Agudah

... ליסטע נומ׳ 9 (אגודה) 918 שטימען, אויסגעוויילט: א. ל. גרע־ וואלד, ב. זילבערשאטץ און ש. פיעקארסקי. ...

... זאלן די פירער פון דער "אגודה" נישט מיינען, אז דער נצחון איז מיט זיי, ווייל קיינער ווייסט נישט וואסערע רעזולטאטן עס קען ברענגען א מחלוקה און ווער עס קען מער ווערן געטראפן. ...

ואילו הקלויז הגדול קבע מושבו בבנין מיוחד משלו עוד בימים עברו, ובו אישים חסידיים רבים בר׳ יעקב׳לה שפירא עם משפחתו הענפה, בנו ר׳ מנדל שפירא שהקים לו בבנין בית לתפארת, בית חסידי־יהודי מובהק. וכן בניו וחתניו ואחר כך נכדיו; ר׳ מנדל רוזנזאפט — חתן ו״יעק׳ל שפירא — איש שכל חייו עסק בצרכי ציבור ותמיד היה מוכן לעזור לזולת, והיו רואים אותו מאסף כסף לצרכי עניים, ובכן היה פעיל בחברות צדקה. הוא היה טיפוס הפוך של "חסיד שוטה", חסיד וירא־שמים מובהק ורכש לו הערצה רבה בקרב המתקדמים ולקח חלק במוסדות־הצדקה שלהם. בין מתפלליו נמנו אישים כר׳ ליפא קאמיגר, האחים ר׳ אברהם וקלמן ליור, שניהם פרנסים בקהלה מטעם ה״אגודה", משד. חיים קמינר, העורך של העתון האגודאי "יודישע וואכנבלאט", ר׳ משה שטייער, רינסקי שלמה יצחק, יו״ר ה״אגודה" ויו״ר הקהלה, פלטיאל אונגר, ר. מ. שנברג, משה ברגר, יצחק קצנגולד, פרץ טאוב. ...

בבנדין התבצרו חסידי גור תודות ל״אגודה״ והתבצרותה בחיי הקהלה בעיר. חתנו של ה״שפת אמת״ מגור, הוא הרב הירש־הניד לוין — נכדו של רבי חנוך הצדיק מאלכסנדר, נתמנה רב בבנדין, והחסידים סיפרו כאילו נזרקה נבואה מפיו של הרב מגור על רבנותו זו של גיסו. מאז היה הרב מגור מבקר כפעם בפעם בבנדין ומתאכסן אצל גיסו הרב, או אצל ר׳ מנדיל שפירא ברחוב פוטוצקי, וכה נתחזקה יותר ויותר השפעת חסידיו בבנדין. המלחמה הגדולה על קבלת רב בעיר לא היתה קלה ביותר, והיא נמשכה שנים רבות. היתה זו אחת המטרות העיקריות של חסידי גור בכל מקום, ואף בבנדין: לכבוש את כל מוסדות הקהלה ולשלוט על העיר ביד רמה. ...

... באותם הימים, שנות השלושים, היו כמה מפלגות שלחמו על נפש הנוער ורצו למשכו אליו. מצד אחד עמדו המפלגות השמאליות הקיצוניות ששללו את הציונות והדת, ומצד שני עמדה ה״אגודה" ובנות "בית יעקב" שלה, ולחמה את מלחמתה בציונות, ובתווך עמדו תנועות נוער ציוניות כלליות. ה״מזרחי", "צעירי־מזרחי", "השומר־ הצעיר", "פועלי־ציון", "גורדוניה" וכד' ...

י. ד. רודזין (האנטווערקער, געשטארבן אין יאר 1934 און אויף זיין ארט איז אריינגעקומען דער פארשטארבענער נחמן טענענבערג, ציוניסט), ב. ד. סקאצילאם (אגודה), ה. שטראכליץ (ציוניסט), א. ב. ווערדיגער (אגודה). פארזיצער פון קהלה־ראט איז צו יענער צייט געווען י. מ. קורלאנד (וועלכער האט אין יאר 1935 פארלאזט בענדין און שפעטער האט דעם פארזיצער־אמט פארנומען דער אגודיסט ש. י. רינסקי), וויצע־ פרעזיצער — נ. לאנדנער; פארזיצער פון דער קהלה־פארוואלטונג — ל. רובינליכט, וויצע־פארזיצער — אברהם ליווער, וועלכער איז אין אפריל 1934 אפגעשטעלט געווארן אין זיין טעטיקייט מצד דער סטא־ ראסטווע "צוליב זיינע באמיונגען צו שאפן פון דער בענדינער קהלה א פאליטישע פלאצוווקע, אראפשטופנדיק די רעליגיעזע ענינים אויפן צווייטן ארט". ...

און אז עס איז געקומען פריליגג און עס האט זיך דערנענטערט דער פסח — לאזט זיך ר׳ מענדל מיטן רב און אנדערע חשובע בעלי״בתים שאפן קמחא דפסחא. און סוכות — ווי קען מען לאזן א אידן פארשעמט ווערן, אז ער זאל נישט האבן צו עסן צווישן שכנים? האט ער זיך ווידער געגומען צו זיין ארבעט. און אזוי א קיילעכדיק יאר, תמיד אין שטענדיקער באוועגונג. איין הילפס ארבעט פלעגט יאגן די צווייטע. זיין הויז איז געווארן א גמילת" חסדים קאסע, און יעדעגס חילף, ווייל די מצוה פון מתן בסתר האט ער גאר שטארק אפגעהיטן, געווען משפחות וועלכע האבן באקומען שטיצע נישט וויסנדיק פון וועמען דאס קומט. נישט ליב געהאט מ׳זאל אים דאנקן, אנטלאפן פון יעדן כבוד. נישט געוואלט ווערן קיין פרנס אין דער קהלה, הגם די אגודה האט אים דארט גאר שטארק געוואלט האבן; ער האט פארשטאנען, אז דאס וועט איר שטערן אין זיין פילאנטראפישער טעטיקייט . ...

... אזוי אז א זייגער 12 נאכמיטג איז געווארן באוווסט, אז 110 טויזנס יידן זענען געבליבן אויפן פלאץ צום גירוש. און אזוי ווי דאס איז געווען פרייטיק, און אוועקשיקן האט מען זיי געזאלט ערשט צו־ מארגנם שבת, זענען די פערמשפטע צום גירוש איינגעטיילט גע־ ווארן אין דריי גרויסע לאקאלן: אין יתומים־הויז, אין לאקאל פון דער "אגודה" און אין הויז פון יודנראט. די יוגנט באשליסט דאן אויסצוניצן די צייט, דורך פארשידענע מיטלן צו באפרייען די ארעסטירטע. עס ווערן געמאכט אונטערגראבונגען אונטער די היי־ זער, מען האקט מויערן דורך די דעכער, און אויך דאס אלטע שוחד מיטל ווערט אנגעווענדעט — מען טרינקט אן די דייטשע שומרים. אזוי ארום איז געלונגען צו באפרייען א העלפט פון דער גרופע.

גור גדלה על שני עמודי־התיכון של חסידות פולין: פשיסחה וקוצק, ובמשך הזמן יצרה לעצמה דרך משלה, שהתאימה יותר לצרכי הזמן החדש. בגור קיבלה החסידות, במובן ידוע, צורה דמוקרטית ואופי המוני. בגור היתה הדלת פתוחה לכל דורש. הרבי בא במגע עם אלפי חסידים בכל קצות הארץ. ברם גור לא הביאה עמה שום חידוש בהשקפת העולם החסידית. היא נטתה לסינתיזה, ולכן הדגש היה בתורה, קיום מצוות ומעשים טובים. היא הלכה בראש החסידות בפולין במנין חסידיה ובאופי החברתי הרחב שלה, שהיה בו מקום לכל מי שקיבל עליו את עול מרותה. חוש־המציאות של גור נתן בידה את הכוח להשתמש ב״אגודה", שתולדותיה בפולין בשנותיה הראשונות היו תולדות המלחמה על העליונות בקרב החסידים ולהפכה גורם חשוב בחיי־החברה שעיקרו היה מבוסם על תמיכה בממשלת פולין.

לא היה המצב הכלכלי של יהודי בנדין וזגלמביה רע, מהם שאף נתעשרו מאד. בקלויז אלכסנדר נמצאו אברכים יראים ושלמים שהתחילו לסחור והצליחו מאד. בהם היה אברך ר׳ דוד׳ל עילוי, שמוצאו היה מבית פשוט ומהורים חפשים בדעות. הצטיין במוח חריף יוצא מהכלל בלימוד, ואף בפקחותו, ותמיד היו מזמינים אותו בתור בורר. ר׳ שלמה שלזינגר מחסידי הקלויז לקחו לחתן לבתו, אף שהיה בעל־מום פיסי. הוא נכנס לחוג חסידי אלכסנדר ובה היה לאחד האברכים היפים והנכבדים ביותר. אמנם בתחילת שנות השלשים רדפוהו בקלויז על פעולתו האקטיבית ב״אגודה", ולבסוף עזב את הקלויז האלכסנדרי, ויש אומרים שנסע לגור באחרונה. ...

... ןך<ן סיד, משכיל ותלמיד חכם. עסק ן ב״אגודה", חבר במועצת העיריה | !ובועדותיה השונות. ממייסדי הבנק "קופת מלו ה ש ל אגודת ישראל". יהודי טוב־לב, ע ר לכ ל דב ר צדקה, הדור בהופעתו, שקול ...