Zaglembia

אין יאר 1924 פארט ער שטודירן קיין ווילנע. נאד איעיקע יאר קומט ער צוריק קיין בענדין אלם אבסאלווענט פון ייוו״א, און ווערט א מיטארבעטער אין דער "זאגלעמביער צייטונג*, ווו ער שרייבט ארטיקלען וועגן יידישן קולטורעלן לעבן פון זאגלעמביע, און אויך אלס ליטעראטור־קריטיקער! ארבעט מיט אויך אין דער אמעריקאנער יידישער פרעסע. אין דער פרייער צייט האט ער זיך פארגומען מיט מאלעריי! געווען א גוטער פייזאזשיסט, פלעגט מאלן די קרומע געסלעך פון "אונטער בארג", דעם שלאם, די פשעמשא, די שול. ער האט ליב געהאט צו מאלן זיין היים־שטאט בענדערין. שימעלע האט אויך אנטייל גענומען אין פאליטיש־געזעלשאפטלעכן לעבן. געווען פון די פרייגט פונ׳ם ארבייטענדן ארץ־ישראל, און א געוויסע צייט פארזיצער פון "ועד למען ארץ ישראל העובדת" אין בענדערין. ...

... חסידי ראדושיץ הקימו לעצמם קלויז בבנדין ובערי זגלמביה האחרות, והיו נוסעים בצוותא לרבם. קרבת רבם השפיעה לטובה, ובסוסנוביץ התיישב אחד מבית רבי כאדמו״ר. ...

... חלף מסירותו הגדולה לניגון. והנה, עם התגברות עלית החסידים לא״י וכינון קלויזים גם לחסידי רדומסק בערי הארץ, צף שוב שמו של .ר׳ יחזקאל בפי חסידי רדומסק מעולי זגלמביה, ולא אחת שאלוני, אם לא שמעתי פעם את ר׳ יחזקאל בשירתו הרדומסקאית ובהתלהבותו המוסיקלית, ובלבי הרגשתי כעין הרגשת עוול כלפי האיש הדגול הזה.

היה ר׳ יחזקאל משורר אצל החזן ר׳ חיים מקשאנוב, חזן בעל מדרגה גבוהה, עד שרבי הירש הצדיק מרימנוב, שידלו להתפלל אצלו בימים־הנוראים (ודחיים חזן היה מחסידי הצדיק מרדומסק). מאז היה דיחזקאל הרוח החיה בחוגי הזמרה של החסידים, מארגן חוגים של בחורים־חסידים, מדריך ומנצח ומזמר במסירות ובמרץ, בלהט, בקול ובלשון שונה ובהומור חריף, וכך הספיק להכניס לפגי ולפנים של עניני החסידים בכלל ועניני הניגונים בפרט, כוונת בקוריו בערים ובעיירות זגלמביה היתה. — לרכוש ידידים חדשים לנגינת רדומסק על־ידי הפצתה בצבור הרחב. וליחום גדול נחשב לו בכל מקום דבר השתתפותו בפועל במקהלת ה״תפארת שלמה" בהנהלת המנצח הנודע דליזרקה פרלמוטר מלודז׳/ הוא המתכנן של כל ניגוני רדומסק לחגים ולימים־הנוראים, כפי שכונה בפי מכריו בשם "היועץ המוסיקלי של הרבי מרדומסק". דליזרקה פרלמוטר — היה אז שם־דבר בעולם הנגינה החסידית, וגאוות המשוררים במקהלתו עליו. ולא אחת היה מספר דיחזקאל לפני קהל מאזיניו, איך בא דליזרקה מלודז׳ לרדומסק עם צרור ניגוניו החדשים שהשמיע לפני ר׳ שלמה הצדיק, והלה שם אזנים כאפרכסת, שמע והתחקה על כל ניגון, תנועותיו וקמטיו. ואם מצא הניגון חן בעיניו היה הצדיק סוגר את קופסת טבק־ההרחה שהיתה מונחת תמיד לפניו על שולחנו, לאות שהניגון "כמונח בקופסה". מאות ניגונים ידע ר׳ יחזקאל בעל פה מאות התקופה מפוארה ומאות הצוותא של ר׳ לייזרקה ומקהלתו. וכן זכר את הניגונים שהיו חביבים על הצדיק מרדומסק והיה מזמרם כפעם בפעם בקולו הרענן והלוקח לבבות שומעיו, ובראשם ניגון מסובך

5 חברי פ. פ. ם. 1 שלנו, שנים חברי פועלי ציון שמאל, "בונד׳ נכשל. רשימת הקומוניסטים — נפסלה. בעיריה הקודמת היו 16 אזרחים ר 16 פועלים. אנו קיבלנו הפעם 566 קול. "בונד" לא השיג קולות שיספיקו לו אפילו... לחצי מנדט. בכל זגלמביה אין ל״בונד" אף ציר אחד בעיריה". ...

בחורים וקבוצה אחת של בחורות, מנהלת פעולה סדירה בהנהלת מדריכים מקצועיים. הסקציה לפינג־פונג ניגשת למשחקי התחרות הנערכים בזגלמביה, ויש לנו כל הסיכויים לזכות באליפות. הסקציה לכדורגל, שצעדה אשתקד בראש בליגה "ג" ושעברה השנה לליגה גבוהה יותר, עושה את הכנותיה לעונה הממשמשת ובאה. תזמורתנו לכלי־נשיפה המונה עתה 25 חבר, רכשה כלי־נוינה חדשים והיא מתקדמת תודות למנצחה האמן, חברנו לוסטיג". ...

... בהיותו בבנדין היה ברצונו לבקר באחד ממכרות־הפחם שבאזור זגלמביה. לרוע מזלו שבתּו בימים ההם פועלי המכרות. חברי פועלי־ ציון לא חסכו מאמץ, באו בקשרים עם פעילי פ.פ.ס. ועם החברה ...

... אבי המשפחה, ראובן ליור, נולד ב*1832. מכונה היה "ראובן הגדול", לפי שהיה גבה־קומה, רחב־כתף, ובעיר רווחה הלצה, שמגף של ראובן ליור עשוי להספיק לחנות של עורות... תודות למרצו הוא זוכה בעושר, מחלוציו של ענף העור בזלגמביה. ...

ללא נשק, ודאי * בא לחפש זהב וחפצי־ערך. בראותו אותנו נסוג לאחור, מלא פחד. אנו קוראים אליו שיחזור ומעזים להציע לו שיעזור לנו לצאת מהגיטו תמורת כל מה שיש לנו. החייל עונה, שהדבר הוא בלתי אפשרי, כי הגיטו מוקף צבא רב, וכך גם המצב בסוסנוביץ. מטהרים את כל איזור זגלמביה מהיהודים. הוא מייעץ אותנו שנלך עמו כדי למנוע מעצמנו, לפחות את יסורי המהלומות והמכות. הוצאנו מתוך הערימה שנערמה באמצעותו של החדר לבנים נקיים, פשטנו את בגדינו הצואים והתלבשנו בהם, ותוך כדי כך קרא בני ואמר: "אמא, קחי את הסנור הלבן". "לשם מה דרוש לנו הסנור?" — אני שואלו. ״הוא יהיה לנו לתועלת״ — ענה, מבלי לדעת, כמובן, שהוא עתיד להציל אותנו ממוות. החייל הביא אותנו למפקדה, שם כבר נמצאו יהודים אחדים. הפשיטו אותנו ערומים. שדדו כל שרידי רכושנו — כסף ושעונים. בתוך שמלתה של בת אחותי תפור ה כמו ת ציאנקאלי. הגרמנים גילו אותה. היא התחננה שיחזירו לה את הרעל, אולם הם מילאו פיהם צחוק. הנשים נקבעו מיד לעבודה לשטיפת רצפות, ואילו עלי ועל בני הוטל לסחוב רהיטים בשביל החיילים הגרמנים. ...

החווה נעשתה מרכז החיים החלוציים בזגלמביה. כאן נערכות הישיבות של הנהגות השונות, אסיפות הקבוצות, הגדודים. יש איזה כוח מושך לחווה הזאת. בעיר — רעב, עצבות, מחלות. מגיפות. ובחווה — שמחה, צחוק ועליצות. אפילו את האות "יודה" אין נושאים כאן. ...

... בעבודה התרבותית היינו אנו, ה״שומרים", פעילים מאד. תסיסה רבה התססנו את הנוער. העלינו לפניו את חזוננו שלא היה ידוע עד־כה לנוער בזגלמביה. התחילה סערת ויכוחים על לאומיות וסוציאליזם, על השקפת השומר הצעיר. מה נאה היתה המסיבה שערכנו לרגל חג חנוכה. האולם של בית־היתומים היה מואר באור רב. לפני הכניסה עמדו "בני המדבר" הקטנים על המשמר, שמא יחדור איזה גרמני לבית. בקשיי קשיים השגנו ...

שמענו צעדי אנשים קרבים לבונקר, מסלקים את הפחמים מן הפתח ופותחים את הכניסה. יהודי יורד ואומר לנו: משטרה גרמנית באה ועלינו לעלות מיד. הרש ל שפרינגאר (חניך "פרייהייט" מן הדמויות הבולטות במחתרת בזגלמביה. ממארגני הבריחה לסלו־ באקיה. ממקימי הארגון היהודי הלוחם בבנדין וחבר מפקדתו) מחלק מהר את הכסף שברשותנו. היו לנו 3 אקדחים, ולפי ההחלטה היה עלינו להתגונן, ברגע שיתגלה הבונקר. הרש ל טען, כי אין זאת אלא שב א ה ם (פקיד בשו פ ש ל ר א ם נ א ר) הסגירנו. התחלנו לעלות, חוץ מחבר וחברה שהסתתרו מתחת לערסלים. הגרמנים עמדו ואקדחיהם שלופים. גילוי הכסף הרתיחם ממש. הם הוסיפו לחפש ומצאו את האקדחים. הם ציוו לשכב בפישוט איברים ולא להרים ראש. ראינו, כי קרוב קצנו. לאחר כמה רגעים החליטו להסגירנו לידי הגסטאפו. הגרמנים הוציאו שתי בחורות, שחשדו בהן, כי האקדחים שייכים להן ודרשו מהן לגלות למי הם שייכים. חן לא אמרו כלום. ד,יכו אותן ופצעו ן עד שקש ה היה להכירן. הן לא יכלו לשבת ולא לשכב. ...