Pshischa

גור גדלה על שני עמודי־התיכון של חסידות פולין: פשיסחה וקוצק, ובמשך הזמן יצרה לעצמה דרך משלה, שהתאימה יותר לצרכי הזמן החדש. בגור קיבלה החסידות, במובן ידוע, צורה דמוקרטית ואופי המוני. בגור היתה הדלת פתוחה לכל דורש. הרבי בא במגע עם אלפי חסידים בכל קצות הארץ. ברם גור לא הביאה עמה שום חידוש בהשקפת העולם החסידית. היא נטתה לסינתיזה, ולכן הדגש היה בתורה, קיום מצוות ומעשים טובים. היא הלכה בראש החסידות בפולין במנין חסידיה ובאופי החברתי הרחב שלה, שהיה בו מקום לכל מי שקיבל עליו את עול מרותה. חוש־המציאות של גור נתן בידה את הכוח להשתמש ב״אגודה", שתולדותיה בפולין בשנותיה הראשונות היו תולדות המלחמה על העליונות בקרב החסידים ולהפכה גורם חשוב בחיי־החברה שעיקרו היה מבוסם על תמיכה בממשלת פולין.

... ושיץ היה ממשיכה הנאמן של החסידות העממית בפולין מיסודו של רבי אלימלך הצדיק מליזנסק, שתפקידה העיקרי היה התעמקות בחסידות וביצועה. לא היה כאן בירור רעיוני של היסודות הקבליים־חסידיים ולא פולמוס עם מתנגדים שונים, אלא תורה חסידית חיה, המאירה לאדם את דרך חייו ומעשיו הלכה למעשה והוצאה לפועל של כל ד,מדות החסידיות: ענווה, נסיעה לצדיק, אהבת ישראל, תפילה בהתלהבות, אחווה, צדקה, דביקות, נטירת ברית וכר. ובמרכז עמדו אהבת ישראל והצדיק שהם אחד. ה״סבא" הטיף לנסוע לצדיק הדור, שרק על ידו אפשר להגיע לידי שלימות מוחלטת, וב״פדיוך הניתן לצדיק הוא ראה כהתקשרות החסיד אליו. מידת הענווה היתד, אחת מדרכי חייו של ה״סבא". הוא שם את הדגש על אמונה פשוטה ותמימה, בניגוד לחסידות המחקר וההבנה, התנגד גם לאיחור זמן התפילה שהיה נפוץ בפשיסחה, קוצק, גור ואלכסנדר, וכן לקיצור בפיוטים ולאי אמירת תחנון. גישתו זו נבעה לא מתוך חוסר למדנות, כפי שהלעיזו עליו חסידי קוצק, אלא מתוך נאמנות לתורת רבו החוזה מלובלין. היה שגור בפיו לומר, שאפילו אם יגיע אדם לשיא שלימותו, חייב הוא לנסוע אל צדיק הדור, שרק באמצעותו אפשר להגיע לשלימות מוחלטת.

... רבי ישעיה היה חברו ללימוד בישיבה של ה״יהודי הקדוש" מפשיסחה. תחילה נבחר לרב העיר. אחרי פטירת ה״חוזה" מלובלין בשנת תקע״ה הוכתר לרבי מפשדבורש, והמשיך בשיטת החסידות כפי שקיבל מפי רבו החוזה. רבי מאיר למאפטא היה קורא לו "ישעיה הנביא". הצטיין בעניוות ובריחה מן הפרסום. נפטר ד׳ אלול תקצ״א בפשדבורש, ועל קברו אוהל שמשוך אליו המוני מבקרים. ...