The kibbutz

... בשעה חמש לפנות ערב הובילו אותנו לגירוש אל מגרש־ הריכוז אשר בגיטו הגדול. ליד הבית בו שכן הקיבוץ, ראיתי את הרשל שפרינגר, חיקה קלינגר, שרה קו ק ל ק ה, *עליזה זיטנפלד ועוד מחברי הקיבוץ, והם מובלים כמונו לגירוש. קראתי אליו מרחוק: הרשל! הוא רומז בידו אל פיו, כלומר שלא אדבר אליו.

... אם לא הצליחו בידינו התכניות להגנה־עצמית וההתנפלות על הגרמנים לפי שקבענו מראש, הרי משום שלאחר כל גירוש נלקח חלק גדול של הנוער למחנות עבודה, או לאושביץ, וביניהם גם חלק של הפעילים, שעמדו בראש התנועה. הגירושים האלה נתקיימו לעתים תכופות מדי, כך שלא נותרה לנו האפשרות לשאוף אויר. כל פעם ופעם נאלצים היינו להתחיל מחדש בארגון החברים, בתכנון תכניות וכר. כך נעשו ההכנות להתגוננות עוד לפני הגירוש האחרון, ובהדרכת חברים מהקבוצה התחלנו באימונים של שימוש בנשק, אבל מן הנמנע היה להשיג נשק בזגלמביה, ולשם השגתו נאלצנו לשגר חברים לוארשה, דבר שהיה כרוך בסכנות ובקשיים גדולים, כגון: השגת דרכונים מזוייפים על שמות נוצרים והברחת הגבול.