Będzin

מלחמות האבן גורם געווען צו א פולשטענדיקער ירידה פון בעבדיוי. ס׳איז פארשווונדן דער אמאליקער גלאנץ און וווילשטאנד. דער האנדעל און מלאכה זענען שטארק געפאלן. אין יאר 1673 האט די שטאט געציילט בלויז 40 הייזער מיט 346 איינוווינער. די סיבה דערפאַר איז געווען, וואם א באדייטנדיקער צאל בעלי־מלאכות זענען אוועק פון דער שטאט. אין יאר 1683 איז דורך בעבדיוי אדורכגעצויגן דער פוילישער קעניג יאן סאביעסקי דער דריטער מיט זיין ארמיי. דער קעניג וואם האט געאיילט מיט הילף דער שטאט ווין, וואס איז געווען באלאגערט דורך די טערקן, האט זיך אויפגעהאלטן א קורצע צייט אין היגן שלאס. צום אנדענק פון קעניג סאביעסקיס זיין אין בעבדיוי איז דאמאלט אויפגעשטעלט געווארן א דענקמאל, וועלכער שטייט נאך ביזן היינטיקן טאג אויף דער קאלאנטאיא גאס 45. די לעצטע לוסטראציע, וועלכע איז אדורכגעפירט געווארן אין יאר 1789 האט באוויזן, אז אין בענדי זענען דאמאלט געווען 279 הייזער מיט העכער 1200 איינוווינער וועלכע האבן געצאלט 27 גל. מיט 15 גר. באדן־שטייער און 200 גל. האנדל־שטייער. די יידישע קצבים (קיין קריסטלעכע זענען דעמאלט איבערהויפט נישט געווען אין בעבדיוי) האבן געצאלט 253 גל. מיט 10 גר. שחיטה־שטייער, און די קהלה האט געצאלט 700 גל. פון דער שול.

... דער בענדינער דעלעגאט האט אפגעגעבן א באריכט פון דער דארטיקער פ״צ גרופע. ס׳האט זיך ארויסגעוויזן, אז אחוץ א לעב־ האפטיקע אקטיוויטעט, וואס די גרופע האט געפירט, איז זי אויך געווען פינאנסיעל די שטארקסטע אין לאנד. בעת די קאסעס פון אנדערע ארגאניזאציעס זענען מייסטנס געווען פוסט אדער האבן פארמאגט מינימאלע סומעס, האט די בענדינער ארגאניזאציע דיס־ פאנירט מיט א סכום פון גאנצע 300 רובל. די דאזיקע סומע האט זי געשטעלט צו דיספאזיציע לטובת דעם פאנד צו שאפן א פ״צ ארגאן. ...

... ס׳דארף נאד אונטערגעשטראכן ווערן, אז די בענדינער "השומר" ארג. איז געווען די ערשטע אץ פוילן. די היגע ארג. האט שפעטער ארויסגעשיקט אינטטרוקטארן אין א גאנצע ריי שטעט ווי: דאפר בראווע׳ קיעלץ, טשענסטאכאוו א״א צו גרינדן "השומר" ארגאניזא־ ציעס. ...

די פאפולאריטעט פון דער בענדינער מוזיק־אינסטיטוציע איז אזוי שטארק געוואקסן, אז נאך אייניקע קאנצערטן איז דער כאר מיטן ארקעסטער, וועלכע האבן שוין דאן געציילט אן ערך פון 130 מיטגלידער, איינגעלאדעט געווארן קיין קאטאוויץ, וואס איז דאן געווען איינע פון די באדייטנדיקסטע דייטשע גרעגעץ־שטעט און האט פארמאגט א גרויסע יידיש־דייטשע אינטעליגענץ. דער קאב־ צערט איז אדורך מיט א ריזיקן דערפאלג. די העברעאישע און יידישע פאלקס־לידער האבן הארמאניש געקלונגען אין דער דעמאלס־ טיקער קאטאוויצער "רייכס־האללע". אויפן קאנצערט זענען אויך ארויסטרעטן די סאליסטן: נ. קויפמאן (טענאד), וועלכער האט גע־ זונגען ״זאם דא און שטערך פון ש. פרוג — און ל. גאלדשטיין וואס האט געזונגען, דאס דעמאלט אזוי פאפולערע פאלקם־ליד "א ברי־ וועלע דער מאמן", מיט א ספעציעל דערצוא פארפאסטן אקאמפאניא־ מענט פון לעאן קאפף. ...

... דאם וואסער פון בענדינער טייך האט אויך געדינט צו וואשן וועש און אפילו צו טרינקען. דאמאלסט האבן מיר נאך נישט געוווס ט פון דעסטילירט־וואסער, ווייל ערשט אין די שפעטערדיקע יארן איז איינגעפירט געווארן אין רוב הייזער וואסער־לייטונג. חיים דוד גראסמאן איז געווען פון די ערשטע יידישע בעלי־מלאכות אין בענדין אויף דעם געביט, דאן חיים דוד ר ו ד ז י ן און משה׳ל קא ש א־ ג א ו ו ס ק י .

די רוסישע רעוואלוציע האט אריינגעבראכט א גרויסע אויפ־ לעבונג אויף דער יידישער ארבעטם־גאס. עס זענען פארגעקומען גרויסע מאניפעסטאציעס פון אלע ארבעטער ארגאניזאציעס, אין וועל־ כער דער "בונד" און פועלי ציון זענען געווען שטארק פארטרעטן. דער פוילישער ארבעטער האט געווארפן די לאזונג פון ארבעטער * און סאלדאטן ראטן, און די יידישע פאליטישע ארבעטער פארטייען זענען גערופן געווארן צו שיקן זייערע דעלעגאטן. פון די בענדינער פועלי־ציון זענען געווארן דעלעגירט 3 דעלעגאטן און פון ״בונד״_ 2 . הענריק פייערמאן און דער שרייבער פון די שורות . ...

... פון דער צווייטער זייט האב איך מורא פארן שלאף, נישט אדורכצולעבן דאס אלץ נאד אמאל. די נאכט איז שטוס און שווארץ, דויערט א אייביקייט, דער טאג וויל נישט אויפוואכן. איך הויב אן שפרייזן און ציילן די טריט, כדי אזוי אדום צו פארטרייבן די צייט ביז — ׳עגדלעך הויבט אן גרויען דער טאג. כ׳טו מיד שנעלאן, שטיל פארלאז איך דעם "הכח״זאל און גיי ארונטער אין גאט. וויפל מאל האב איך אט די קאלאנטאיא גאס געזען אין אזא פרימארגן! וויפל מאל האב איך געשפרייזט מיט חברים, פריינט אין די פרימארגן שעהן נאך א אווגט, אדער פון קלוב זש. ט. ק. וואט האט זיך געפונען טאקע דא גישט ווייט אין צווייטן הויז! דאן' האב איך געהאט א ציל, געגאנגען א היים זיך אויטרוען, און דאן צו דער טאג־טעגלעכער ארבעט. און איצט, וואט פאר־א ציל האב איך פאר מיר? דאס ערשטע מאל נאך זיבן יאר בין איך ווידער אויף די בענדינער גאסן. כ׳בלייב שטיין — ווו אהין גיין? אבער נישט וויסענדיק אפילו ווי אזוי, געפין איך זיך אויף סאנטשעווטקא גאס נומער 13, ווו מיינע עלטערן און געל שוויסטער האבן געוווינט. איך קוק ארויף צו מיין פאטערס וווינונג, אפשר וועט איך זען די ליבע געזיכטער?

... זיסט כשר׳ע עסן. דער דאזיקער פלאץ איז אויך פארוואנדלט געווארן אין א באבודיק צוזאמענטרעף־ארט פאר אלע איינזאמע דערוואקסענע יתומים. עס איז איינגעארדנט געווארן א לעזע־זאל, ביבליאטעק, די שבת׳דיגע סעודות זענען געפראוועט געווארן געמיעזאם, פאמיליאר, אינטים, מיט זמירות און שמועסן וועגן פרשת השבוע. לאנגזאם האבן זיך די דאזיקע אומגליקלעכע דערמאנט אין זייערע אמאליקע היימען, און זיי האבן אנגעהויבן טראכטן מיט נארמאלע מענטשלעכע און יידישע קאטעגאריעס. מיר האבן אנגעהויבן אויסלייזן יידישע קינדער וועלכע טאטע־מאמע האבן פאר זייער אומקומען געוואלט ראטעווען, איבערגעבענדיק זיי צו באקאנטע קריטטן. מיט דער הילף פון הרב אברהם ענגלא רד שליט״א, דער זון פון סאסנאוויצער רב ר׳ ישעיהו הי״ד, האבן מיר ווידער אויפגעבויט די בענדינער מקוה, וועלכע האט זיך אויטגעצייכנט מיט אירע היגיעגישע און עסטעטישע איינריכטונגען. מיר האבן איינגעארדנט א ביורא מיט טפעציעלע באאמטע, וועמענס אויפגאבע ס׳איז געווען צו זארגן און צו העלפן אין אלע הינזיכטן די וועלכע האבן זיך נאר גענויטיקט אין הילף. ר׳ יצחק פאראסול (היינט אין ירושלים) האט איבערגענומען די אויפגאבע פון סידור חופה און קידושין. מיר האבן זיך געווענדעט צו די שוין־עקזיסטירנדיקע יידישע רעליגיעזע קהלות אין לאדזש, קראקא, ווארשא, און פארגעשלאגן צו שאפן א שותפותדיקע ביורא פארן אויפנעמען גביית־עדות וועגן אומגעקומענע, פון די לעבענגעבליבענע אין קאנצענטראציע לאגערן און צוריקקערענדיקע פון רוסלאנד, וויסנדיק אז די אלע וועלן זיך ווידער ארויסלאזן וואגערן איבער דער וועלט און טויזנטער פרויען וועלן בלייבן עגונות.

עשרות מאמרים ורשימות (בצירוף תצלומים ותעודות) עניינם היה בראשוני בני־זאגלמביה, שנשתקעו בארץ מאז העלייה השנייה ועד לאחרון העולים מהעלייה הרביעית. הרחבתי הדבור על חייהם ומעשיהם, ביהוד על אלה מהם, שנתבלטו בחיי הצבור ובשדה האמנות והספרות. מקום ניכר הקדשתי למדור ״יזכור״, לאלה מהם שנתנו נפשם על משמר העבודה, השמירה וההגנה. לא מעטים היו, ביהוד בשנות תרצ״ו—תרצ״ט (1936—1939), ימי מאורעות הדמים בארץ. נודע לי מפי העורך, שבספר תופענה סקירות גם על בני־בנדי״ן וזאגלמביה בארצות שמעבר לים, רשימות שנכתבו בידי עסקנים, ששם אחד מהם אזכיר בזה: הרב זלמן גרויברט ע״ה (בנו של הרב בבנדי״ן לשעבר ר׳ י. ב. גרויברט זצ״ל), רבה של העיר טורונטו, שבקנדה. ...

בבנדין נערכו לעתים קרובות ירידים, שאליהם הגיעו סוחרים אף מברסלאו הרחוקה שבשלזיה, ותודות לכך היא היתה לאחת הערים זזעשירות, אבל בגלל ההתנפלויות התכופות של הגרמנים, שעינם היתד. צרה בעיר העשירה, היא. נחרבה כפעם בפעם, ושוב נבנתה מחדש, אך לא לאורך ימים. גם מלחמות שוודיה גרמו לידי חורבן העיר. המסחר והמלאכה ירדו פלאים וחלפה הגיאות הכלכלית. ...

... 11 בימים בהם היו הגבולות סגורים מחמת מלחמת העולם #*הראשונה, נתלקטנו שבעה בחורים מבנדין: איסר בירג* צווייג־בארי (נפטר בישראל), ישראל אום נהיים (חיפה), קובא דמיגרוד (גרמניה), יצחק הנדלסמן־כנעגי, סנדר לובלינג, דוד מייטליס (ניספו) ומחבר הרשימה הזאת — והחלטנו לקול קריאה פנימית בלבנו, לפלס לעצמנו דרך לארץ־ ישראל שלאורה התחנכנו בהחלוץ. ...

החסידים התרכזו במחיצה רוחנית שהבדילה ביניהם לבין יתר יהודי בנדין: בבתי־תפילה מיוחדים, הלא הם ה״שטיבלעך" בנוסח תפילה (נוסח ספרד), באמונה ב״רבי" ובלבושו הפטריארכלי. והיו ביניהם יחידי סגולה ו״יודעי דרך שלמדו והגו בתורה בנגלה ובנסתר יומם ולילה, וכמה מהם היו קמים לילה לילה לערוך ...

בנדין היתה אחת הקהילות הנאות ביותר בפולין. בכל קלויז חסידים מצויים היו יהודים בעלי הדרת־פנים לעשרות, שאפשר היה לחשבם לעידית החסידות הפולנית. ...

לא היו בבנדין צדיקים מן המפורסמים אשר מעריציהם היו נוהרים אליהם מקהילות אחרות. אמנם בדור האחרון ישבו בה שגי רביים, נכדים של צדיקים, אך השפעתם בעיר היתה קטנה. החסידים המקומיים לא היו מרובים, ומן החח לא באו אליהם. לא היו להם קלויזים מחוץ לבנדין. מבחינה זו שפרה יותר נחלתה של סוסנוביץ הקרובה, שבד. קבע מושבו האדמו״ר מראדומסק, רבי שלמה־חנוך רבינוביץ הי״ד, וכן נהג בה באדמו״רות הצדיק ר׳ יהושע מאוסטרובה בן הצדיק רש״ל מלנטשנו, ר׳ אלתר בידרמן מנכדי רבי משה׳לה בידרמן מירושלים, רבי אליעזר פינקלר מקאלץ. ...

... מרחק רב היה בין בנדין לבין בירת שושלת גור, ואף־ על־פי־כן לא מנע הדבר להרחיב את חוג חסידי גור בבנדין, ...

בשנות נעורי היו נפוצים בקלויז נגוניו של ר׳ יעקב פראגר הנודע, המנגן הראשי בחצרות אלכסנדר. מלבד זה היו חובבי־נגן בין החסידים שהיו נוסעים לרבי לחגים, וכל פעם היו מביאים ניגונים חדשים. בשנים מאוחרות יותר הכו בקלויז שורש ניגוני מודז׳יץ, וביחוד לאחר שחצר אלכסנדר באה בברית החיתון עם חצר הרבי ממודז׳יץ. בעשר השנים האחרונות נתגלו באלכסנדר כוכב חדש בנגינה, אברך לודז׳אי בשם גציל, שהיה בעל כשרון רב בחכמת הניגון. חיבר נגונים, וניגוני־לכת שלו ידועים היו בכל מקום. בעצמו לא היה בעל־תפילה, אלא שניצח על המקהל ה בימים־הנוראים, וניצוחו יחד עם מקהלתו משכו חסידים רבים לרבי, כי שירת המקהל ה בניצוחו הסבה עונג רב למאזינים. מובן, שבמשך הזמן תפסו ניגוניו של גציל מקום בראש בקלויז אלכסנדר בבנדין, ובלעדם לא נערכה שום מסיבה וזכרון. ...

... עם העברת הקלויז האלכסנדרי לבית ר׳ עמנואל פיינסקי, מחסידי אלכסנדר הנלהבים, הוא נמצא בשכנות עם "יסודי התורה" שבו נמצא גם הקלויז הגורי הקטן עם אברכים חריפים, שהיו סמוכים על שולחן חותניהם. אז חזרו מישיבת מאקוב בחורים בעלי ידיעה הגונה בתורה, ובהם אחד מחסידי אלכסנדר בשם דוד גרין, שעורר את הרעיון לעבור מקלויז רדומסק (שבו ישבו בחורים מקלויזים שונים שבעיר והגו בתורה) וללמוד בקלויז אלכסנדר. וכך נוצר גרעין של בחורים־לומדים שממנו נוסדה הישיבה בבנדין.

לא היה המצב הכלכלי של יהודי בנדין וזגלמביה רע, מהם שאף נתעשרו מאד. בקלויז אלכסנדר נמצאו אברכים יראים ושלמים שהתחילו לסחור והצליחו מאד. בהם היה אברך ר׳ דוד׳ל עילוי, שמוצאו היה מבית פשוט ומהורים חפשים בדעות. הצטיין במוח חריף יוצא מהכלל בלימוד, ואף בפקחותו, ותמיד היו מזמינים אותו בתור בורר. ר׳ שלמה שלזינגר מחסידי הקלויז לקחו לחתן לבתו, אף שהיה בעל־מום פיסי. הוא נכנס לחוג חסידי אלכסנדר ובה היה לאחד האברכים היפים והנכבדים ביותר. אמנם בתחילת שנות השלשים רדפוהו בקלויז על פעולתו האקטיבית ב״אגודה", ולבסוף עזב את הקלויז האלכסנדרי, ויש אומרים שנסע לגור באחרונה. ...

... קלויז גדול היה לחסידי סוחאצ׳וב בבנדין, ובשני גלגוליו הוא שכן ברחוב מוגדז׳יובסקה, שעליו נבנה קלויז חסידי אלכסנדר ולבסוף השתכן בבית ר׳ מנדל היטלמאכר. הקלויז הגדול מנה כ־20 מנינים. כן היו שני קלויזים קטנים של חסידי סוחאצ׳וב, אחד בבית בלימה׳לה גוטמן והשני בבית ר׳ ישעיהו הנדל ארליך ז״ל. עם חסידי סוחאצ׳וב נמנו אישים חשובים, שהשפעתם היתה מורגשת בחיי הקהילה ומוסדות הציבור בבנדין, ביניהם העילוי הנודע רבי יוסף אנגל יליד טארנוב, מחבר ספרי "לקח טוב",

הרבי הזקן ביקר פעם בבנדין לרגל סיום ספר־תורה מיסודו של ר׳ מרדכי דוד גרוחובינה, ואף התאכסן בביתו. השמחה היתה אז גדולה במעוני החסידים. היה זה אחרי פטירת המר א דאתרא ר׳ הירש־הניך לוין. כרגיל התחילה מחלוקת בין חסידי גור לאנשי אגודת־ישראל לביו חסידי אלכסנדר ואנשי "המזרחי". שני הצדדים הציגו מועמדים למשרת רב ראשי בבנדין. עסקנים משני הצדדים באו לרבי מחנצ׳ין שישפיע על החסידים, ובפרט על חסידי חנצ׳ין, שיתמוך במועמדיהם. והרבי פנה לשני הצדדים בזה הלשון: "אני הכרתי "יהודים טובים" שכל מה שרצו לפעול פעלו בדרך התפילה, וליד השולחן בלי פוליטיקה". וכה מנע מחסידי חנצ׳ין לנקוט בעמדה מפורשת בכל מיני סכסוכים ומחלוקת. ...

... מפלגת פוע״צ—צ. ם. בבנדין היה לה שם בתנועה כולה תודות ...

הח׳ סובקובסקי מקדם את כולם בברכה חמה. אחריו מדבר ביאלופולסקי בשם המרכז ומאחל למפלגה שלנו, שתהיה לחלח תנועתנו בזגלמביה. בשם פ. פ. ם. מברך מזכיר העיריה הח׳ לסקובסקי, הח׳ באראן מברך בשם ט. או. ר., בשם הליגה — שמעון רוטנברג, בשם הקיבוץ — שליטא, בשם האיגוד המקצועי של הפרוונים — לייבל קוקוטק (כעת בישראל), בשם הסיעה בקהילה — א. המפל. הח׳ קוזלובסקי מודה לכל הנואמים ומבטיח, שפועלי ציון בבנדין ישמשו לדוגמה לכל סניפי המחוז. אחרי הקראות ושירה ננעלה האסיפה רב־רושם ב״אינטרנציונל" ו״השבועה". ...

... בגליון מאי 1933 כותב אריה ליור: "ועידת החיסול של התאחדות בדנציג, שהחליטה על איחוד מפלגתנו עם םוע״צ, לא השפיעה עלינו כלל וכלל. אדרבא: תשובתנו על "הקפיטולציה" של תנועתנו תהי בהגברת עבודתנו למען קיום "התאחדות" עצמאית וריבונית. ואמנם, המפלגה בבנדי ן משמשת דוגמה, מגבירה את עבודתה בהרבה ומתעתדת לגדול. חנוכת הבית של מעמנו החדש נערכה מתוך מצב רוח מרומם. בחגיגה השתתפו 250 חברינו, פרט לנוער שלנו ומוזמנים רבים מסניפינו הקרובים. תזמורתנו פתחה במנגינת ההימנון הלאומי. ד״ר רכטמן קידם בברכה את האורחים ונציגי הסתדרות ומוסדות ציוניים שבאו לשמח אתנו יחד. שליח המרכז יוסף לוי עמד על בעיות המפלגה, שבשום ואיחל שבית המפלגה ישמש מקור שוסע אור לכל חוגי העם. בהזדמנות זו נפרד א. לויד מהקבוצה הראשונה של חברי "ויתקינה" היוצאת להכשרה. בשם חלוצי "ויתקיניה" הודה ראובן אלטער. את המסיבה שנערכה ליד שולחנות ערוכים הנעימה התזמורת ...

... הוצאנו עתון "דער נייער ארבעטער וועג" בעריכתם של י. ש. אורבאס, ז״ל, ליפמן ברקוביץ וט. ב. קליינמן (שניהם בישראל), וכן ירחון "אונזער טריבונע" שהעלה על דפיו רעיונות שהסתדרותנו בבנדין עוררה בתנועה בפולין. לרשותנו עמד סדר־ דפוס משלנו לצורך עתוננו.

באין מעץ מיוחד מתכנסים היינו בשבתות באולם מפלגת ההתאחדות לשיחות והרצאות על המתרחש בארץ ובתנועה ביזמת החלוץ בעירנו נוסדו כמה קיבוצי־הכשרה בבנדין (פרייהייט — דרור), בסוסנוביץ (גורדוניה), בקרולבסקא־הוטא בשלזיה (ויתקיניה), בדומברובה (קבוצ ברובוב) ועוד. הקבוצ בבנדין התפתח מאד, כי חוג־האפוטרופסיס שלו עם הנדבן הנודע המנוח פירסטנברג בראש, דאג לו בכל. עבודה היתה מצויה תודות למכונות־מלאכה שונות שהקבוץ הצטייד בהן. אפילו מכבסה מיכנית, שהיתה בימים חהם מן הדברים הנדירים, הועמדה לרשותם והאוכלוסיה היהודית ...

... הפגישה המחוזית הראשונה שנתארגנה על־ידי ארטק פרישמן מקאלץ, נתקיימה בדירת הגימנסיה היהודית בהשתתפות הקן הבנדינאי. הפגישה הזאת שימשה דחיפה להתפתחות נוספת של הסתדרותנו.

... יש לקבוע, כי האגודה הזאת שימשה מניע חשוב להנחלת העברית לאוכלוסית בנדין, שרק מעטים ממנה הספיקו להציל נפשם ולעלות לישראל. ...

סרט הלימוד השפה העברית בשעורי־הערב, אין להצביע על שום מעשה חיובי ממשי של "תרבות" בבנדין. שעורי־ערב אלה, שמחבר הרשימה הזאת פעל למענם במיטב יכולתו, — הצלחה רבה היתד. להם, וביחוד בשנות העליה הגדולה לארץ ישראל. מאות צבאו על פתחיהם, אך לא היה בידנו לספק רצון כולם מחמת תנאי־הדיור הגרועים. רק לאחר שהואילה הנהלת בית־ הספר "יבנה" למסור לנו מדי ערב בערב לשעות אחדות כמה מכתותיה, הורחבה מסגרתנו, ופתחנו דלתותינו לרווחה לכל המשתוקק ללמוד עברית. ואלה הם המורים שלימדו בשעורי־הערב ופעלו להצלחתם: א. ז. בורנשטיין, יצחק זילברשץ ויצחק ...

לייב דנציגר, אסתר גוטמן, הנרי ק שפיגלמן, גוטמן יונגםטר, מרדכי יז שמבק, יצחק כץ, מינה כהנא, יהונתן קליימן, אירקה שורצבוים, אדולף וואזשניצה, יהודה בא נאך, קיילבוים, שלמה בוז׳יקובסקי, דבורה בור- שטיין, שרה צ׳רנובה (כולם מבנדין), יונה קליימן, בן־ ציון קוזשוך (מסוסנוביץ), מיכל מנאלה (דומברובה) ומליה קלבר (קטוביץ). רק בודדים בלבד נשארו מהם בחיים. ...

... * נסעתי בלווית שלושה חברים מבנדין לקטוביץ כדי לבקר ■•במכרות הפחם. להזדמנות זו חכיתי מזמן. הבקור במכרות קשור בקשיים פורמליים מטעם החברה. רוב החברים, ילידי המחוז, לא היתה להם מעולם הזדמנות לרדת למכרות ולראותן מקרוב. הפעם ניתנה לי הזדמנות כזו על ידי החבר הפולני סטאנצ׳יק, חבר הסיים ומנהיג פועלי המכרות של מחוז זה. סטאנצ׳יק בא לברכני באספת העם לבנדין בשם הפ.פ.ם., ובהזדמנות זו, ביקשתיו לעזור לי בענין הרשיון, ונתן לי מכתב למשרד האגודות המקצועיות שבקטוביץ. המכתב הזה עמד לי להשיג בעזרתו את הרשיון המבוקש מאת החברה האמריקנית, בעלת המכרות. ...

בשנת 1926 ביקר בבנדי ן לפי הזמנת פועלי־ציון שמאל. בהרצאתו בתיאטרון "קורסו" עמד על הצורך בשנוי ערכין בספרותנו. ואף שההרצאה היתד. בולה בנושא ספרותי לא פסח המרצה על שאלות מדיניות, ביקר בחריפות את המשטר הרודני שהתחיל מכה שרשים באירופה. ...

•ולד בסלומניק־פילין, תרג״ו—1896, נספה בשואה, 1943. 4 בן ר׳ דוד, למשפחת חסידים מכובדת ומקרובי האדמו״ר מפילץ. נכד לר׳ יחיאל וינדמן, עשיר נודע ופרנס הקהילה ב׳זאביארצ׳א. גדל על ברכי התורה והחסידות. מנעוריו נאמן לציונות הדתית, חסיד הרבי מפילץ. מחובשי ביהמדרש בבנדין, בר־אוריין וחדור שאיפה להעשרת ידיעותיו בהשכלה. חובב נגינה ויודע נגן בכלי־ נגינה שונים. ידע מאות ניגונים בעל־פה, והיה לשם־דבר במסיבות החסידים. ...

... עוד בסוף 1942 נפוצה אצלנו השמועה, שהגרמנים מייצרים סבון משומן אנשים וממוח עצמותיהם. לא ידענו מה מקור השמועה, אולם רבות שוחחנו מסביב לה והגענו לכלל סיכום שאין אמת בה, אף כי מבשרנו חזינו שהגרמנים מסוגלים גם לכך. לא יכולנו להעלות על הדעת אפשרות של הגשמת תכנית־שטנים כזאת, שקשה למוח אדם בן־תרבות להשיגה. אולם החשש כרסם בלב, ואנו לא ידענו מה מידת האמת בבדיחות שרקמו אז יהודי בנדין בענין זה.

-ו- העבודה בגיטו התקדמה מהר. חדר אחר חדר, בית אחר בית, מתרוקנים מרהיטיהם ושרידי חפציהם. הגרמנים מוסיפים לקיים שמירה קפדנית על שטח הגיטו. אסור לשום גרמני שאינו בשרות, או לפולני, להכנ ס לתוכו, פרט לעגלונים הפולנים שעבדו בהובלה. אח כ ל החפצים מרכזים על המגרש הגדול בערימה עצומה, וחמישים יהודים עסוקים במיונם ובאיחסונם בחדרים מיוחדים. חדר חדר — וחפציו. יהודי בנדין אמידים היו, ובנדין — עשירת ערי זגלמביה. הגרמנים מלאים התפעלות למראה החפצים היקרים שנתגלו בבתי היהודים: כלי הכסף, הפמוטות, מנורות־הקנים, קופסאות ' הבשמים, טסי־הכסף ושאר הכלים המפוארים — וזאת לאחר שחלקם כבר שדדו הגרמנים וחלק נמכר בשעתו על ידי היהודים עצמם כדי להחיות את הנפש. וזולת אלה — חפצי־הבדולח שיהודים נהגו לפאר בהם את ארונותיהם. חדרים אחדים נתמלאו בחפצי־בדולח, כלי חרסינה, מערכות כלי־בית מצ׳כיה, מהם יקרי־מציאות, כלי * זכוכית, מכונות, תמונות־אמנות לאין ספור. הנה מתגוללת בחח "

ביום הכפורים פנינו ללורנץ, מנהל העבודה במחנה, שישחרר אותנו מהעבודה באותו יום. לאחר שידולים רבים הסכים בקושי שנעבוד עד שעה שתים עשרה בצהרים. אחרי העבודה עמדו יהודים להתפלל בצבור, תפלתם זו של יהודים נואשים אלה — כיצד אתארת ד והיו במחנה יהודים אחדים שהכריזו, כי בעד כל הון שבעולם לא יעבדו ביום הכפורים, ואנו הסתרנום מעיני מפקד המחנה. בזה יסופר על אחד מהם, פינצ׳ה, בנו של משה שט י י * א ר, חבר הסתדרות ״צעירי אגודת ישראל״ בבנדין. בשנים 1941/42 גורש למחנה־עבודה בשלזיה העילית יחד עם נטע גוטר, מנהל החדר "יסוד התורה" ; הוא התפרנס מלחם צר ומים לחץ ולא רצה להתגאל בפת בגנם. קשה לתאר כיצד החזיק מעמד. בבואו לחופשה שוחרר, בהשתדלותו של מארין, מהגיוס לעבודת־הכפיה. חודש לאחר הגירוש תפסוהו חיילים גרמנים בגיטו כשיצא מהבונקר לחפש מים. הוא לא גילה את מקום המחבוא, ולאחר שעונה קשה הצביע על בונקר אחר. במקום־המחבוא שלו נשארו אשתו וילדיו והוא המשיר לדאוג לצרכי קיומם. כעבור זמן נאלצו לעזוב את הבונקר לרגל עבודת־הנקוי והפנוי באותו בית, ואז הסתרנו אותם על עלית־גג בתוך המחנה ; הוא עצמו היה במחנה. מטעמי כשרות לא היה סועד עמנו, אלא מתקין לעצמו ארוחות. הוא היה היחיד שלא הודה במשמעת המחנה ולא קיימה. בשעת מיפקד־הבוקר היה עסוק בתפילה. וקרה פעם שהתייצבנו בתור לאחר ארוחת הצהרים מוכנים לחזור לעבודה, והוא איננו. אחרי חיפושים רבים מצאנו אותו בעלית־גג, יושב בתוך סוכה שבנה לעצמו (הימים ימי חג הסוכות היו) וקורא בקול אושפיזין.. . ומטעם זה גם נכשל ועמד ...

בגשם, התמונה הנודעת "ילד עם חתול", מעשה ידיו להתפאר של האמן היהודי המפורסם מ. אפלבוים, אשר פירסטנברג, מעשירי בנדין, קנה אותם בשעתו בסך חמשת אלפים זהוב. ושעונים למיניהם וסוגיהם, שעונים ישנים עשויים נחושת קלל שידי סבא כוונו אותם. שעת אחד כזה, חפץ ישן ויקר, מצופה אמייל ומחוגיו עשויים מחושת קלל, תלינו בחדר־האוכל אשר במחנה. בכל רביע שעה נפתח פשפש קטן בחלקו העליון וקוקיה שיצאה מתוכו הכריזה על השעה. חייל גרמני שיכור קבע לעצמו את הקוקיה כמטרודקליעה ו״חיסל" את השעון... ...

... נתמוטטו גם חיי הצבור, שבנדין נתברכה בהם. מהסתדרויות הנוער הפעילות וההומות נעורים וחדוות ותקוות, לא שרד זכר. המועדונים נתפסו על ידי מחוסרי־בית והנשרפים. ואלה מהפעילים שנותרו — טרודים ומדוכדכים. בתנאים אלה החלטתי להיחלץ לחידוש חיי הציבור, במידת האפשר, ולהפעלת הכוחות שנותרו, כפי שמחייבת השעה הגורלית. ...

עוד ב־1940 הקצה השלטון הגרמני ליודנראט 300 דונם לעיבוד חקלאי. את השטח הזה הוא חילק למגרשים, מהם העמיד לרשות יהודים למטרת גידול ירקות, מהם הניח ברשותו. ברם, היהודים, שבנפשם הביאו לחמם לאחר יום עמל בשוט הגרמני, לא הפיקו תועלת ממגרשים אלה שהיו, אגב, במרחק ניכר מהעיר, דבר שהצריך גם רישיון מיוחד כדי להגיע אליהם. אפם, ליקויים אלה דווקא היו בחזקת יתרונות לנוער שהתחיל בעיבוד השדות. וכך קמה החווה, שהיתה מקום הכשרה חקלאית של הנוער הציוני. הישג נכבד זה נתאפשר תודות לעובדה, שמנהל החווה שימש אז אריה ליאור, חבר ה״התאחדות" וחניך "גורדוניה", שקיים קשרים מהודקים עם הנוער והוא עצמו סייע בארגון אסיפותיהם וניהל עמם שיחות על נושאים ציוניים. החווה שימשה, איפוא, מקום מיפגש לנוער •העירני והפעיל, הנוער משלוש הערים — בנדין, סוסנוביץ ודומברובה, על כל חוגיו. מה״פרייהייט״ — ועד "הפועל־המזרחי", שהיו מקיימים כאן אסיפותיהם. אדם, כי נזדמן לחווה בשבת נעקר מאווירת המלחמה ושב הע ל מצוקותיו. רחש־חיים של אלפי בני נוער, שירי ארץ־ישראל, סערת ריקודי הורה, פילחו את האוויר. מה קשה היתה, הפרידה מחברי החווה והשיבה העירה, למציאות הטראגית. אולם לא יצאו חדשים מרובים והיודנראט אסר על היהודים לצאת אל שדות החווה, פרט לאלה, שעיבדו אותם. שוטרים אחדים מאנשי שרוודהסדר היהודי הופקדו להשגיח על כך.

רעיון ההגנה בקרב הנוער בבנדין ובסוסנוביץ התחיל לובש צורה מוחשית אחרי האסון של ה־12 באוגוסט (800 יהודים נשלחו אז לאושויץ). הוצאנו לאור עלון בלתי־ליגאלי בהקטוגרף, שהעלה לפני האוכלוסיה את מגמותיו של היודנראט, בו נתפרסמו מאמרים, שמתחו ביקורת על מרין "מלד" מאת אלף יהודי מחוז זגלמביה. על אף מאמציו המרובים לא עלה בידי היודנראט לגלות את מקום הופעתו של העלון ואת העוסקים בו. יושב־ראש היודנראט, מולצ׳ד־ זקי, נוהג היה אף לחטט במגרות של עובדיו, אפשר יגלה בהן ספרות בלתי־ליגלית, אולם חברי מפלגת פועלי ציון והתאחדות, שעסקו בהוצאתו של העלון לאור נהגו זהירות מעולה, ואף חבריהם הקרובים ביותר לא ידעו מי הם העוסקים בכך. גם בסוסנופיץ הוציאה קבוצת דונם ק י מהשומר־הצעיר כרוזים אל הציבור היהודי בקריאה לא להענות לגיוס העבודה, ולא לקיים את פקודת היודנראט. ...

... אמנם, רוב ם נתפס ו והוחזרו , א ך אף־על־פי־כ ן הצליח ו אחדי ם להינצל. אח ר כ ך רכש ה המחתר ת נש ק ועשת ה הכנו ת למר ד גדול . לא כ ל פעולו ת המר ד ידועו ת הן , שכ ן בחלק ן הגדו ל נתגל ו על־יד י הגרמנים בעו ד מוע ד ומשתתפיה ן נרצחו . כא ן ל א נעמו ד אל א ע ל מאורעות בודדי ם הנוגעי ם באנש י בנדין , בלוא י אושוויץ . ...

יוצאי בגדין מתיחדים עם זכר קרוביהם בענדינער לאנדסלייט צום אנדענק פון זייערע קרובים ...

סוף כל סוף איז דאס בוך פארטיק געווארן צום דרוק אין יאר 1939. פון די דריי פראמדעקזעמפלארן וואס ער האט אפגעדרוקט, האט ער איינס איבערגעגעבן דעם סטאראסטע פון בענדי פאר דער פוילישער צענזור, וואס אן איר הסכמה האט מען נישט געטארט דרוקען. דאס צווייטע עקזעמסלאד האט ער צעטיילט אין בלעטער און צעשיקט צו בעבדינער אין דער גארער וועלט. ליידער איז מיר בישט געלונגען אפצוזוכן די צעשיקטע בלעטער, חוץ איינצעלנע בלעטלעך ביי זיין ברודער אין פאריז, און ביי מ. האמפע אין ישראל. ...

... דאס איז געמאכט געווארן היינט, פרייטאג, ערב שבת קודש׳ איסרו חג פסח תקט״ז (1807) לפ״ק בענדץ. אונטערגעשריבן: מ׳ נחום רחאני ס מדץ דק״ק בענדיך. ...

צום שלום פון אונדזער איבערבליק זאל אונדז דערלויבט זיין צו דערמאנען די יידן, וואס האבן שווער געארבעט אויף זייער פרנסה, אבער מיט זייער ענערגיע און פלייס געהאלפן פארשפרייטן די בעני דינער קליין אינדוסטרי אויסארבעטונגען, ווייט ווייט אויסער די גרע־ ניצן פון דער שטאט; דאס זענען געווען די "הויזירער", וואס זענען נישט געווען ענלעך צו די אמאליקע יידישע דארפסיגייער, אדער פעי דלער, וועלכע פלעגן קויפן און פארקויפן מציאות דער "הויזירער" איז געווען א ריי ן זאגלעמביער דערשיינונג, וואס איז אנטשטאנען א דאנק דעם עקאנאמישן און סאציאלן כאראקטער פון דער זאגלעמביער און אויבערשלעזישער באפעלקערונג, וועלכע איז באשטאנען צום גרעסטן טייל פון 80 פראצ. ארבעטער און אנגעשטעלטע. ...

... א ווארט צו די שטאט־ראט וואלן!אין כענדין, 1939

... דער באנקעט איז פארגעקומען אין יתומים־הויז, אין דער געביידע מאם איז געווען די קרוין פון זיין ארבעט. וויינציהער איז שטענדיג געווען אן אפענהערציקער מענטש. מען מ׳האט אים מודיע געווען מעגן באנקעט, האט ער נישט — מי ס׳פאסירט אפט — געזאגט, — צו מאם דארף מען דאם? פארקערט, ער איז געווען צופרידען. מיט גערירטע ווערטער האט ער געזאגט צום שרייבער פון די שורות. "כ׳בין שטאלץ, מאס מ׳אנערקענט מיין ארבעט פאר דער שטאט. אמת, נישט אלעמאל האב איך אלע צופרידן געשסעלט פיט מיין עסקנות, דעריבער בין איך נאפמע ר שטאלץ אויף דעם

* געדרוקט אין ארגאן פון פוילישן יידנטום אין דייטשלאנד ״איבערגאנג״, מינכן דעם 10.8.1947, צום פערטן יאר־טאג שח דער אלגעמיינער אויסזידלונג פון בענדל א ח זאגלעמביע. ...

... לן איינטריטס־געלד. דארט האט זיך געפונען דער היסטארישער שלאָס מיט א הויכן רונדן טורעם — געשטיצט דורך דריי דיקע מויערן. און וועמען עס געלינגט זיך ארויפצובאקומען אויף דעם דריטן מויער, האט פאר זיך דעם גאנצן פייזאַש פון דער שטאט, די צוויי בריקן איבער דער פשעמשא און די וואסער־מיל, ווו דאס וואסער האט זיך געריטן און געבייזערט, דא האט מען געזען ווי די פשעמשא שלענגעלט זיך צווישן די גרינע פעלדער, ביז די דאמבראווע קוילן־גרובן. אין דעם טייל בארג פלעגן קומען גאנץ אנדערע מענטשן! דא איז געווען שטיל רוהיק; דא פלעגט מען זיצן אויף די בענק און לייענען א בוך. דא פלעגט א בחור, אין געהיים פאר די עלטערן — זיך לערנען און גרייטן צום עקזאמען. מיט איין ווארט — די אפענע און די פארמאכטע "גורקע" זענען געווען דאס וויגעלע פון דער בענדינער יוגנט — א יוגנט אוניווער* זיטעט, ווו זי^האט זיך דערצויגן, געלערנט דענקען און געחלומ׳ט וועגן דער צוקונפט.

... ווען די דאזיקע ידיעה איז דערגאנגען אין אונזער שטאט, איז לויט דער איניציאטיוו פונעם קהלה־טעקרעטאר י. פרילעך, צע־ נויפגערופן געווארן א זיצונג פון עלטערע עסקנים צו באהאנדלען די פראגע. ס׳איז געשאפן געווארן אן ארגאניזיר־ און א פרויעך קאמיטעט מיט דער פרוי פאראדיסטאל בראש, מיטן צוועק צו באזארגן די אנגעקומענע פליטים מיט פארשידענע באדערפנישן: שפייז־פראדוקטן, מלבושים, בעטצייג און אפילו מיט דירות. דידאזיקע זאמעל־אקציע איז אדורכגעפירט געווארן טטיכיש, אן יעדע פרא־ פאגאנדע, ווייל די בענדינער פרויען, צו זייער גרויסן רום, האבן בייגעטראגן אלץ וואס איז געווען נויטיק, מיט פיל ווילן און הארץ. ...

... ■ ■ לא ף התפתחותו של ״בונד״ ברוסיה ובפולין — לא היתד. #*השפעתו, בראשיתו, ניכרת בעירנו, אם כי מפלגות סוציאליס- טיות אחרות פעלו רבות בה בחוגי העובדים היהודיים. ...

... בשנת 1913, בימי המשטר הצארי, קמה בעירנו הסתדרות בשם הפלוגות ולעתים רחוקות — שני הגדודים של השומרים והשומרות, ...

בדי לקיים את פעולתו והא המנגנון שלו, נאלץ היו! יודנראט להטיל מסים על היהודים, ומי שלא היה בידו לשלם — נשלח למוות . ...

... שני חללי דגניה ב / יוצאי בנזין 1. צבי קוטנר