The Seer of Lublin

... ה״שרף״ היה מבחירי התלמידים של ה״חוזה״ מלובלין. משנת תקפ״ה כיהן באדמו״ריות, אך היה נוסע בקביעות לסבא מרדושיץ. אחרי פטירתו של האחרון זכה ה״שרף״ ונסעו אליו רוב שמנה וסלתה של חסידי רדושיץ. ה״שרף״ היה צדיק לאלפי חסידים, מגדולי הצדיקים בדורו, אבי שושלות גרודזיסק, בלנדוב, פיאסצ׳נה ואחרות.

בהאיוו הלמושבלומייסדהשושלת רבי ישכר בער רב ברוך ה״סבא קדוש", שלא בא לכתחילה לחדש ממה שקיבל מרבותיו: החוזה מלובלין, רבי ישראל המגיד מקוזניץ, רבי מנדלי מרימנוב וה״אוהב ישראל" מאפטא. ד,"סבא הקדוש" מראדושיץ היה ממשיכה הנאמן של החסידות העממית בפולין מיסודו של רבי אלימלך הצדיק מליזנסק, שתפקידה העיקרי היה התעמקות בחסידות וביצועה. לא היה כאן בירור רעיוני של היסודות הקבליים־חסידיים ולא פולמוס עם מתנגדים שונים, אלא תורה חסידית חיה, המאירה לאדם את דרך חייו ומעשיו הלכה למעשה והוצאה לפועל של כל ד,מדות החסידיות: ענווה, נסיעה לצדיק, אהבת ישראל, תפילה בהתלהבות, אחווה, צדקה, דביקות, נטירת ברית וכר. ובמרכז עמדו אהבת ישראל והצדיק שהם אחד. ה״סבא" הטיף לנסוע לצדיק הדור, שרק על ידו אפשר להגיע לידי שלימות מוחלטת, וב״פדיוך הניתן לצדיק הוא ראה כהתקשרות החסיד אליו. מידת הענווה היתד, אחת מדרכי חייו של ה״סבא". הוא שם את הדגש על אמונה פשוטה ותמימה, בניגוד לחסידות המחקר וההבנה, התנגד גם לאיחור זמן התפילה שהיה נפוץ בפשיסחה, קוצק, גור ואלכסנדר, וכן לקיצור בפיוטים ולאי אמירת תחנון. גישתו זו נבעה לא מתוך חוסר למדנות, כפי שהלעיזו ...

... אבי השושלת האמשינובית היה האדמו״ר הזקן רבי יצחק קליש מוודקה, שהיה מפורסם בצדיקותו ובהצטיינותו במידת הרחמים, ומשום כך הוכתר בתואר "בעל רחמנות", מתלמידי החוזה מלובלין, רבי דוד מלילוב ורבי שמחה־בונם מפשיסחה. התחיל לנהל עדה בעיירה ז׳וריק, ולבסוף עבר לעיר וורקה הסמוכה לוארשה. רבבות הסתופפו בצד קדשו, ובהם רבים מצדיקי הדור. הרבי מוודקה הצטיין במידת אהבת ישראל, שהגיעה אצלו עד כדי מסירת נפש, וכל ימי חייו היו שלשלת ארוכה של אהבת ישראל ומסירת נפש לעמו. נפטר ביום אחרון של פסח תר״ח בעיר וודקה, והניח אחריו שני בנים צדיקים מפורסמים: הבכור ר׳ יעקב דוד הצדיק מאמשינוב, והאדמו״ר האמצעי מוודקה ר׳ מנחם מנדל. ...

... רבי ישעיה היה חברו ללימוד בישיבה של ה״יהודי הקדוש" מפשיסחה. תחילה נבחר לרב העיר. אחרי פטירת ה״חוזה" מלובלין בשנת תקע״ה הוכתר לרבי מפשדבורש, והמשיך בשיטת החסידות כפי שקיבל מפי רבו החוזה. רבי מאיר למאפטא היה קורא לו "ישעיה הנביא". הצטיין בעניוות ובריחה מן הפרסום. נפטר ד׳ אלול תקצ״א בפשדבורש, ועל קברו אוהל שמשוך אליו המוני מבקרים. ...

... מייסד בית־פשדבורש היה "חד מן קמאי" בצדיקות פולין, רבי ישעיה ב״ר מאיר ולטפריד (שמחת עולם), מגזע רבי אליקום געץ בעל "אבן השוהם". מגדולי החכמים בדורו, גדול בתורה וגאון הגאונים וזכה לתואר "ארון הספרים" מפי רבו "החוזה מלובלין", שהיה מעיד עליו ש״אור תורתו היה זורח מסוף העולם ועד סופו".

... ר, קלמן מילא אצל הצדיק ר׳ שלמה מראדומסק תפקיד בדחן של כבוד כרבי מרדכי רקובר אצל ה״חוזה" מלובלין. בכלל היו בדיחותיו מוכנות לו תמיד. בכל מכתב שהיה כותב לבנו היתה בדיחה. האחרון התאונן פעם במכתבו לאביו בימים שלפני לפסח, שאין לו פדיון בחנותו. השיב לו ו"קלמן: די לעבד להיות כרבו. "אז דער רבש״ע לייזט ניט ווילסטו לייזין?" וכשנתמנה פעם לפני ימי פורים ר' ישראל דנציגר למו״צ בבנדין הוא כתב לבנו של ר׳ קלמן: דרוש בשלום ידידי ואני מאחל לו שלא יכשל בדבר הלכה, והמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה. "אז איך ווערל זיין פורים־רב זאל איך ניט נכשל ווערך.