Auschwitz

וגם כאשר כבר נתונים היו בצפרניו, ועד לאחרית נשימתם, הם נאבקו, האמינו, קיוו, עמדו על נפשם. אין לקרוא ללא ריגשה פנימית עמוקה פרקיו האותאנטיים של דודליוֹר (מתוך הספר "עיר המתים", תל־אביב, תש״ו), אשר חרדת ההשמדה ואימותיה עומדת בהן בכל חריפותה ומעטים כמותם ב״ספרות" החורבן? ואת ספורו של אריה ליאור, על מערכת הגבורה בה עמד הגוער היהודי החלוצי עם משמידי עמנו מזה ועם משרתיהם מקרב היהודים מזה? ואת אסופת־הדמויות המקורית והמאלפת של מרדכי המפל ואת תרגומיו? ואת תרומתו של מ. ש. גשור, שערכה להיסטוריוגרפיה של יהדות פולין בכלל! ואת פרקי ההוד של הנוקמים הבודדים ומבריחי־הנשק והבונקרים הלוחמים, ושל הצעירות המורדות בתוככי אושויץ, קברם של יהודי זגלמביה — מבחנים טראגיים, חד־פעמיים, נוראי־הוד גם בתולדות המרטירולוגיה היהודית בחורבן השלישי. ...

... די אויטענטישע קאפיטלען פון דוד לי ו וער (פונעם בוך "עיר המתים" ת״א, תש״ו), וואס דער ציטער פון דער פארניכטונג און אירע שוידערלעכקייטן לעבט אין זיי, אין זייער גאנצער שארפקייט, און ווייניק זענען פאראן ענלעכע קאפיטלען אין דער חורבן־ליטעראטור! און דאס וואס ס׳דערציילט אריה ל י ו וער וועגן דער העלדישער דאפלטער מערכה פון דער חלוצישער יוגנט מיטן מערדערכלעכן שונא און זיינע יידישע משרתים! און די זעלטענע געשטאלטן־גאלעריע פון מרדכי ה א מ פ ע ל און זיינע איבערזעצונגען! און דעם בייטראג פון מ. ש. ג ש ו ר י, וואס בארייכערט די יידישע היסטאריאגראפיע בכלל; און די לייכטנדיקע קאפיטלען פון די פאראיינזאמטע נקמזדנעמער און געווער־שמוגלער און ק ע מ פ ע נ ד י ק ע ב ו נ ק ע ר ם, און פון די אויפשטענדלערינס אין סאמע אושוויץ, דעם קבר פון זאגלעמביער יידנטום. טראגישע, איינמאליקע, שרעקלעך־דערהויבענע נסיונות אויף אין דער מארטיראלאגיע פונעם דריטן חורבן.

... די דייטשן האבן פארוואנדלט דאם הויז אין א טרערן אינזל פארן זאגלעמביער יידענטום; עס האט געדינט ווי א דורכגאנגס־לאגער פאר אלע בענדינער יידן קיין אושוויץ. ־- 118 -

... לעד. חוץ עטליכע קליינע בתי מדרשים ווי צ. ב. דער בית מדרש פון האדמו״ר רבי יחיאל מאיר שפירא הי״ד (אומגעקומען אין אושוויץ), וועלכן מ׳האט גערופן אין שטאט "דער בריקעווער רבי"׳ ווייל ר׳האט געוווינט ביי דער וואסער בריק, און צו וועמען ס׳פלעגן קומען דא־ ווענען חסידים און בעלי־תורה. אין דער בית־מדרש פון יצחק מענדל הלוי ראטענבערג, ז״ל, וועלכן מ׳האט גערופן "דער שינעווער רבי", ווייל ר׳האט געוווינט ביי די שינעס אויף דער מאלאכאווסקיגאס. אין אהרן מענדל שוסטערס הויז, אין דעם בית המדרש פלעגן קומען דאווענען יידן פון פשוטן פאלק. אזוי האבן זיך די צוויי רבנים אייני געטיילט מיט די חסידים אין שטאט.

אין די ד י אוונטן, ווען דא ה"געסל, ׳ פלעגט זיין איינגעהילט אין שלאף, פלעגט ר׳ מענדל זיצן אין זיין צימער און לערנען, אדער זיצן ביחידות און שרייבן, אין געשריב ן האט ער א סך. ליידער האבן מיר נישט זוכה געווען צו זען זיינע כתבים, וועלכע זענען אומגעקומען צוזאמען מיט אים אין די פלאמען פון אושוויץ. ...

דעם 1־טן אוגוסט 1943 ווערט שימעלע ראטענבערג, צוזאמען מיט די לעצטע בענדינער יידן, פארשלעפט דורך די דייטשע מערדער אין די גאז־קאמערן פון אוישוויץ. ערע זיין אנדענק! ...

פארשלעפט מיס די לעצטע בענדינער יידן קיין אוישוויץ, 1943. ...

... אין 1943 לערט ער צוזאמען מיט זיין פדו י און זון פארשלעפט און אומגעבראבט אין די גאז־קאמערן פון אוישוויץ. ...

א טייל פון זיי איז דורבן יודנראט געווארן באפרייט. און היות ווי דער קאנטיגענט לויט די פאדערונגען פון געסטאפא איז נישט געווען פול, האט דער יודנראט ארויסגענומען אלע אלטע פון זקנים־ הויז, ווי אויד אלע משוגעים און דעפעקטיווע מענטשן. טויזנט צוויי הונדערט יידן זענען דאן פארשיקט געווארן קיין אושוויץ. עם זענען נאכנישט פארטריקנט געווארן די לעצטע טרערן פון די פארשיקטע, און ווידער קומט דער יודנראט מיט נייע פאדערונגען— נייע קרבנות— און ער בארוהיקט גלייכצייטיק: יעצט וועט שוין זיין שטיל, עס וועט די בענדינער יידן גארנישט געשען. אלע ארבעטן דאך, און די דייטשן האבן אנערקענט די וויכטיקייט פץ די שאפן און פון דער פראדוקציע וואם זיי געבן ארוים. נאר איין קלייניקייט— זיי פארלאנגען, אז די יוגנט זאל גיין אין די ארבעטם־לאגערן.

דעם ערשטן אויגוסט 1943 האט זיך אפגעשפילט דער לעצטער אקט — די טאטאלע אויסזידלונג פון אלע בענדינער יידן. א זייגער צוויי ביי נאכט איז דער געטא ארומגערינגלט געווארן דורך גרויסע דייטשע מיליטער־־גרופן, און ווי נאר ס׳האט אנגעהויבן צו טאגן, זענען זיי מיט געשרייען און שיסערייען באפאלן די יידישע הייזער, טירן, פענסטער זענען מיט כח אויפגעבראכן געווארן און די יידן זענען ארויסגעטריבן געווארן פון די הייזער. מיט דינאמיט האט מען אויפגעריסן די בונקערס. די לעצטע בענדינער יידן זענען גע־ שלעפט געווארן צו די וואגאנען, אין די גאז־קאמערן פון אוישוויץ. ...

דעם 22 יוני 1943 זענען די דייטשן 5 פארטאג ווידער באפאלן דעם געטא, און אלע יידן צוזאמענגעשלעפט אויף איין זאמלפוגקט. אלע גאסן זענען פול מיט די ס. ס. לייט, וועלכע שלעפן די יידן פון די הייזער. דאן קומט דער גרעסטער פערברעכער, דער פאקטי־ שער פאראנטווארטליכער פארן אומברענגען דאס גאנצע זאגלעמ־ ביער יידנטום קאמיסאר דרייער. אנגעטון אין ווייסע הענטשקעס, א שטעקעלע אין האנט, מוז יעדער צוגיין צו אי* און ער טיילט די באפעלקערונג — איינעם רעכטס איינעם לינקס. די דייטשע פאליציי טרייבט אונטן — שנעל, שנעל. איינעם רעכטם, איינעם לינקס. א מאן רעכטס, די פרוי לינקס, א קינד רעכטס די עלטערן לינקס א. אז. וו. דאן ווערט די גרופע פון לינקס געטריבן שנעל צו דער באן, און גלייך אין די וואגאנען קיין אוישוויץ. פיר טויזנט יידן זענען דאן מיט דער אקציע פארשלעפט געווארן, נישט געבליבן קיין גאנצע משפחה נאד דעם גירוש. דא פעלט א פאטער. דארט א מאן, דא א זון, דארט א טאכטער. געבליבן קינדער אן עלטערן, עלטערן אן קינדער... אסך זענען דאן געשפרונגען פח צוג, אבער נאר אייג־ צעלנע איז געלונגען זיך צו ראטעווען און קומען צוריק אין געטא. דער גאנצער וועג פון אוישוויץ ביז בענדי איז געווען פארשפרייט מיט טויטע, וואס זענען געשפרונגען פון די לויפענדע צוגן. ...

... װישוויץ (פריער אשוויענצ׳ים) איז געווען דער גרעסטער \1 "קאצעט׳י■ ׳ דעװ־גרעסטער מארד־לאגער, װו די דייטשן האבן אויפ געבראכט אוו פארברענט מיליאנען מענטשן׳ ײח פון אלע איירא* סעאישע לענדער, װי אוי רוסן, פאליאקן, טשעכואץ אנדערע. צוליב דער נאענטקייט פון אוישוויץ, זענען די זאגלעמביער יידן געווען די ערשטע קרבנות פון דער היטלערישער חיה, את די גאנצע באפעלקערונג, די הונדערט טויזנט זאגלעמביער ײח זענען דארט פארברענט געהארן אין גאז־אויוונם. נישט קוקענדיק אויף דער שטארקער חאן* א ח שטרענגער רעזשים, דערשעפט דורך הונגער א ח שקלאפן־ארבעט, געלינגט דאך צו שאפן דארט אן אונטער* גרוגט־באוועגונג.

... דער, או ן 2800 ארגאניזירט ט ארטסמאנטן, דט ר גרטסטט ר טיי ל 9ו ן זיי יידן. איי ן גרופ ט אי ז באשטאנט ן פו ן 900 יידן. אבט ר צ ו א ן אלגטמיינטם אויפשטאנד לוי ט ד י אנגטצייכטנט ט פלטנט ר פו ן דפ ם אויספיר־קאמיטטט פו ן ד י גטהיימ ט ארגאניזאציטס, אי ז אי ן אוישווי ץ נישט געקומטן. וויי ל ד י גטשטטניש ן האב ן זי ן אזו י בחפזונדי ק א9 ־ גטשפילט, א ז ניש ט ד י תליינים, או ן ניש ט זייטר ט קרבנוו ב האב ן גטהאט ד י מטגלטכקיי ט אויסצופירן ד י צוגטטראכט ט פלטנטר; ד י עטלטכט קליינ ט אויפברויז־אויסברוכ ן ווא ס זטנט ן פארגטקומט ן אי ן אוישוויץ, זטנט ן גטקומט ן פו ן דט ר ,"זאנדטרקאמאנדא ' ("זאנדער * קאמאנדא״ — נאמע ן פ ח דע ר גרופ ע אומגליקלעכ ע ארעסטאנטען ,

די זץ האט אויפגעשיינט — אבער מיר איז געווען פינצטער אין מוח, און טרויעריק אויפן הארצן. נישט א מע ר קיין צייכן פון פיר דורות בני־ליווער, א משפחה וואט האט פץ זי ד ארויטגעגעבן גע־ זעלשאפטלעכע טוער, פארטיי־פירער, חלוצים, דאזארעס, פרעזעסן פון דער קהלה, ראטמענער, משכילים, שארפע חסידים, חשובע גע* רער חסידים און ראדאמסקער טיש־זיצער, ווארט זאגערם אין רבנישע הויפן, סטודענטן, באנק בעאמטע, אנפירער פון קאפעראטיווע בענק, סוחרים, פאבריקאנטן, און וואט נישט? זיי אלע צוזאמען, מיט נאך טויזנטער בענדינער יידן, זענען מער נישטא, פארשלעפט אין די גאז־קאמערן פץ אוישוויץ. זייער א ש איז געווארן פארשפרייט אויף די פוילישע פעלדער — און קיינער פון זיי איז נישט געקומען צו קבורה. עט האט זי ד מיר אויסגעדאכט — אז אט שטיי איך אויף דעם גרויטן קבר, אז אט די חורבות זענען דאס גרויסע קבר פון אלע בענדינער יידן. און א קללה שוועבט דאן ארויף אויף מיינע ליפן — פארשאלטן זאלסטו ווערן בענדין, מיין שטאט, וואט כ׳האב אזוי ליב געהאט, פערשאלטן זאלסטו תעדן — אז קיין ייד זאל נוער דיין באדן נישט באטרעטן. דיין אויסזען וואל זיין אזוי — ווי איידער יידן האבן דיך אנגעהויבן בויען. אוועק פון דער דאזיקער ערד! אוועק פון דעם בית הקברות, ווו קיינער איז צ ו קבורה נישט געקומען — אוועק פון דער ״טויטן שטאט״! —

... איבער די דערשלאגענע יידן איז באשטימט געווארן צו קיניגן דעם טרויעריק־בארימטן מאניעק מערין. מיט זיינע הענט האבן די דייטשן אנגעהויבן פארניכטן די יידן. ער איז געווען דער, וואס האט די דייטשן צוגעשטעלט "סעלעקטירטע טראנספארטף׳ פון יידן קיין אשוויענטשים. צום ערשט די ארעמסטע, די ארבעטלאזע, שפע־ טער יתומים, אלמנות, קראנקע פון שפיטאל, יידן פון אנדערע קהי־ לות. דער גערמאנישער מולך האט געפאדערט מער און מער קרבנות און מערין האט געליפערט צו טויזענט, צו צוויי טויזנט און צען טויזענט. די אויווענס אין אשוויענטשים האבן ברייט צעעפנט די טירן פאר די יידן און מאניעק מערין האט געליפערט פולע צוגן.

... ליפא מינץ ווערט פארשלעפט און אומגעבראכט אין אשוויענטשים. עט קומט אום די העלדישע העלא שאנצער. ...

מיטן טאטאלן און אנטגילטיקן גירוש פון די זאגלעמביעריידן אין די שעכט־הייזער פון אוישוויץ, דעם 1־טן август 1943, איז אפגעמעקט געווארן אויף אייביק דאס זאגלעמביעריידנטום, ווע* מענם נאמען איז דערגאנגען ביז העט־ווייט. גאנץ ווייניקע, אח מעיר ושנים ממשפחה, איז געלונגען זיך צו ראטעווען פון די קאלך־ אויוונם, און די גאר־ווייניק לעבן־פארבליבענע איוב־געפרואוועטע ברי־ דער ווייסן צו דערציילן וועגן די גרויל־מעשים און יסורי־גיהנום אין די טויטן־לאגערן, וואס האבן נישט צו זיך קיין פארגלייך אין אונ* זער ספר־הדמעות. ...

... יחד עם יוצרו, שהומת מות קדושים באושויץ, 1943, והניחו לנו ירושה רוחנית עשירה שיצאה מתחת קולמוסו. ...

מתהומי העינויים של אושוויץ הקרובה, מקום כליונם של יהודי בנדין וזגלמביה בתאי הגאז, עולה אנחתה האחרונה של עדה קדושה, עיר ואם בישראל, היא בנדין, וחודרת לעמקי נשמותינו. אנקת גסיסתה של קהלה גדולה שכל ימיה מתגעגעת היתה לימות המשיח, של יהודי תהלים ומשניות שגורל מר איחדם, שקציר מות אכזרי הפילם יחד — שפלי ברך וגאים, חסידים ובעלי־בתים, עניים ועשירים, לומדים ופשוטי־עם, הכל מאוחדים באמונה וברוח והכל שווים באסונם. ...

... חבל, שמבני משפחת הרב לא נמלט אף אחד, ולא ידועה לנו פרשת הכלאו ב^יטו בנדין, עם כל מה שעבר עליו במיוחד עד שנשלח לכבשן־הגאזים באושוויץ. ידוע רק, שאחר שנכלא בגיטו השתדל חסידו ומיטיבו גלייטמן, איש עשיר ועושה חסד לרבים בבנדין, לשחררו, ועשה מאמצים רבים, אך ללא הצלחה. ...

יתר בניו וחתניו היו: הרב אלימלך שישב בבלונצ׳יץ הסמוכה ללודז׳. הצעיר בבניו שמילא את מקומו בבנדין היה הרב רבי מאיר, שמספר חדשים לפני פרוץ המלחמה האחרונה נשא לאשה את בת הרבי מקלישין, אך בימי המלחמה חזר לבנדין, ומכאן גורש עם יתר יהודי העיר לאושוויץ. ...

... יוסף קאנאל מספר, שבערב ר״ה תש״ג היה עד־ראייה למה שראה, שחצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות בא מרין לרבי כדי לקבל ממנו ברכת "שנה טובה". כל הנוכחים בדירת הרבי קפצו ממקומם. הרי לפניהם ה״מלך" הכל־יכול, הפוסק מי יכול עוד להשאר בגיטו ואת מי יש לשלוח לאושביץ. ר׳ יהושע׳לה הדיין, חתן הרבי, העמיד לפניו כסא לשבת. אחר הביא כיבוד. אך הרבי,

... תצויין במיוחד הביתרית הצעירה הלנקה זיגל, שפעלה בזמן המלחמה בבית החולים היהודי בסוסנוביץ, ואף על פי שהיתה לה האפשרות להינצל, לא רצתה לעזוב את החולים והלכה יחד עמם לכבשני אושביץ. הי״ד.

... עמדנו בקשרים גם עם ברלין באמצעות החבר גדבק (נמצא בארץ) ועם המדריך המסור והחביב של הנוער האוסטרי, החבר אהרן מנצ׳ר ז״ל בוינה, שגם הוא ביקר אותנו (נספה באושוויץ) . ...

... רצה הגורל, שמהחבורה הצעירה הנזכרת של סופרינו המתחילים, שעוררו תקוות ודבריהם נתפרסמו בכתבי־עת: "יונג זאגלעמביע", "אונזער טריבונע", "געזאנגעך ועוד שרד בחיים אפרים קליימן בלבד. יתר חבריו חוסלו במחנה־המוות אושוויץ יחד עם יצחק קצנלסון, משוררושל"העם היהודי הנהרג". ...

... ר' חיימל היה הבכור בשלושת האחים, שמהם שרד בחיים לשנים ארוכות ר׳ מוטלה שיין הנמצא בישראל. ר׳ איטשל הי״ד, האח הצעיר, היד. כלוא יחד עם בנו היחידי בתורת נתיני חוץ־ לארץ (לפי ניירות מזויפים), מועמדים לחילופין, במחנה העצורים בוויטאל יחד עם המשורר יצחק קצנלסון, אולם מכאן נשלחו לאושוויץ וחוסלו. ...

... בשנת 1933 נבחר כיו״ר הנהלת הקהלה, שהיה חבר בה עד להשמדת הקהלה, ועמד על המשמר גם בתקופת המלחמה למען הקל על הסבל הרב של היהודים הסובלים מרעב וכר. עד הגיע היום המר והנמהר של החיסול הטוטאלי של קהילת בנדין על אחרוני יהודיה ויחד עם בני משפחתו עלה על המוקד בכבשני אושוויץ, הי״ד. ...

ב*1943 קיבל ממרכז "מזרחי" העולמי, דרך שווייץ, דרכץ של מדינת בוליביה בשבילו ובשביל בני משפחתו, כדי להיחלץ מהשואה, אולם הגורל האכזרי רצה אחרת: ב־1 באוגוסט 1943 גורש עם כל משפחתו לאושוויץ, ובו ביום מצא מותו עם רעייתו בתאי הגאזים. ...

... עד שהגיע היום הגורלי המר האסון של פלישת הנאצים לבנדין, הוא יום שני לספטמבר 1939. מאז השתלטה מרה שחורה בלבותיהם של יהודי בגדין, חושך וצלמות בבתיהם ובתוכם גם ביתו של ר׳ יעקב גוטמן. לא נשמע עוד קולם של תלמידי החכמים המתוכחים בסוגיות התלמוד. יום רודף יום וגזירות שונות ומשונות מתחדשות ובאות עד שהגיע היום המר והנמהר של חיסול הגיטו, ונלקח יחד עם שארית יהודי בנדין לאושוויץ, שם הוציא את נשמתו בטהרה יחד עם רעיתו, הי״ד. ...

... מבוקשה לא ניתן לה, כי הגרמנים הערימו עלינו והחישו את הקץ. חנה הובלה לאושוויץ, וגם שם, בגיא ההשמדה, הצטיינה בכשרונותיה של אנתרופפוה ובכוחות רוחה הנועזים. באמצעים בלתי־ רגילים ריכזה סביבה חבורת נערות, שאירגנה אותן ב״קבוצה". על סף האבדון "נתגשם" חלום חייה לחיות בקבוצה בארץ ישראל. אט־אט קצר המוות את הנערות והגיע תורה של חנה. היא חלתה, נלקחה לבית־החולים וממנו לא חזרה עוד. ...

וזה שסיפר חב״ר שקפץ ב* 15 בינואר 1944, מהקרון בו הובלו אחרוני היהודים משני מחנותהעבודה בנדיךסוסגוביץ להשמדה באושביאנצ׳ים : ...

... המוסד האחרון לילדים שגורש לאושוויץ די לעצטע קינדער״היים וואס די דייטשן האבן פארשלעפט קיין אושוויץ

בתקופה זו הטיף היודנראט ליהודים, שיתנדבו מרצון ליציאה אל מחנות העבודה. הבטיחו תנאים טובים, תשלום, דאגה להורים, חזרה בשלום וכר. משנתברר, שההבטחות הללו לא היו אלא אחיזת עינים — פסקה ההתנדבות. אז התחיל היודנראט שולח פקודות התיצבות ונעזר באנשי המיליציה והגרמנים. כאשר לחץ זה לא הביא את התוצאות המקוות, התחילו מגרשים את הוריהם של הצעירים מהדירות ומשלחים אותם לאושוויץ. מובן, שאת ילדיהם הם לא היו אנשי היודנראט מאלצים להתייצב. ואשר לעשירים, הלא היה בידם לפדות עצמם בכסף. ...

... גולת הכותרת של היודנראט היו הגירושים (אקציות בסי העם ) למחנה ההשמדה באושביץ. ...

... כאמור, לא היתה, גישה אחידה אצל השלטונות הנאציים לבעלי דרכונים, אבל גם לא כל אלה שהצליחו להגיע למחנה של אזרחי־חח — נשארו בחיים. ידועים המקרים של מחנה ויטל וברגן בלזן. מהמחנה הראשון הוציאו הגרמנים 200, ומהשני קרוב ל־3000 יהודים בעלי דרכונים דרום־אמריקאיים ושלחו אותם לאושוויץ (לסי המחקר של ד״ר עק).

... מרין קיים גם את האיום שאף איש לא יעזוב את בנדין. קבוצה בת שלושים וכמה בעלי דרכונים נשלחו לאושוויץ. ...

רעיון ההגנה בקרב הנוער בבנדין ובסוסנוביץ התחיל לובש צורה מוחשית אחרי האסון של ה־12 באוגוסט (800 יהודים נשלחו אז לאושויץ). הוצאנו לאור עלון בלתי־ליגאלי בהקטוגרף, שהעלה לפני האוכלוסיה את מגמותיו של היודנראט, בו נתפרסמו מאמרים, שמתחו ביקורת על מרין "מלד" מאת אלף יהודי מחוז זגלמביה. על אף מאמציו המרובים לא עלה בידי היודנראט לגלות את מקום הופעתו של העלון ואת העוסקים בו. יושב־ראש היודנראט, מולצ׳ד־ זקי, נוהג היה אף לחטט במגרות של עובדיו, אפשר יגלה בהן ספרות בלתי־ליגלית, אולם חברי מפלגת פועלי ציון והתאחדות, שעסקו בהוצאתו של העלון לאור נהגו זהירות מעולה, ואף חבריהם הקרובים ביותר לא ידעו מי הם העוסקים בכך. גם בסוסנופיץ הוציאה קבוצת דונם ק י מהשומר־הצעיר כרוזים אל הציבור היהודי בקריאה לא להענות לגיוס העבודה, ולא לקיים את פקודת היודנראט. ...

... לחיים ולמוות, כעבו ר זמ ן קצ ר קיב ל המרכ ז ש ל היודנרא ט הודע ה מהנהלת המחנ ה באושביץ, שהיהודי ם האל ה נידונ ו למוו ת בע ד פעילו ת קומוניסטית, הוצא ו להור ג ונשרפ ו בקרמטוריום. ...

... אם לא הצליחו בידינו התכניות להגנה־עצמית וההתנפלות על הגרמנים לפי שקבענו מראש, הרי משום שלאחר כל גירוש נלקח חלק גדול של הנוער למחנות עבודה, או לאושביץ, וביניהם גם חלק של הפעילים, שעמדו בראש התנועה. הגירושים האלה נתקיימו לעתים תכופות מדי, כך שלא נותרה לנו האפשרות לשאוף אויר. כל פעם ופעם נאלצים היינו להתחיל מחדש בארגון החברים, בתכנון תכניות וכר. כך נעשו ההכנות להתגוננות עוד לפני הגירוש האחרון, ובהדרכת חברים מהקבוצה התחלנו באימונים של שימוש בנשק, אבל מן הנמנע היה להשיג נשק בזגלמביה, ולשם השגתו נאלצנו לשגר חברים לוארשה, דבר שהיה כרוך בסכנות ובקשיים גדולים, כגון: השגת דרכונים מזוייפים על שמות נוצרים והברחת הגבול.

... חדשיים ישבו בבית־הסוהר. שלחו אותם בפקודה מיוחדת לאושוויץ. שם ניתלו. לפי מקור אחר הומת צבי דונסקי בבית ־ הסוהר וליפא ק לבדושולח לאושוויץ. ...

מרד גלוי, כפי שתוכנן על־ידי המחתרת במחנה לא פרץ אמנם, משום שהמאורעות התרחשו במהירות בזק, לא היתה היכולת בידי אנשי המחתרת לבצע את תכניתם. את מקרי המרד הבודדים שאירעו באושוויץ ביצעו אנשי ה״זאנדער־קאמאנדא", האסירים האומללים שאנוסים היו לטפל בקרבנותיהם של תאי־הגאזים. האסירים האלה שנלקחו לעבודת הכפייה הנוראה הזאת, עסקו בה שלושה חדשים בלבד, כי הם הומתו אחר כך לשם טשטוש כל עקבות של עדות, ובמקומם באו אחרים, וחוזר חלילה. מבודדים היו וכלואים ונמנע מהם לבוא במגע עם איש מבחוץ. בכל יחידות ה״זאנדער־ קאמאנדא" יק רצון המרד ולהט נקם, אולם הגרמנים הקדימום תמיד ו״סילקום" קודם שפתחו בפעולה כלשהי. ...

... ישעיה ארליך, חבר הועד של המחתרת באושויץ, ניצל והגיע לארץ ישראל ונפל במלחמת הקוממיות בגוש עציון * משה ויגנאנםקי, הראשון שדקר בסכין את מפקד הקרמטוריום, מעשה ששימש אות למרד ולפיצוץ המשרפה מספר 3, בניעק פרשטנ־ פלד, ויגודזקי, האחים צימברקנופ, דוד גוטמן, גולד־ ברג מסוסנוביץ, מראשי תנועת פועלי ציון־צ.0. בזגלמביה, ועוד שמות, שלא יכולנו, לצערנו, לקבעם, וראויים הם כולם לציון ולתהילת נצח על הקרבתם, אם כי ידעו שגורלם נחרץ לכליה, כי הקרב שהם יוצאים אליו אבוד הוא, אך הם יצאו לקרב מתוך חובה יהודית קדושה. ...

... אמנם, רוב ם נתפס ו והוחזרו , א ך אף־על־פי־כ ן הצליח ו אחדי ם להינצל. אח ר כ ך רכש ה המחתר ת נש ק ועשת ה הכנו ת למר ד גדול . לא כ ל פעולו ת המר ד ידועו ת הן , שכ ן בחלק ן הגדו ל נתגל ו על־יד י הגרמנים בעו ד מוע ד ומשתתפיה ן נרצחו . כא ן ל א נעמו ד אל א ע ל מאורעות בודדי ם הנוגעי ם באנש י בנדין , בלוא י אושוויץ . ...

יהודים מבנדין לשלחם לאושוויץ, דיבר על לב היהודים שיברחו. אם יתחילו כולם לרוץ תפתח אמנם הגאסטאפו אש, תהרוג כמה מאות מהם, אבל רבים יוכלו להימלט. היהודים אטמו אזניהם משמוע דבריו. מיואשים היו כל־כך, שהמוות נראה להם הצלה יחידה. ...

... אחד ממאה אלף יהודי זגלמביה, שגורשו והומתו באושוויץ, מן השמים נגזר עליו כי ישאר בחיים, אם־כי המות ליווהו על כל צעד ושעל, בלכתו ובישבו, בשכבו ובקומו, למען יספר לעולם איך נחנקו ונשרפו ונטמאו נשים וזקנים, עוללים ויונקים בתכנון, באכזריות החיה הגרמנית.

... ד״ר פארבאר, מטובי רופאי הנשים בבנדין וסביבתה. ידוע היה כאדם טוב־לב. תרם הרבה לבית היולדות של "לינת החולים", מוסד שאפשר היה להתגאות בו. בתנאים הקשים של זמן המלחמה עזר לחולי עירנו בכל עת, בלא שים לב לסכנות שהיו צפויות לו. עם חיסול העיר גורש לאושוויץ, העלים את מקצועו ועבד כשומר ופועל. בסבל ויסורים הוציא נפשו. ...

עוד בשנות העשרים פירסם את פרי־ביכוריו בכתב־העת "ויאדומושצ׳י ליטעראצקע" ומאז עלה כוכבו בשמי הספרות הפולנית. הוא השתתף גם בירחון חבורת "סקמנדר", שמסביבה התרכזו טובי המשוררים הפולנים הצעירים. במלחמה אבד את כל בני־משפחתו: הוריו, אחיו, אשתו (לבית דומב הנודע במדיו) ובתו. נכלא בצינוק, גורש לאושוויץ, טרף נפשו בכפו, ...

בשנת 1951 נמסר לועד האירגון של יוצאי זגלמביה בתל־אביב צרור אפר של יהודי זגלמביה העקודים באושוויץ. ומסרו אחד משרידי סוסנוביץ שניצול בדרך פלאיה, דוד זיכר, שהועסק כאסיר ליד כבשני~האש של המחנה. בשיחה עמו על דרכי הצלתו ...

גם בזמן המלחמה נתגל ה ככוח מארגן ומלכד. היה בין מארגני תנועת הנוער במחתרת, שתפקידה היה להרביץ תורה וידיעת הארץ בין הנוער. עם זה דאג לאספקת הצרכים החיוניים לילדים בגיטו. עם אחרוני יהודי בנדין גורש לאושוויץ. גם שם המשיך במחתרת פעילותו הציונית. הוציא בכתב עלונים, בהם עודד את היהודים לאמונה בגאולה ונטע בהם את עיקרי הציונות. העביר מכתבים למחנות שונים ובהם דברי עידוד שהפיחו אמונה בנוער; בא במגע עם שבויים רוסיים והשתתף בתכנית לפיצח הקרמטוריום. מאושוויץ הועבר למחנות אחרים. בהיותו קרוב לאפיסת־כוחות גמורה, הגיע הצבא האמריקני למחנה ושיחררהו. לאחר שחזר לאיתנו עבד זמן מה בבולשת הצבא האמריקני, ועזר בגלוי פושעי המלחמה הנאציים. על אף מצבו החמרי הטוב וסיכוייו לקבל היתר־ כניסה לאמריקה, ויתר על עבודתו בשאיפתו לארץ־ישראל. בעיר אשבך יסד יחד עם חבריו את אחד הקיבוצים הראשונים של ״נוחם דתי״ בגרמניה. בדצמבר 1945 יצא מהאזור האמריקני לברגן־ בלזן ומשם לגבול הגרמני־בלגי כדי להגיע לריכוז חלוצי ולהפליג לארץ באניות העפלה. נעצר ונחבל בבית האסורים בהמבורג, החזיק מעמד ולא גילה את סודות הבריחה. הגיע לארץ באניה "כ״ג", נתפס והוגלה לקפריסין. בראשית 1947 בא לארץ והצטרף לכפר־עציון.

... ■יי■ ן יחיד לצבי־הירש ומרים; נולד ב־13.10.1922, בבנדין. בשנות 4^ לימודיו בגימנסיה היה פעיל ב״הנוער הציוני". הפלישה הנאצית לפולין שמה קץ ללימודיו ולפעילותו הציונית. היה כלוא במחנות אושוויץ, דכאו, פלינסבורג, לאונבורג ומילדורף, אך שמר על צלם האדם היהודי. אף במחנות עלתה בידו לנסוך אומץ ובטחון בלבות אחיו לגורל.

... מרצחים חיות אדם בכל ענויי־גיהנום, שההיסטוריה לא ידעה דוגמתם מעולם, אשר הושמדו בכל מיני מיתות משונות, מי בפרך וחנק, מי בתאי־הגזים ובכבשני־האש בגיא־ההריגה באושבי ץ וטרבלינקה . מאידאנק ובלז׳א ץ ובכל שאר מקומות ההרג והכלייה, שנתקדשו בנחלי דמים טהורים והוד יסורים . ...

... ווייטיק און טרויער, מיט א צאפול אין דער נשמה, מיט א ציטערדיק־ צעבראכן־הארץ און מיט א גרויסן יראת־הכבוד, די ריינע או: לויטערע נפשות פון דיינע אומגעקומענע זין און טעכטער, וועלכע זענען געפייניקט געווארן דורך מערדער, פון וועמענס שטערנס קיננדצייכן וועט קיינמאל נישט פארווישט ווערן, מיט אלע יסורי־ גיהנום׳ וואס די ערד האט קיין ענליכעס עד־היום נאך נישט געוווסט; די קדושים זענען אויסגעראטן געווארן אינם בלוטיקן מבול דורך אלע מיתות משונות, ווער דורך שווער־פיזישע ליידן אין די קאטארזשנע צוואנגסארבעטס קאצעטן, וועד אין פאר־ שיקונגס־און טויטך־לאגערן, ווער אין די גאז־קאמערן און אין די קאלך־אויווענס, ווער דורך גירושים און אויסזידלונג אין דעם טרויעריק־בארימטן טאל פון טויט: אוישוויץ און טרעבלינקע, מיי־ דאנעק און בעלזשעץ און אלע יענע פארניכטונגס־מקומות, וואס זענען געווארן ביי אונז פארהייליקט מיט דער קדושה פון אונז מענטשלעכע עינויי ם און טייב ן בלוט.

... פעוטי המוסד לילדים שגורשו והושמדו באושוויץ ("קינדער-היים" פארשלעפט נאך אושוויץ און דארט דערמארדעט) 346 •,המשטרה היהודית״ בגיטו — ״יידישע פאליציי" אין געטא . . 351 ...

... של מארין, מהגיוס לעבודת־הכפיה. חודש לאחר הגירוש תפסוהו חיילים גרמנים בגיטו כשיצא מהבונקר לחפש מים. הוא לא גילה את מקום המחבוא, ולאחר שעונה קשה הצביע על בונקר אחר. במקום־המחבוא שלו נשארו אשתו וילדיו והוא המשיר לדאוג לצרכי קיומם. כעבור זמן נאלצו לעזוב את הבונקר לרגל עבודת־הנקוי והפנוי באותו בית, ואז הסתרנו אותם על עלית־גג בתוך המחנה ; הוא עצמו היה במחנה. מטעמי כשרות לא היה סועד עמנו, אלא מתקין לעצמו ארוחות. הוא היה היחיד שלא הודה במשמעת המחנה ולא קיימה. בשעת מיפקד־הבוקר היה עסוק בתפילה. וקרה פעם שהתייצבנו בתור לאחר ארוחת הצהרים מוכנים לחזור לעבודה, והוא איננו. אחרי חיפושים רבים מצאנו אותו בעלית־גג, יושב בתוך סוכה שבנה לעצמו (הימים ימי חג הסוכות היו) וקורא בקול אושפיזין.. . ומטעם זה גם נכשל ועמד להשלח לאושביאנצ׳ים. עלה בידינו להמתיק את גזר דינו, והוא נענש בשבעת ימי מאסר במרתף אפל וקר, מזונו לחם ומים. דומה שלא נצטער הרבה, וכל שבעת ימי מאסרו קרא פרקי תהלים בקול וגלגל הלצות על חשבון מפקד המחנה.. .

■יי■ן אברהם, נולד ב־1923, בבנדין, למשפחת עמלים חרדים. גמר 1■■א תבית־ספר העממי והתחיל לעבוד, והוא נער עם פרוץ מלחמת־ העולם השניה. טולטל ממחנה למחנה, לרבות מחנה־ההשמדה באוש* וויץ, ולא אחת עמד על סף המות וניצל. האמין, שיישאר בחיים, למען יזכה לעלות לארץ־ישראל. ביום השחרור היה בברגן־בלזן, משם עבר למינכן, עבד באונר״א ונצטרף לקיבוץ "דרור". תורו לעליה היה בפסח 1948. נעצר בקפריסין, והיה בין מבקיעי דרך ממחנה* הגירוש. יחד עם מספר חבריו נתגייס ביום בואו לארץ — ונשלח למנרה. ...