אין דער מאשין א זעקעלע מיט רעוואלווער־קוילן. זיי ווערן באשטראפט דורך געריכט צו באצאלן 7.350 פונט, נישט האבג־ דיק אבער קיין געלד טעלעפאנירט זיי קיין ירושלים! די סוכנות האט גלייך ארויסגעשיקט דאס געלד און באצאלט די שטראף. ...

... מ. ל . סענדישעו ו אי ז שפעטע ר עול ה געווע ן מי ט ד י מש - פחה קיי ן אר ץ ישראל , או ן זיי ן זו ן משה׳לע , אי ז געפאל ן אי ן ד י געשעענישן פו ן 39—1936 .

... אז מנחמ׳קה האט באשלאסן עול ה צו זיין קי ץ ארץ־ישראל,

... זי •האט צוגעגרייט ■ פאר אים די ׳נויטיקע חפצים אויף אזא לאנגן וועג און פאר דעם צוקונפטיקן לעבן אין ארץ־ישראל, ווי דאס הארץ וואלט איר געזאגט, אז דאם אח דער ריכטיקער ות ג פאר איר זון, אז זיין ארט איז דארט אין דער פעלד־ארבעט פון גליל, זייענדיק באהאפט און פארבונדן מיט ערדיש־לעבן, וואס ער, מנחמ׳קה, ...

... אויך די שאפונגען פון יידישע דיכטער, די פאעטישע אגדייטונג אץ וועלכע עס האט געשלאגן דער אייביקער יידישער שמערץ און תוכחה — אויך דאם איז נישט געווען אומזיסט און נישט געפאלן אויף טויבע אויערן. זין און טעכטער פון ישראל־סבא האבן זיך געריסן קיץ ארץ־ישראל, ווי כוואליעס, וואס באגיסן יבשות און גראבן אונטער ברעגן. קומענדיק אין סוסט׳ן לאנד האבן זיי זיך בא־ האפטן מיט דער ערד, מיט א יוגנטלעכן ברען, מיט אזא היציקער תאווה זי צו באפרוכפערן, זי אויפצולעבן פון איר וויסטקייט. ...

... זייענדיק אלט 14 יאר ווערט זי עקזאמינירט דורך די רעזשיסאר ן שטאטלער און רעכניץ פון דער בענדינער "מוזע" , ווו זי ווערט א מיטגליד, ביז איר עליה קיין ארץ ישראל , אין 1925 . זי טרעפט אויף אין דער "מוזע" , אין "דבוק" , "הפנ י אין פינחס" , "דער מטורף" , "דארפס־יונג" און אנדערע פיעסן . ...

... לעווקאוויטש האט כמעט איינער אליין אנגעפילט די שפאלטן פון "זאג. לעבעך שרייבענדיק אונטער פארשידענע פסעוודאנימען. לעווקאוויטש האט פראקלאמירט זיין צייטונג אלס אומפארטייאישן ארגאן, אבער היות ווי ער איז געווען א ציוניסט, האט די צייטונג געטראגן א ציוניסטישן כאראקטער, ,אפגעבענדיק פיל פלאץ אלע ציוניסטישע שטראמען. געקעמפט פאר ציוניסטישע ענינים אין דער קהילה, אין ראבינאט. אזוי ווי די יידישע גאס האט אין יענע יארן אין פוילן געלעבט מיטן גייסט פון ארץ ישראל, און די יידישע פרעסע האט געווידמעט פיל שפאלטן פאר אונזערע ענינים, האט אויך לעווקאוויטש איינגעפירט, א שטענדיקע אפטיילונג פאר ארץ ישראל. אלם ארץ ישראל מיטארבעטער אין "זאג. לעבעך האט געדינט זאבל אנ ד וי־ארציף פון תל־אביב, וועלכער האט פון צייט צו צייט פארעפענטלעכט אינטערעסאנטע בריוו פון ארץ ישראל, ספעציעל וועגן לעבן פון דער זאגלעמביער־קאלאניע אין לאנה ...

אויך כדאי צו פארלייכטערן די חלוצים זייער עליה קיין ארץ ישראל — ווערט גארנישט געטאן. היינט צו טאג שטייען גרייט עטליכע צענדליק חלוצים אין יעדן זאגלעמביער הכשרדדקיבוץ צו עליה, צו הגשמה — און זענען נישט ביכולת עולה צו זיין, צוליבץ פעלן פון די נויטיקע געלד־מיטלען דערצו. ...

... ביי פארשידענע געגעלגנהייטן דעקלאמירט מען כסדר וועגן אונזערע פיאנערן, וועגן זייערע גרויסע לייסטונגען פארן ארץ ישראל אויפבוי און באזונדערם וועגן זייער אפפערוויליקייט און קרבנות־ גרייטשאפט, וואס מען זעט דאס טאקע אין די 3 יארן טעראר אין ארץ ישראל, 1939/36 . ...

פירסטענבערג האט גישט נאר געטראכט וועגן עולם הזה, נייער אויך וועגן עולם הבא. ער איז געווען א פילאנטראם און כלל-טוער בה״א הידיעה. זיינע דערגרייכונגען זענען געווען וואגיקע. פיל צייט, פיל געלד האט ער אוועקגעגעבן פאר דער יידישער געזעלשאפט און פאר ארץ-ישראל. נישט געווען אין אונזער שטאט א געזעלשאפט — נישט רעדענדיק שוין וועגן פילאנטראפישע אינסטיטוציעס — ווו ער זאל נישט זיין פארטרעטן: עטליכע יאר פארזיצער פון ספארט-פאריין "הכה", אנפירער פון "תלמוד תורה", און עסקן(אויך זיין פדוי) אין "דאבראטשיננאשץ׳", א געוועזענער פארזיצער פון שטאט-ראט אין די יארן 1927/30, ווו ער האט זיך אויסגעצייכנט אלס פאר- וואלטער מיט די שטאטישע ענינים, געוועזענער פארזיצער פון דער יידישער קהילה, פארזיצער פון "אגודת שוחרי האוניברסיטה בירושלים", א מיטגליד פון ראט פון יידישער אגענטץ, און נאד און נאד.

... ער ווער ט מיטגעריס ן או ן פארכאפ ט פו ן ציוניסטיש ע שטימובגע ן או ן גאציאנאלע באפרייאונגסמעפילן, או ן לאז ט זי ך קיי ן אר ץ ישרא ל מי ט ד י ערשטע חלוצי ם פו ן דע ר דריטע ר עליה. ד י רעאל ע ווירקלעכקיי ט אי ן לאנ ד מיט וועלכע ר ע ר הא ט זי ך אנגעשטויס ן פניבדאל-פנים, אי ז אבע ר ניש ט אזוי אידעא ל או ן ראמאנטי ש וו י דע ר זיסע ר חלו ם מי ט וועלכ ן ע ר הא ט זיך ארומגעטראג ן אי ן הארצן. נא ד א יא ר ארבע ט אי ן ד י ווירטשאפט ן פו ן יק״א אי ן גליל, פארלאז ט ע ר דא ס לאנ ה ווא ס הא ט אי ם שטאר ק באאיינדרוקט, און טרא ץ אל ע אנטוישונגע ן אזו י לי ב באקומען. ...

זיין ערשטע אויסשטעלונג האב איך געזען מיט 20 יאר צוריק אין תל-אביבער מוזעאום. זינט דאמאלס באזוכט ער אפט ארץ ישראל, ביז ער האט זיך באזעצט אין תל־אביב, ווו ער ארבעט פלייסיק. ...

... אין יאר 1925 פארט ער קיין ארץ־ישראל, ווו ער ארבעט אלס גאסן־ קערער אין תל-אביב. קומט צוריק קיין בענדין, ווערט אויסגעוויילט אלס ראטמאן אין שטאט־ראם. אלס פרנס, פון פועלי־ציון אין דער קהלה, געווען א שטענדיקער דעלעגאט אויף אלע פארטיי־צוזאמענפאח, א מיטגליד אין פארטיי־ראט פון פועלי־ציון אין ווארשא. אין דער לעצטער צייט פון די אקטיווע טוער פון דער דראמאטישער געזעלשאפט "מוזע". אין דער פרייער צייט פלעגט ער מאכן איבערזעצונגען פון דער פוילישער ליטעראי טור אויף יידיש. ...

נישט קוקענדיק דערויף װאָס ער האט פארנומען אן אנגעזעענעם ארט אין געזעלשאפטלעכן לעבן בכלל און האנטווערקער־־וועזן בפרט, באשליסט יצחק רודאלער צו פארלאזן זיין היים, זיינע חברים, זיינע אויסצייכנונגען און הויכע פאזיציעס, און אין יאר 1934 פארט ער קיין ארץ־ישראל. אויס דא ווערט ער א פיאנער, גרינדעט די ערשטע פאבריק פון פרימוטן "תובל" אין עכו. אין דער צייט ציט ער אתים פון דער ״בורטע״ אין ווארשע 20 יתומים, וועלכע ער האט אויסגעבילדעט און קוואליפיצירט אלס גוטע פאבר־ מענער! אין יאר 1937 ווערט די פאבריק אין עכו אונטערגעצונדט דורך אראבער, און ווידער הויבט רודאלער אן פון דאטניי, און עפנט אין תל־אביב א שלאָסערווארשטאט. באזונדערס איז ווערט אונטערצושטרייכן זיין ארבעט פארן "אירגון עולי בגדיך, דער 1־טער אין לאנד. רודאלער איז געווען פרעזעס פון אירגון ביזן יאר 1946, ווען ער איז געשטארבן און געקומען צו קבורה אין תל־אביב. ...

... שוין אי ן יא ר 1946, מי ט אנקומע ן פו ן דע ר שארי ת הפליט ה קיי ן ארץ־ישראל, אי ז ארוי ס דא ם בו ך ״עי ר המתים ״ פו ן דו ד ליווער, — דאס אי ז געווע ן פו ן ד י ערשט ע ביכע ר וועג ן אונטערגאנג . דא ס בון ■ האט געגעב ן א גענויע ן היסטאריש ן איבערבלי ק וועג ן אונזע ר אזו י טראגיש אומגעקומענע ר שטא ט בענדין . ניש ט געקוק ט דערויף, ווא ט עם אי ז שוי ן זינ ט דא ן אריבע ר 12 יאר, אי ז ניש ט פארא ן קיי ן ס ך צוצוגעבן. מי ר ברענגע ן דעריבע ר ד א אי ן א קאנדענסירטע ר פאר ם די פרש ה פו ן אומקום . ...

... -ו- בינתיים התחילו מתגלים בתנועת פועלי־ציון, שהייתי מראשוגיה, ניצני החלוציות הקוראת להגשמת הרעיון הציוני. נלאינו מה״געגעג־ ווארטס־ארבעט", מה״דיסקוסיעס" ומהכרוזים, ותבענו מעצמנו מעשים מחייבים, כלומר — לעלות לארץ־ישראל. גם הקול קורא של יוסף ויתקין מא״י המעורר את הנוער בגולה לשוב למכורתנו, מצא אוזן קשבת.

... עם זהרורי השחר התקרבנו לחופי הארץ, והעיר יפו נראתה מרחוק. הלב פעם בקרבנו. האומנם הגענו לארץ שעליה כל־כך חלמנו ולה ערגנו? סירות קטנות שטות לקראתנו, כדי להביאנו לחוף. עובדי הנמל, אגשים נועזים ומנוסים, כולם ערבים, עולים ומטפסים באניה, מי במדרגות שהורדו, ומי בחבלים שנמתחו. בעלותם לאניה מקימים הם שאון והמולה. נתפסנו בכוח והושלכנו עם חפצינו לתוך הסירות, כחפץ שאין צורך בו. היתה בי ההרגשה, שהנה צולל אני לתהומות ים, אך הגעתי בשלום ליבשה. עיני אורו ופני נשתלהבו נוכח מראה ארץ האבות, ארץ מולדתי, משאת־גפשי.

... ציונים העולים לארץ־ישראל. שוחררנו ונספחנו להגנה היהודית לשם שמירת הסדר ברובע היהודי. ב״מיליציה" היינו כעשרה ימים, ובזכות זו קבלנו היתר־יציאה מהשלטונות האוקראיניים להמשיך דרכנו לאודיסה. ...

... מבנדין באו, מפולין המבולבלת כרגע, מתוך התהו ובהו של ערבוב רשויות. הם עלו ומצאו להם את דרכם לארץ־ישראל; דרך החלוץ היתה. דרכם. הם היו חברים לאגודת החלוץ, "צעירי־ציוך, עבדו שנה אחת בעבודת אדמה, הכשירו את עצמם לעליה. כששמעו, שבארץ ישראל כבר הכל התכונן על מכונו, אמרו בלבם: האם אנחנו ברגע כזה פה, בבנדין, בין שיני הטרף של עם פולין? —הבה ונעלה! ...

... עם תקופת חיבת־ציון נראו בקלויזים הבנדינאים אברכים חסידיים האוספים כספים למען ארץ־ישראל. לא היה זה מן הדברים הקלים. היו קלויזים שדבר זה עורר בהם סערות, חסידים היו שוברים את הקערות, קורעים את הקו״קים, חוטפים את הכספים. אך לא היד. מזה מפלט. הפעולה היחידה של חובבי־ציון אז היתה איסוף כספים. אך מאורעות גדולים אירעו בשנת 6—1905. מן "הצפירה" ו״המליץ" נודע על "מדינת היהודים" של ד״ר הרצל. מלבד זה חדר רעיון חיבת־ציון יותר בערי זגלמביה לאחר האספה הגדולה של חובבי־ציון בקאטוביץ הקרובה שמעבר לגבול שלזיה, שבה השתתפו רבנים הרב שמואל מוהילבר מביאליסטוק, הרב יצחק־יעקב ריינס מלידא ורבנים נודעים אחרים.

... בהזדמנות ראשונה שבאה לידו עשה את דרכו לארץ ישראל שכה השתוקק אליה, ועלה יחד עם רבו האדמו״ר רבי דוד מסוכצ׳וב, לאחר ששה בארץ שלשה חדשים, חזר לישיבתו ולתלמידיו. בשנת תרצ״ט הוציא לאור את ספרו שדת "ארץ צבי" הנוגע להלכות למעשה באורח חיים שבשולחן ערוך.

בשנת 1941 השתדל וחסידי אלכסנדר בארץ ישראל לקבל סרטיפיקט בשביל הרב שיוכל לעלות לארץ והגיעו להסכם עם הגסטאפו שתמורת כסף רב יינתן לצאת לאיטליה לרבי דנציגר, אשתו ובן אחד, אך הרבי לא הסכים. הוא אמר: "בעת צרה כזו רוצים אתם שאשאיר את כלל ישראל ואציל את נפשי בלבד? לא. בתוך עמי אנכי יושב ויחד עם עמי אמסור את נפשי להורג". ואמנם, הוא נרצח יחד עם חסידיו בטראבלינקה. יהי זכרו ברוך. ...

וכדי לקיים את הדבר בפועל, שלח את בנו יחידו הגאון רבי שמואל לא״י לרכוש לו קרקע. רק מחמת גזירת השלטון התורכי שלא למכור קרקעות ליהודים לא יצא הדבר לפועל. ...

... כי הוא פעל רבות לטובת ישוב הארץ. בספרו "אבני נזר" העלה הלכה למעשה, שמצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה. ולא זו בלבד, אלא אפילו אלה היושבים בחו״ל, מצוד, גדולה להם לקנות נחלה בא״י, ובפרט אם תביא להם פרנסה גם בזמן ישיבתם בחו״ל — וייחשב להם במקצת כמו ישבו בארץ־ישראל.

... ר׳ חיים־שמואל ירש מסבו ה״חוזה״ את הדמיון, היה טיפוס מקורי מאד בעולם החסידות. ראשון בין צדיקי פולין שהכשיר את יין "כרמל" של ארץ ישראל, או כפי שקראו לו "יין ציוני", והחסידים והצדיקים מהמחנוֹת האחרים הביטו עליו בהסתייגות ובחשדים. אך אף אחד לא הרהיב עוז לצאת נגדו בגלוי, כי מוראו היה על פניהם. ...

אביו ר׳ חיים־ישראל מפילוב, בנו של רבי דוד ונכדו של ר״מ מקוצק, נודע בתכנית נועזת רחבת־ממדים ורבת־המעוף: עליה המונית של יהודים דתיים לארץ־ישראל "לאלפים ולרבבות" (כדבריו במכתבו אל הרב מגור, רבי יהודה־אריה אלטר, בעל ה״שפת אמת"), ולא כדי להתפרנס מתמיכתם של ה״כוללים", אלא לקנות אדמה ולהתישב עליה, לעבד אותה ולהוציא בזיעת אפיים לחם מן החקלאות וממלאכות שונות אחרות. הוא עיבד את תכניתו בפרטי־פרטים, הן מצד ההלכתי־העיוני, והן מצד המעשי, וניגש לביצועה. את תכניתו פירסם בספר "שלום ירושלים". והוא היה לא רק גאה דורש, אלא גם נאה מקיים. אסף סכומי־כסף ניכרים למדי בין מועמדים לעליה ובין נדיבים עשירים, לשם מימון קניית הקרקע, בנית הבתים, הכנת הציוד החקלאי וכיסוי הוצאות הנסיעה. עמל רב שיקע בעבודה זו, אך מכשולים ואבני־נגף מרובים נערמו על דרכו. ראשית, מחמת אדישותם ואף התנגדותם של כמה וכמה רבנים ורביים לתכניתו, שהיה בה משום חידוש ופלא. היא נראתה כבלתי־ממשית, ורבים פקפקו אם רצויה היא מבחינה דתית. ושנית — לא משימה קלה היתה זו לאסוף סכומים עצומים. גם יהודים נדבנים בני נדבנים לא היו רגילים בימים ההם לתרומות בממדים כאלה. בהתקלות בהתנגדותם של אי־אלה מנהיגים ד ...

ואז צץ במוחו של הרב ימפילו הרעיון לשתף את הבארון אדמונד רוטשילד "הנדיב הידוע" מפארים במפעלו. הוא שלח אל ה״נדיב" את הכסף שהיה בידו בבקשה שהבארון יוסיף את החסר ויעזור להגשמת התכנית. אבל אותה שעה היה הבארון ־שרוי בחיכוכים וסיבוכים עם המתיישבים שבמושבותיו בארץ־ישראל, ...

... דודל מלילוב נושא־כליו לוולבורש ולא מצא בה כל נפש יהודי, ציווה, שיהודים יבואו וישבו שם בלי להתחשב באיזה חומרות וגזירות שהן מטעם הממשלה, כי במקום זה יזרח אור גדול שיאיר פגי העולם. היה זה אורו של רבי בריש. ואכן, רבי בריש היה מפתח את הישוב היהודי במקום, ייסד בה את ה״חברה קדישא" ו״בקור חולים״ והיה לגבאם. רק בהגיעו לגיל 59 נבחר לרב המקום ונעשה תושב קבוע בוולבורש, ומכל קצוי המדינה התחילו באים אליו חסידים וסתם בעלי בתים והיה לרבי. שמו נתפרסם כבעל־ מופת גדול. אך הוא היה צם משבת לשבת, בטעמיו רק קצת פירות. היה מקדש על גביע מעובד מאבן ארץ ישראל, ועל הגביע היה נותן בשעת הקידוש עטרת כסף יקרה, בלווי דבריו: "היום אנו מכתירים את ארץ ישראל". לו מייחסים את הפתגם בפולנית: ״צא קידוש — טא חידוש, צא הבדלה — וויעלקיע מפלה״.

ר' קלמן ידע לכוון את השעה. פעם בערב יום־כפור הביא לו חסיד אחד מכתב מבנו שהיה גר בעיירה ז׳רנובצי, מכתב עם פתק להכניס תיכף ומיד ל״תפארת שלמה״ בדבר ילדה, נכדתו, שנכוותה בידה, ולהזכירה לפני הרבי. וידוע היה, שבימי פורים וערב יום־כפור היה הצדיק לפיד בוער ולא נתן לשום איש לגשת אליו. הסתובב ר׳ קלמן אנה ואנה בחצר וחיפש עצה באיזה אופן להיכנס. בינתים בא הדוור והביא מכתב מארץ־ישראל. והיות שר׳ קלמן ידע שהצדיק מחבב את ארץ־ישראל לקח את המכתב ונכנס. עמד וחיכה עד שיקרא את המכתב. וכשראה שבדוחה דעתו, מסר לו את הפתק של בנו. אמר הצדיק: בפתק כתוב "בתו אסתר בינה שנכוותה ביד" • קלמן! זוכר אתה את המאמר "לעתיד כל אחד נכוה בחופתו של חבירו". זה סימן שתזכה לראות בחופתה. וכך היה. נכדו "שמעון פרידמן מרמת־ים שליד בת־ים היה נוכח בחתונה זו, כשסבו ר׳ קלמן התחיל לרקוד וסיפר את הסוד של הבטחת הצדיק. ודבר זה היה כעשרים שנה אחרי פטירת ה״תפארת שלמה". ור׳ קלמן הוסיף: יש שיעור למטה ואין שיעור למעלה, ובכן אני מתפלל שיוסיף לי השי״ת שנים כהנה וכהנה. את הדברים השאיר לבני משפחתו בכתב — "למען תספרו באזני בנכם ובן בנכם את מפעלות הצדיקים וכר וכו׳". זה היה בשנת תרמ״ו, והוא נפטר בשנת תרמ״ח.

עוד בשנות נעורי, טרם עלה בדעתי לעסוק בספרות החסידות והנגינה וכיוצא בזה, הגיע אלי שמעו של ר׳ יחזקאל פרידמן מבנדין. שמעתי עליו סיפורים שצלצלו כאגדות, על חושו הגדול לנגינה, על מאות ניגוני רדומסק השגורים בפיו, מהם ניגונים רבים ששרו במסיבות ה״תפארת שלמה" בשעתו ברדומסק, על שיחו ושיגו עם בעלי מסיבות חסידיות ושל שמחות מצוד, והופעתו החגיגית בכל מקום. ולא אחת נקלעו לביתנו מחסידי רדומסק וסיפרו לנו בהתלהבות על עולם הנגינה הרחב של ה״תפארת שלמה" ומקורביו, ואזנינו הקשיבו ברצון ובשמחה לחיל הרב שעשתה רדומסק החסידית בנגינה. על אף תשוקתי הגדולה להכיר פעם את החסיד המוסיקלי המופלא רבי יחזקאל לא אסתייע מילתא. ובינתים גליתי למקום של תורה לישיבת בריסק דליטא, ומשם לברלין, דרזדן, וינה ועוד, ולבסוף ירט הדרך ■ לנגדי ועליתי לארץ־ ישראל בשנת תר״פ, שאז היתה, הארץ רחוקה יותר משם מאשר ...

הכרתי את דקלויזים של רדומסק ושל קרימלוב בערי זגלמביה בימי שמחה וגם בימי צער, אולם תמיד עבר בהם כחוט השני קו אופייני אחד: השמחה שבניגוני רדומסק גירשה מכל מקום את עניני הצער והיגון, עד שכל החסידים, מכל המתנות ראו בזה עקביות גמישה וכעין סגולה להתגברות השמחה על היגון. הניגונים ההם ידעו לעורר בנו, בלב הצעירים והאבות גם יחד, רגשות חזקים באהבת ישראל ובאהבת ארץ־ישראל. צדיקי רדומסק המליצו לחסידיהם לעלות לארץ־ישראל, ותודות לכך עלו מאות חסידים, שמצאו סדור בארץ, ואף בין החלוצים הראשונים מצויים היו מחסידי רדומסק. כעת נישא שם רדומסק מחדש בפי חסידיה שבארץ, והיא כאילו נולדה מחדש עם פתיחת קלויזים בערי הארץ. ...

... בשנת תרפ״ט פרצו מאורעות דמים בארץ־ישראל. יהדות פולניה הזדעזעה אז, ביהוד הנוער שרצה לפעול למען הישוב בארץ. היו כמה חברים מ״צעירי־מזרחי" שבאו לידי מסקנה שיש צורך לארגן את הבנות הדתיות. למרות ההתנגדות של כמה מחברי ההנהלה של ה״מזרחי" לכלול בנות במסגרת התנועה, הוקם בשנת תר״ץ הארגון בשם: בנות צעירות מזרחי — "ברוריה" ע״ש אשתו של רבי מאיר. באספת היסוד השתתף הרב אלימלך נייפלד ז״ל.

... חברינו שגמרו את הכשרתם עולים לארץ , ואמנה אחדים מהם : לייבלק קוקוטק , אהרן פרייברג , מרים ניימן , מאיר צימברקנופ , טרייסטר , משה׳ל מנדישב (נהרג במילוי תפקידו כשוטר מיוחד במאורעות 36—1939 ) ועוד , כי קשה לזכור את כולם המפוזרים על פני כל הארץ . ...

... "ביקר אותנו יצחק בן־צבי בעניני ארץ־ישראל העובדת. נערכה חגיגה באחד האולמות הגדולים בעיר, שהכריזה על המגבית של

... "אבא חושי מחיפה, שליח ההסתדרות, שביקר אותנו, אישר לעליה שנים מאנשינו — אהרן פרייברג (נפטר בישראל) והרש מנדל צסמסקי (חיפה), שיעלו לארץ ישראל יחד עם כל קבוצת הסבלים היהודים מפולין לעבודת •הנמל בחיפה. האירגון דאג להוצאות הדרך לחבריו; לפני שבועות מספר ביקר אותנו מזכיר האיגוד המקצועי של פועלי ההובלה בפולין, הח׳ ראנגעל, שהתרשם מאופן עבודתנו. ...

... לשבח חברי פועלי ציון בתקופה ההיא יש לציין, שהם לא הסתפקו רק בתעמולה ציונית־סוציאליסטית בלבד אלא היו גם נאה מקיימים. כעשרה חברים קמו ועלו לארץ־ישראל להגשים רעיונם: אליעזר המפל, האחיות מלכה ורחל שרה־בלט המפל, האחים שלמה ודב שניידרמן, חנה שניידרמן־אריאלי, יוסף קלוז׳ינסקי־אריאלי, משה שטיינפלד־שוהם, קליינמן ואריה שווייצר.

... בשנת 1929 עם פרוץ מאורעות הדמים בארץ ישראל, הופיעה קבוצה גדולה של הנוער הרביזיוניסטי מבנדין בהפגנה רבודרושם לפני הקונסוליה הבריטית בקאטוביץ, והמשטרה המקומית בהגיבה להפגנה בלתי־חוקית זו — אסרה את הצעירים דוד צ ו ו י י ג נ ה פ ט, חיים מרקוביץ וכותב השורות האלה. ...

לימים חוסלה החווה והאגודה פורקה, אך היא קמה מחדש בשנות העשרים, בהתגבר זרם העליה לארץ ישראל. הואיל ומכסת רשיונות העליה (סרטיפיקטים) לארץ היתה מצומצמת ביותר ולא היה בה כדי לספק את דרישות המועמדים לעליה, ניתנה זכות * בכורה לחלוצים, שעברו הכשרה תוך שנתיים והסתגלו לחיי עבודה. בכל ערי־סולין קמו אגודות החלוץ, שנועדו להקנות הכשרה פיסית ורוחנית לחבריהן. מובן, שרבים נצטרפו להחלוץ בתקוה. ...

... משנת1929 יוצאים חברינו העומדים על סף ההגשמה להכשרה בחוות "החלוץ" בזאקליקוב, סוסנוביץ, ווישליצה, זגנאנסק, ויעלון ועוד. היציאה להכשרה, ובל שכן העליה לארץ ישראל, נתקלה לכתחילה בהתנגדות לא מעטה מצד ההורים, שחששו בעיקר לבנותיהם, ולא אחת פנו אלינו אמהות בבקשה לעכב את עליית בניהן... המציאות הוכיחה, שהקללה שספגנו לא פעם היתה לברכה, ובזכותנו ניצלו עשרות חברי גורדוניה בבנדין החיים בישראל, והם מבכים את אבותיהם, שאינם עוד.

בשנת 1941 הוצע לנו על־ידי ה״יודן־ראט״ לייסד חווה חקלאית באדמות המשתרעות בשטח שרודולה התחתית. תשובתנו הייתה חיובית, והחלטנו שבחווה ישתתפו חברי כל תנועות הנוער החלוצי ואף אלה שלא נמנו עם הסתדרות החלוץ. במשך זמן קצר מנתה החווה כ־120 איש, שהדריכם האגרונום שטר וכולי ץ מצ׳אלאדד. כמרכז טכני נקבע לפי דרישתנו אריה ליו ר (כיום בארץ). הגויים לעגו לנו, בראותם אותנו עובדים בעבודה חקלאית, שלא היינו מנוסים בה, אבל עד מהרה למדנו את המלאכה ובמשך זמן־מה הקימונו על השטחים המוזנחים, שנמסרו לנו לעבוד, מפעל מוצלח ומשגשג. ברצוני לציין עוד, שהחווה הייתה בימים הקודרים האלה מקור של גחמה ועידוד ליהודי המקש, אשר ראו בעיני רש ם חיים חדשים בארץ ישראל שאליהם כל כך ערגו. החו שימשה לנו מקום נוח ביותר ומוסווה לפעילות המחתרת. כאן השתתף בישיבת לילה, במוצ״ש, ב*8 באבגוסט, 1942, מרדכי אנילביץ. מפקד הארגון היהודי הלוחם בשרשה, שהזעיק אותנו להיחלץ להצלה ולהביא לעם המדוכא בשורת אמונה וגאולה. ...

... באפריל 1945 שוחרר המחנה שלנו על־ידי הצרפתים, וכעבור שנתיים עליתי לארץ ומסרתי את דגלנו למזכרת ולגניזה במזכירות חבר הקבוצות. ...

... בהגיע הדרכונים בשבילנו, חששנו לא מעט פן יוודע הדבר לשלטונות, כי ידענו על מקרים קודמים, שנתיני ארץ־ישראל, אשר נקלעו עם פרוץ המלחמה בעירנו, הוחזרו כביכול, לארצם — ובדרכם נורו, לוטה ערפל היה עתידנו, אך לא היה לנו מה להפסיד, ואף־על־סי־כן לחשה גחלת תקוה בלבנו, אולי יתרחש נס ונשאר בחיים.

... את טקס "עונג השבת" פותח דוד ליוד המספר אגדת־געגועים על המשיח, שפעמיו נשמעים והולכים, ועם ישראל גאול ייגאל במולדתו, ארץ האבות. כל המסובים מקשיבים קשב רב ומחשבותיהם נתונות למרחקים, שהם כה קרובים לנפשם, לאדמת ארץ־ישראל, כמיהת־לבם.

שוב פורצת שירה: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הידיים משתלבות ונאחזות זו בזו, הרגלים מתרוממות ורוקעות, מתנועעות במעגל הרוקד. השירים "מי כעמך ישראל, עם סגולה!" ו״עם ישראל חי"! בוקעים בדממת הערב. להבות המדורה שהודלקה מיתמרות ומזדקרות ומפזרות את צללי החשכה ואופפות את פני הסביבה. שרים ללא הפסק והרוקדים אינם יודעים עייפות מהי. שיר אחד נגמר, וכבר מפזמים את הזמר השני, והלא שירים אינם חסרים, שירים עליזים ושירים האוצרים אהבה עזה לארץ ישראל. והלב כה כמה ועורג. ...

... כאשר נפרדתי ממורי, בעלותי לארץ, אמר לי: "אנא, מסור דרישת־שלום לכל מכרי בארץ. אני — מי יודע אם עוד אראה אותם". אכן, לא זכה לראות את ארץ ישראל, משאת־נפשו. על היקטפם של בני משפחת מורי בורנשטיין וכל יתר מורי מחנכי, מתאבל אני מרה. זכרם יהיה שמור תמיד בלב תלמידיהם. ...

... כדי להבריח את הגבול בדרכו לארץ־ישראל. ...

... — אבל אני נוסע לארץ־ישראל. ...

... בינתיים פרצו מאורעות 1929 בארץ־ישראל. רוח ההתלהבות פגה במקצת, חלשי האופי נשרו מאתנו. אולם אנו, שהאמנו ברעיוננו בתום־לבב, התמדנו והמשכנו, את הכשרתנו לא נטשנו, ואדרבא — הגברנוה וחלוצים חדשים באו למלא שורותיהם של אלה, שעלו בכל הדרכים לארץ־ישראל ואני בתוכם. ...

למחרת היום הצטלמו חברי ועד "הזמיר" עם הסופר הדגול. בצלמניה חיכו לאלימלך רוטנר, חבר הועד, שאיחר לבוא, שכן בו ביום חזר מסיורו בארץ ישראל. ש״ע שלא ידע את פשר העיכוב, שאל: ״למי מחכים?״. ענה לו אברהם ליוֹר: "הננו מחכים ליהודי מארץ ישראל״. ״מה? — שאל ש״ע — יהודי מארץ ישראל? היכן הוא?" לשאלתו השיב לו ליוֹר ביידיש בנדינאית טיפוסית: "ער קומט פון ארץ־ישראל, אבער איזן איז ער א בענדינער".. . ...

... קהל רב מכל שכבות העם בא לשמוע את דבר הסופר, שסיפר על סיורו בארץ־ישראל באוביקטיביות ואף בנימה של חיבה לישוב. אמנם הודה שהעברית היתה לשפה מדוברת, שהישוב יצר ערכים חיוביים, אך מעמדתו השלילית לציונות לא זז עד יום מותו, 1927. ...

... ציוני לא היה, אף שביקר בארץ־ישראל, ב־1921, והתרשם ממנה. לכתחילה גילה יחס של הבנה לציונות כאילו רעיון החותר לפתור את בעיית היהודים, אולם במרוצת הזמן התכחש ונתפס לקומוניזם, עקר לרוסיה, אולם נאמנותו לה לא עמדה לו ונתן נפשו באורח טראגי. ...

... אני, שחזרתי אז מארץ ישראל, שבה עשיתי כמה חדשים בעניני משפחה וככתב "זאגלעמביער צייטונג", מסרתי לקהל הנרגש והממור־

... הקריאה הזאת לא היתה, "קול קורא במדבר", כי קמו בחורי בנדין נלהבים ועלו לארץ ישראל ובעקבותיהם יצאו אחדים, בעשרות ובמאות, והעליה נמשכה עד כליון עירנו. ...

... ■■■ עיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כאשר מיגור הגרמנים 41■ ונצחון בעלות־הברית שוב לא היו מוטלים בספק, ב* 2 בנובמבר 1917, זכינו בהצהרת בלפור. באפריל, 1920, אושרה הכרזת בלפור בסן־רימו (איטליה) ע״י אומות העולם, שהחליטו למסור לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל במגמה לסייע ליהודים לבנות את מולדתם. ...

... היה מחובבי ציון הותיקים הלא־רשמיים. בהסכמתו (חשוון, תרנ״ט) לספר "גאולת הארץ" לר׳ מרדכי אשכנזי מוארשה (שהופיע בשנת תרס״ד) קרא לשתף פעולה עם כל הגורמים הציוניים למען ישוב ארץ ישראל. בהסכמה משתקפת אהבתו הגדולה לארץ ישראל ונפשו האצילה והעדינה.

חיבה יתירה לארץ־ישראל וקיבל באהבה כל משולח שהגיע משם. כל המשולחים היו אורחיו וסמוכים על שולחנו כל ימי שהותם בפולין, ואילו בעצמו נמנע זמן רב מלנסוע לארץ ישראל. רק בשנת תרפ״ד נסע כאחד ממלויו של גיסו האדמו״ר ר׳ אברהם־מרדכי שזו הייתה לו כבר הנסיעה השניה לארץ. ר׳ צבי חנוך היה אחד משלשת חברי המשלחת שנסעו מפולין לא״י כדי לעשות שלום בין הרב א. י. קוק והרב זוננפלד. גם בשנת תרפ״ז ליווה את גיסו האדמו״ר לא״י. בארץ היה מבקר בערים שונות והטיף הרבה לחיזוק התורה והחסידות. שלוש פעמים ביקר בארץ־ישראל. שלוש אהבות: אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ־ישראל נתמזגו אצלו באהבה גדולה אחת. ...

... עשר שנים ישב על כסא הרבנות בסוסנוביץ, והיו אלה שנות גאות רוחנית, שגשוג לאומי בתולדות יהודי גזלמביה. בהשפעתו הגדולה, בכוח ההסברה המשכנעת, בלהט לבו, בכשרון הנאום הנלהב עשה נפשות למען ארץ־ישראל ורבים נמשכו אחריו. ...

נקטף בדמי ימיו, בגיל 49, לאחר סבל של שנים רבות, במחלה ממארת. חשוכת מרפא. כשהחמיר מצבו נקרא בנו הבכור, משה, שיחזור מארץ ישראל שחי בה זמן־מה כחל ת (היד. זה אז מעשה נועז מצדו של ר׳ יצחק אייזיק, שהתיר לבנו לעלות לארץ כאחד ה״חפשים"). בהגיעו לבנדין מצא את בני המשפחה בעצם ימי אבלם, אחר פטירת אביהם. ...

... בפרוץ מלחמת העולם השניה עלה בידי ר׳ חיימל שיין לברוח מפולין יחד עם רעיתו, בהשאירם כל הונם ורכושם הרב לביזת השודדים הגרמנים. הגיעו לארץ־ישראל כמעט ללא אמצעים כספיים. מעטים מידידיו זכרו את מעשיו לשעבר, בהיותו בעל בעמיו, ולא פעם השיח לפני את מר־נפשו על כפיות הטובה. ...

... חדורה היתה רגש אהבה עמוקה לעמנו, לעברו ההיסטורי, למורשתנו התרבותית, בה היתה בקיאה, לרחוב היהודי, להווי העממי על כל גוניו. היא חיה בשירת עמנו, בה שאבה עידוד וכוח. חזון ארץ־ישראל היה תמיד לנגד עיניה, העברית השגורה בפיה על בוריה, קסמה לנו וגתקנאנומה, בדקלומיה וקריאותיה מספרותנו ...

גזצית אישיות החווילה האידיאליזם היתה מוק& חגני״נו4*(* . שעליהם האצילה מאורה שפע דעת . היתה בה מזיגה מוצלחת של אירופיות ויהדות . בשנת 1925 ביקרה בארץ־ישראל לרגל פתיחת האוניברסיטה בירושלים , יחד עם משלחת מורים מטעם הסתדרות "תרבות" בוארשה . ...

... יהודה יפת חלם כל ימיו להתיישב בארץ ובהיותו בג׳ניבה בקונגרס הציוני האחרון, בירר עם חבריו תכניות מעשיות לעבודתו בארץ. הוא חזר לוארשה בהחלטה גמורה לעלות בקרוב ארצה. אולם פרצה המלחמה הנוראה והתוכניות לא נתממשו. יהודה יפת עלה יחד עם כל אחיו במעלות הקדושים וסד,זדים. דוד ...

עם עזיבת הרב אלימלך ניפלד את פולין ועליתו לא״י נתמנה יפת במקומו כעורך שבועון התנועה "די יידישע שטימע" ב*1932 ובעל־כרחו נכנס לשטח הפוליטיקה. מלבד מאמרים ראשיים שכתב בכל גליון בבעיות שעמדו על סדר היום וחברותו בהנהגה הראשית של המזרחי ושל "תורה ועבודה" נכנס כחבר גם בהנהלה הראשית של "יבנה", מייסד הספריה העממית שעל־יד "יבנה" ופעיל מאוד בעריכת שורת ספרים וחוברות בהוצאה זו וחומר מתאים לתנועה. ...

... להגביר את החינוך הלאומי. עלינו לקרב את ארץ־ישראל לנוער ולטפח את האהבה אליה ולהאמין בנצחונו של הטוב. ...

... ישעיה ארליך, חבר הועד של המחתרת באושויץ, ניצל והגיע לארץ ישראל ונפל במלחמת הקוממיות בגוש עציון * משה ויגנאנםקי, הראשון שדקר בסכין את מפקד הקרמטוריום, מעשה ששימש אות למרד ולפיצוץ המשרפה מספר 3, בניעק פרשטנ־ פלד, ויגודזקי, האחים צימברקנופ, דוד גוטמן, גולד־ ברג מסוסנוביץ, מראשי תנועת פועלי ציון־צ.0. בזגלמביה, ועוד שמות, שלא יכולנו, לצערנו, לקבעם, וראויים הם כולם לציון ולתהילת נצח על הקרבתם, אם כי ידעו שגורלם נחרץ לכליה, כי הקרב שהם יוצאים אליו אבוד הוא, אך הם יצאו לקרב מתוך חובה יהודית קדושה. ...

... 1942. אני מהלך ברחובות בנדין עם בני הצעיר, יהושע הי״ד, שהיה אז בן 4. והנה נפוצה בתוך האימה הידיעה, ש״העולם הגדול" מתעתד לגאול מיליון ילדים יהודיים מידי הנאצים, כדי להעבירם לארץ ישראל, או לקלטם במחנות־ילדים בהשגחת הצלב־האדום. אני מספר לילדי שיש לו סיכויים לעלות לארץ ישראל. שואל אותי הילד: ״אבא, האם בארץ ישראל אין גרמנים? האם מתגוררים רק בני־אדם בלבד?..." ...

... * ולד בבנדין, 1913, אולם בגיל חמש היגר עם משפחתו !^לגרמניה. משהגיעו הנאצים לשלטון עלה לארץ־ישראל, והוריו חזרו לבנדין, עם יתר הפליטים שגורשו מגרמניה המנואצת. ...

... הוא מצטרף להסתדרות הנוער "ויתקיניה" שליד מפלגת התאח - דות ויוצא להכשרה. כעבור שנתיים הגיע לארץ חלומותיו. כשליח קבוצתו "במעלה" העומדת להווסד, פונה הוא בינתיים לקבוצת

... עלה ב־1932 ונקלט במהרה. למד עברית על בוריה. עבד בקביעות במקצועו כנגר, נשא אשה, היה אב לשני ילדים, העלה לארץ את הוריו ולא היה קץ לאושרו. ...

הגיע תורו לעלות לארץ. קשיי משפחה בדרכו, אבל בתבונתו הרבה גובר עליהם ומגיע לארץ ישראל. חיי הקבוצה ובעיותיה הרבות תופסים כל ישותו. אין שאלה הצופה על שטח חיינו, שלא תכה גלים בלבו. ולא לשוא מתחבב הוא על הכל והחברים רוחשים לו אמון. ...

גם בזמן המלחמה נתגל ה ככוח מארגן ומלכד. היה בין מארגני תנועת הנוער במחתרת, שתפקידה היה להרביץ תורה וידיעת הארץ בין הנוער. עם זה דאג לאספקת הצרכים החיוניים לילדים בגיטו. עם אחרוני יהודי בנדין גורש לאושוויץ. גם שם המשיך במחתרת פעילותו הציונית. הוציא בכתב עלונים, בהם עודד את היהודים לאמונה בגאולה ונטע בהם את עיקרי הציונות. העביר מכתבים למחנות שונים ובהם דברי עידוד שהפיחו אמונה בנוער; בא במגע עם שבויים רוסיים והשתתף בתכנית לפיצח הקרמטוריום. מאושוויץ הועבר למחנות אחרים. בהיותו קרוב לאפיסת־כוחות גמורה, הגיע הצבא האמריקני למחנה ושיחררהו. לאחר שחזר לאיתנו עבד זמן מה בבולשת הצבא האמריקני, ועזר בגלוי פושעי המלחמה הנאציים. על אף מצבו החמרי הטוב וסיכוייו לקבל היתר־ כניסה לאמריקה, ויתר על עבודתו בשאיפתו לארץ־ישראל. בעיר אשבך יסד יחד עם חבריו את אחד הקיבוצים הראשונים של ״נוחם דתי״ בגרמניה. בדצמבר 1945 יצא מהאזור האמריקני לברגן־ בלזן ומשם לגבול הגרמני־בלגי כדי להגיע לריכוז חלוצי ולהפליג לארץ באניות העפלה. נעצר ונחבל בבית האסורים בהמבורג, החזיק מעמד ולא גילה את סודות הבריחה. הגיע לארץ באניה "כ״ג", נתפס והוגלה לקפריסין. בראשית 1947 בא לארץ והצטרף לכפר־עציון.

בגיטו בנדין עבד בבית־חרושת, ואחר־כך עבר עם הוריו למחנה "נתיני חח לארץ" בגרמניה. בתום מלחמת העולם נפרד מהוריו, עלה לארץ באנית המעפילים "תליחי" ב־28.3.1946. בארץ עבד בבניין והיה לטפסן. בשעות שלאחר העבודה המשיך לימודיו. למד אדריכלות. היה חבר ה״הגנה", ועם פיח מלחמודהשחרור השתתף בהגנת ירושלים, תחילה בשירות רפואי ואחר־כך בחיל־התותחנים. בגלל היותו בן יחיד לא נשלח לקרבות, אולם אך הגיעה הקריאה לעזרת ישוב עברי — לא היסס ויצא להחיש התחמושת. ובקרב, בדרך לראש־העין, נפצע ובו ביום, י׳ תמוז תשי״ח, 17.7.48, מת בפצעיו. נקבר בבית הקברות הצבאי בנחלת־יצחק. ...

... ■י■ ן מאיר והל ה (לבית ארונוב מבנדין) נולד ב־18.12.29 בסוסנוביץ. 1*י■ ב־1940, והוא כבן 10, הצליחה משפחתו להגיע לארץ. לא יצא זמן רב, ויוסף נקלט יפה בחיי הארץ, למד בבית ספר תיכון, התמסר לספורט והיה פעיל ב״הפועל" ובהגנה. עם הכרזת או״ם ב*19347 יצא עם הראשונים להגנת שכונת יפו—תל־אביב. עבר קורס מפקדי כיתות ונשלח לפעולות בחזית הדרום. בשבועות האחרונים לחייו היה בנגבה. השתתף בהגנת המקום בימי הקרבות הקשים. ובאותם הימים רשם ביומנו מאורעות יום ויום, בלי לקבול על הקשיים והסכנות. נפל בהגנה על נגבה ב*ו׳ בתמוז תש״ח ונקבר בו ביום. ...

אחרי השחרור עבר לאיטליה, וב־1945 העפיל לארץ־ישראל באניה "מטרואה". ממחנה עתלית הגיע לכפר־הנוער בן־שמן. רזה ותשוש היה, ובחדשים מעטים התפתח לעלם בריא וחסון. למד ועבד במשק, והתמחה ביחוד ברפתנות. הצטרף לגרעין הנוער העובד שיצא להכשרה מגוייסת לדגניה א׳ (קבוצת "החושלים") ונשתבח בטיב עבודתו במשק. אך מפאת המצב בארץ נותק מהעבודה והתמסר להגנה, ומראשית מלחמת־השחרור השתתף בפעולות הפלמ״ח ובקרבותיו בגליל העליון המזרחי. השתתף בהגנת עיךזיחים וצפת היהודית. בעמדו על המשמר ליד המחסום לפני החלק הערבי של העיר, נפצע בבטנו בכדור צלף, ואחרי ששת ימי יסורים בבית־ החולים מת ב־24.3.1948. נקבר בבית הקברות הצבאי בצפת. ...

נפגשתי עמו לאחר שנה בצרפת. עייף היה וחולה והשתוקק לחזור לארץ־ישראל, הביתה. ...

דער פארבאנד, וועמענס צועק איז געווען צו טראגן הילף די בענדינער פליטים, וועלכע ס׳איז געלונגען צו אנטלויפן קיין רוסלאנד אץ די אנגעקומענע בענדינער עולים, וואם האבן זי ודערשלאגן בעת דער וועלט־מלחמה צו די ברעג ן פון ארץ־ישראל — איז לעגאליזירט געווארן דור ךדער דאמאלסדיקער ענגלישער מאכט, אזוי אז מיר האבן געקענט ווירקן אן יעדע רשטערונג. ...

... ביע ר עולים, או ן ד י עליה גיי ט א ן בי ז היינ ט צ ו טא ג — א ת ה ל וא י אוי ר ווייטער. צולי ב דע ם ווא ט דע ר באדאר ף אי ן גרויס ע געלד־מיטל ן איז אל ץ געשטיגן , האב ן מי ר געפרווו ט זי ך צ ו פארבינד ן מי ט דער בענדינער־סאסנאוויצע ר "טאטייעטי " אי ן אמעריקע , אבע ר אלע אונזער ע בקשו ת או ן רעקאמאנדירט ע בריו ו צ ו זי י זענע ן געבליבן אפיל ו א ן א ן ענטפער , אזו י א ז מי ר האב ן ניש ט באקומע ן פארן אירגו ן קיי ן שו ם מאטעריעל ע שטיצע , וו י אל ע אנדער ע לאנדס ־ מאנשאפטן אי ן אר ץ ישראל . מע ן מו ז דע ם טרויעריק ן פאק ט פעטט * שטעלן למע ן האמת , או ן אפש ר וועל ן אונזער ע אמעריקאנע ר ברידע ר פון יעצ ט א ן ענדער ן זייע ר באציונ ג או ן אויסשטרעק ן היל ף ד י לעצטנם שטראמענדיק ע בענדינע ר עולי ם קיי ן אר ץ ישרא ל פו ן רוטלאנד או ן פוילן .

באותה שנה קיבלנו מכתבים מבנדין, מהועד היהודי שם, בהם אנו מתבקשים לשלוח מיד עזרה כספית לשרידי בני־עירנו המגיעים לבנדין ממחנות העבודה והמוות. ואמנם, לא היתה. הקריאה קול קורא במדבר, והועד שלנו נחלץ להחשת עזרה. התנהלה מגבית בין יהודי בנדץ בתל־אביב, והכל תרמו בעין יפה. הפעולה נעשתה, איפוא, בשני כיוונים: למען אחינו בבנדין המיותמת ולמען אנשינו החותרים לארץ־ישראל. הפעולה לא היתה. קלה, כי היא בלעה סכומים גדולים, שנמצאו בעמל לא מעט. ...

עמדו מעטים ונשקם המצער בידם הנטויה מול אויב חמוש ומשוריין, אולם לא נכנעו ולא פשטו צוארם לכל מאכלת מרוטה. לבם הומה לפדות ולתקומה, נפשם ערגה לארץ ישראל, אבל אליה לא באו, ובנפשם ציוו לנו את החיים עלי האדמות, בידעם, כי רק עם אחרון היהודים — אחרית תקותנו, והאמנו האמינו, כי 1קרוב היום הגדול והנכסף המבשר מלכות ישראל. ...

גם על הרב י"ו יהושע־השיל הורביץ מחנצ׳ין־אולקוש עבר בום הגירוש עם בוא הנאצים. עד אז היו חסידי זגלמביה מתרכזים סביבו ומחכים למוצא פיו. חסידי חנצ׳ין היושבים בארץ מדברים עליו עד היום בהערצה גמורה ועמוקה כאחת, ואף מספרים עליו מעשיות המוכיחות, שהרבי ידע וחזה מאורעות הרבה מראש והשתדל להציל ככל האפשר לפי מיטב ראייתו את המצב. הנה, כמה ימים לפני פרוץ המלחמה התחילו יהודי בנדין לברוח למקומות רחוקים יותר מהגבול הגרמני. חיים־איטשה קאנאל לא עשה דבר בלי לשאול את פי הרבי, ואף עתה נסע לרבי לאולקוש לבקש עצה מפיו. ענה לו הרבי בלשון שאינו משתמע לשתי פנים: לא לזוז. ואף הורה למסור לאנ״ש ולהשפיע עליהם להישאר בבנדין, וה׳ ירחם. ונתברר שצדק הרבי.

... הוא ביקר בארץ ישראל בשנת תרפ״ד, וביקורו זה עשה עליו רושם גדול ועמוק מאד. בשובו התאכסן בווארשה בבית חסיד אחד, והמון רב של יהודים באו לראות את פניו, שהתכנסו בחצר הגדולה של חבית. בשמעו את השאון, פתח הרבי את החלון וצעק בהתלהבות עצומה לתוך הקהל הרב, שהצטופף בחח: "יהודים. עלו, אלו לארץ־ישראל, כי טובה הארץ מאד מאד!", ...

... תחילת כהונתו בחזנות בנדין משנת 1912, והיה שר עם מקהלה מורכבת של בניו עם עוד 3—4 משוררים. שכרו לא היה גדול כמו של חזן אמיתי, כי לא היה ביכולת הפרנסים לפרנס חזן ממש. הוא היה חצי חזן וחצי בעל־תפילה. יודעי נגינה לא התקשו למצוא אצלו טונים פגומים. היה איש ישר ונוח לבריות, שומר אמונה, והמשיך תפקידו עד לשואה. בניו הצליחו להמלט מהשמדת הנאצים ולעלות לארץ, והם יושבים ישיבת־קבע בנתניה. ...

... גם החבר אברהם טננבוים (המכונה "שלונזאק", נפטר בארץ) ומשה גוטמן (חיפה). ...

... בגליון העתון מיולי, 1921 קוראים אנו: "כאשר הגיענו החוזר מהמרכז התכנסנו לאסיפה, שקידמה בברכה את ההתאחדות העולמית של הפועל־הצעיר וצעירי־ציון. פה אחד הוחלט להצטרף לתנועת ״התאחדות״ החדשה, שתפיסתה הפוליטית קרובה ללבנו, וסיכויי התפתחות נרחבים לה בעירנו ובכל הסביבה. אין ספק, שבמרוצת הזמן נהיה גורם חשוב בצבור היהודי. המחסור במעון עצמי הוא לנו מכשול בפעולתנו הנעשית בחדר הלא־נוח של אגודת "תרבות". ביקר אותנו הלל ליפשיץ והרצה על הנושא: "לקח מאורעות הדמים בארץ ישראל (1921)״.

... א באזונדער קאפיטל איז געווען דאס זארגן פאר די עולים, וועלכע האבן זיך געלאזט מיט דער עליה ב' קיין ארץ־ישראל ז ווי אויך דאס העלפן דעם ארגאניזירן און שיקן אונזערע יומס ־ לעכע, וועלכע האבן זיך מאביליזירט צום באפרייאונגם־קאמף פון מדינת ישראל, ווו זיי לעבן ביז היינט און באטייליקן זיך אין אויפבוי פון אונזער מדינה. ...