Warsaw

די ענדעקעס זענען אין זייער יידן־קאמף נישט געווען פאר־ איינזאמט, זיי האבן געהאט צו זייער מיטהילף אויך די יידישע אסימי־ לאטארן פון זאגלעמביע, וועלכע זענען נישט הינטערשטעליק געבליבן לגבי זייערע ווארשעווער חברים. און אט וואס מיר לייענען אין דער ענדעקישער צייטונג ״איסקרא״ גומ׳ 287 פון יאר 1912: "די סאסנא־ וויצער אסימילאטארן האבן אוועקגעשיקט קיין ווארשע א טעלעגראם מיט א פראטעסט קעגן נישט וויילן קוכאזשעווסקץ". אויך די בענדינער אסימילאטארן האבן אוועקגעשיקט א טעלעגראם מיט אן ענלעכן נוסח.

אייניקע יארן פארן אויסברוך פון דער שרעקלעכער מלחמה איז וויינציהער אלט געמארן 60 יאר. ביי א באראטונג פון א גרופע געזעלשאפטלעכע טוער אין הויז פון דער אווי באליבטער ביי אונז אין שטאט פדוי צירעלע שיין, איז באשלאסן געווארן צו מאכן אים א באנקעט אלס אנערקענונג פאר זיין נוצלעכער ארבעט, אין צוזאמענהאנג מיט זיין יובל. אין דער ווארשעווער פרעסע, ספעציעל אין .נאש פשעגלאנד", זענען דאן דערשינען א ריי אם-שאצונגען פון זיין ארבעט אלס סיים־דעפוטאט, אנווייזנדיק אויף דערויף, אז הגם ער קומט פון א אסימילירט ן קרייז, האט ער דאך באוויזן זיין יידישן ...

ורק באחר ימי וקבע משכנו בסוכצ׳וב, שבה כיהן ברבנות. ישיבתו התפתחה והתרחבה. ביודמדרשוהמה מדורשי תורה ודעת, וסוכצ׳וב היתה לסמל של גאונות ולימוד התורה, בה למדו טובי הבחורים והאברכים שבפולין זרבים מרבני פולין הקונגרסאית, דייניה ומוריה קיבלו את תורתם בישיבה זו שהיתה לשם דבר. גדולי תורה ורבנים מובהקים בפולין יצאו מבית מדרשו של הגאון מסוכצ׳וב, ובהם ראשי תלמידו בעל ספר "חלקת יואב" מקינצק ובעל ספר "ביכורי אברהם" מוארשה, הגאון מקוטנ1 ור׳ וולוויש מצ׳נסטוחוב ועוד. ...

... צבי — והוא אז בן 26 — להיות ראש הישיבה בסוכצ׳וב, והוא נענה להזמנה ועבר לסוכצ׳וב יחד עם משפחתו, ושם הוכתר לראש הישיבה המפורסמת, שניהלה בהצלחה רבה עד לחורבנה יחד עם העיר בימי החירום שבמלחמת העולם הראשונה. אז עבר ר׳אריה־צבי לוארשה, שבה סבל קשות, וגם חרפת רעב ממש.

... עם פרוץ המלחמה, בשלהי תרצ״ט, והחרמת בנין ישיבת חכמי לובלין על־ידי ממשלת פולין ואחר כך על־ידי הנאצים, עבר הרב מקוז׳יגלוב עם אשתו לוארשה, ושם ישב שוב יומם ולילה על התורה ועל העבודה וכתב חידושי תורה רבים. זמן מה עבד בגיטו בפירמה "שולץ" הגרמנית יחד עם שאר רבני וארשה. עם דיכוי מרד הגיטו גורש יחד עם שאר יהודי וארשה למאידאנק, ושם נספה עם שאר קדושי ישראל. הי״ד. ...

ה״שרף" נטר בפ״ו ואר ט תר״ט בוארשה ושם הובא למנוחת עולמים. הניח אחריו שגי בנים. בנו הבכור ר׳ יעקב יצחק, הרב מבלנדוב, מילא מקום אביו במוגלניץ (נפטר כ״ד סיון תרמ״ב), והשני ר׳ אלימלך, שהיה רב בגרודזיסק, יסד את בית גרודזיסק בצדיקות שקנתה לה את עולמה בעולם החסידות בעממיותה ובאופיה המיוחד. ר׳ אלימלך חיבר את הספרים "אמרי אלימלך" ו״דברי אלימלך". נפטר א׳ ניסן תרנ״ב. ...

הבן הבכור, דוד, נטה משחרות לספרות, עבר לוארשה והגיע לעמדת כבוד בספרות הדתית, ורכש לעצמו שם ותהילה בשמו הספרותי "יהודה יפת" שהיה לשם דבר, השתתף בעתון "היינט", בעתונות המזרחי וצעירי המזרחי, כתב ב״הצפירה", "בדרך" ואחרים ועורר תשומת־לב בסגנונו המזהיר, וביחוד הצטיין במסותיו ההיס- טוריות מחיי צדיקים נודעים בחסידות. בעקבות פעולתו הספרותית נבע פרץ בקן משפחתו, שראתה בזה כעין סטיה מהדרך הישרה ביהדות. אליבא דאמת היתה אמונת היהדות נר לרגליו ונהג לפיה בכל דבר. באחרונה קידש את שם ישראל יחד עם כל בני עמו בגיטו. שמו ישאר לזכרון עולם בין בני עירו בבנדין וחבריו בוארשה ובין כל אלה שנהנו מכשרונו הספרותי. ...

... גור של מטח היתה עיירה שקטה ששכנה במרחק של כשעתיים נסיעה ברכבת הזעירה מווארשה הבירה. שושלת החסידות שבה התחילה עם הרבי הגוריי הזקן רבי יצחק־מאיר אלטר בעל "חידושי הרי״מ", שהתחיל לנהוג בצדיקות גור אחרי קוצק. הרי״מ היה אומר: "ר׳ בונם מפשיסחא הנהיג את העולם באהבה, הרבי מקוצק נהגם ביראה, ואני מנהיגם בתורה". חבר־תלמידו ר׳ חנוך לוין מאלכסנדר ניסח: "פשיסחא היתה מידת אהבה, קוצק — מידת יראה, גור — מידת תפארת, הכוללת את שניהם". ...

... "שם משמואל" מסוחאצ׳וב, אבי האדמו"ר רבי דוד זצ״ל, שנפטר בורשה בזמן השואה. אחיו של האחרון רבי חנוך בורנשטיין היושב בירושלים ממלא את מקומו כאדמו״ר לחסידי סוחאצ׳וב בארץ־ ישראל. ...

עם פיח מלחמת העולם הראשונה עבר לוארשה כדי להיות קרוב למושב הממשלה ולפעול במהירות לכל דורש. אנשי וארשה מעלים על נס פעולתו המסורה בימי המלחמה למען מחוסרי־בית שגורשו מהעיירות הסמוכות לוארשה, למצוא בשבילם קורת גג לראשם. נפטר בכסליו תרע״ח בוארשה, בהניחו אחריו שלשה בנים ובת, את רבי יוסף מאמשינוב, ר׳ שמעון שלום שנפטר ...

... רוב שנותיו ביל ה בוארשה, שם פעל לטובת הכלל כאביו הצדיק, והצליח לבטל הרבה גזירות רעות. נפטר ביום ד׳ כסליו תרל״ח בנאות־המרפא מיראן באיטליה והובא למנוחות עולמים באמשינוב, בהניחו שלשה בנים: ר׳ מנחם מאנ׳שינוב, ר׳ ירמיהו מאופולה ור׳ ישעיה מפשיסחה. ...

... קרוב לוארשה, על הכביש הראשי שבין וארשה ללודז,, ...

... אחרי הסתלקות ה״סבא", סיון תר״ג, נתמנה במקומו בנו רבי ישראל־יצחק ברון, שנפטר בוארשה בכסלו תר״ח, כשהוא בן ארבעים ושמונה. מילא את מקומו בנו רבי יעקב־דוד כאדמו״ר בראדושיץ. וכן כיהן שם באדמו״רות ר׳ הלל פינקלר, בן רבי יצחק פינקלר חתנו של ה״סבא הקדוש", שנתפרסם כסבו לבעל־ מופת. אלפי חסידים היו נוסעים אליו כדי להתברך בברכותיו. כל ימיו היה שוחר ישוב ארץ ישראל. עם עממיותו הרבה היה ר׳ הלל גם למדן גדול וחריף מוח. ...

... בנו יחידו ר׳ עמנואל מילא מקומו ברבנות, ואחרי עלית רבי משה מלילוב לירושלים — גם בצדיקות. הוא היה מבקר הכופות אצל רבי יחזקאל מקוזמיר, רבי שלמה רבינוביץ מראדומסק. נפטר בוארשה בכ״ז שבט תרכ״ח, בן 63, ואוהלו נמצא בקרבת אוהל הצדיק רבי יצחק קליש מוורקה.

... הוא ביקר בארץ ישראל בשנת תרפ״ד, וביקורו זה עשה עליו רושם גדול ועמוק מאד. בשובו התאכסן בווארשה בבית חסיד אחד, והמון רב של יהודים באו לראות את פניו, שהתכנסו בחצר הגדולה של חבית. בשמעו את השאון, פתח הרבי את החלון וצעק בהתלהבות עצומה לתוך הקהל הרב, שהצטופף בחח: "יהודים. עלו, אלו לארץ־ישראל, כי טובה הארץ מאד מאד!", ...

אגדת קוצק לא הסתיימה בחייו של רבי מנדלי. היא נמשכה בשושלתות שונות, בגור, באלכסנדר ועוד. רבי דוד מורגנשטרן, בנו של רבי מנדלי מקוצק, מילא מקום אביו ואצלו נשארו חסידים רבים שהיו נוטים להחזיק במקום. צאצאיו היו אדמו״רים בקוצק, פולאבי, לוקוב, גראבוב, סוקולוב, לומאז, וארשה. ביניהם הצטיין רבי חיים־ישראל מקוצק ופולאבי (נפטר תרס״ו) בנו של רבי דוד, מחבר הספר "שלום ירושלים", חיבור שיש בו חשיבות לתולדות הרעיון הציוני. ...

בן 17 נשא אשה, נעשה סוחר, הפסיד כספו וחזר לעסק הנגינה. נסע לצ׳אנסטחוב לחזן אברהם־בר בירנבוים שפתח בית ספר לחזנות, הראשון והיחידי בכל פולין, למד אצלו וסיגל לעצמו את יסודי המוסיקה והחזנות. אחר זה כיהן בחזנות בסטובניץ, קראשניק, קוטנו, שידלובצה, ומשם עבר לבנדין. היה זה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. שירמן היה החזן המאומן הראשון, שהיה בעל השכלה מוסיקלית, ואחיו הצעיר ממנו פנחס, היה עוזר לו כמשורר במקהלתו. מבנדין עבר לוארשה ששם כיהן כחזן בבית הכנסת טלומצקי ונספה בשואת הנאצים. הי״ד. ...

... כל מוסד ציוני הכיר בנו כארגון עצמאי. יסדנו גם סניף "ברוריה" בדומברובה גור וביבוז׳נה שבגליציה המערבית. בשנת תרצ״ב יצאו החברות הראשונות להכשרה חלוצית. בשנת תרצ״ד שלחנו שתי חברות, לאה סטופניצקי וצילה לינדנר הי״ד לסמינר להשתלמות כמדריכות, שהתקיים על־יד וארשה תחת הדרכתה של הה׳ לאה ספיר־תירוש, שהיתה אז בשליחות בפולניה מטעם "הפועל־המזרחי", ובאותה שנה עלו החברות הראשו־ נות ארצה ואני בתוכן.

... ...240 חברים נמנים עם מפלגתנו, ביניהם אחדים מיוצאי "פועלי־ציוך ו״בונד". פעילות ועדות לעניני ארץ־ישראל, "תרבות", קרן קיימת לישראל, עתונות ועוד. שבוע שבוע נערכות הרצאות ושיחות־חברים בנושאים שונים. באחרונה הרצו אצלנו אלי מנחם מקראקא, אלתר ארליך מסוסנוביץ (ישראל), גרויצקי מוארשה. ...

... ...פעולת התרבות מתנהלת כהלכה. שבוע שבוע נערכות אסיפות חובה בהן נידונות שאלות מפלגתיות. "באפרייאונג" נפח ב*60 טפסים, אך בקרוב נגדיל את מספר המנויים. כל חודש נשלח בקביעות לוארשה המם המרכזי שהוטל עלינו מטעם מרכז המפלגה. מפעל השקלים לקונגרס וד 14 מתנהל כסדרו. עד־כה הפצנו אלף שקלים. אם נביא במניין את מלחמת הציונים הכלליים, המזרחי וה״התאחדות" נגדנו, העושים כל האפשר על מנת לביישנו ברבים (הולכי רכיל אלה הפיצו דיבה חסרת־בושה, שאנו מפיצים שקלים מזויפים ושהננו מועלים בכספי השקלים), — הרי שהשגנו הוא, ללא ספק, ניכר. ...

... במרכז בוארשה היה מיוצג בשנים האחרונות חברנו מ. ל. ...

... "מזמן לא חגגנו בצורה כה נאה את זכרו של מורנו ברוכוב, ביום־השנה למותו. ראשונים למצווה היו חברי "פרייהייט" שהקדימו בחגיגה את חבריהם הקשישים. בהתענינות שמעו החברים את הרצאתו של הח' רוזנבלום מוארשה על ברוכוב ומשנתו. למחרת היום נערכה על־ידי המפלגה בתיאטרון אסיפה מפוארת. הופיע לייזר לויין מלודז׳. בחלק האמנותי: "תמונות חיות" והמקהל ה בהנהלתו של קליינר. ...

... ^•מפלגה מושרשת ומבוססת בעירנו במשך כל שנות קיומה. 1■■ ניהלה פעולה נרחבת למען הפועלים היהודים בבנדין בכל תחומי החיים, לשיפור מצבם הכלכלי, להרמת השכלתם, לטיפוח בריאותם. היו לה לתנועה זו בעירנו כמה חברים נאמנים ומוכשרים, שבסגולותיהם העלו ה לדרגת אחד הסניפים החזקים בפולין, עליו היתד. גאוות המרכז בוארשה, סניף שידע למלא תמיד את המוטל עליו במסירות ופיתח את שלוחותיו בנוער, בארגוני־ספורט, באגודות מקצועיות, בשעורי־ערב, במועדונים לילדים וכדומה. ...

... בבטאון התנועה ״נייע וועלט״ (וארשה, 1921, מם׳ 25), קראנו:

... ובעתון "פרייטיק" (וארשה, מס׳ 1, ינואר, 1923) אנו קוראים (עקב ההחרמות התכופות של עתון התנועה מטעם השלטונות, הוא הופיע בשנים ההן בכל פעם בשם אחר):

... ועל יששכר בייטנר נכתב ב״ארבעטער צייטונג" (וארשה, מארס, ...

פלגה זו, שחרתה על דגלה מסיסמאות ההיסטוריון דובנוב ^9 על אוטונומיה לאומית־תרבותית, קמה בימי מלחמת העולם הראשונה, 1916, והצליחה להקיף בתקופת פריחתה המונים במרכזים הגדולים המאוכלסים יהודים (וארשה, לודז׳) ואף היתה מיוצגת בסיים הפולני, בעיריות ובקהילות, אולם הסניף שלה בבנדים היה חלש, ולא הלך בגדולות. השפעתה היתה אפסית ולא השתתפה אף פעם בבחירות לעיריה ולקהילה אצלנו. ...

"בונד" בעירנ ונהל פעולתו גם בימי הכיבוש ד,נאצי, במחתרת . על־פי עדות הספר ״דורות בונדיסטך (ניו יורק, 1956) הגיעו לכאן שליחים מיוחדים מהמרכז בוארשה, הביאו עמם כסף לניהול פעולה והפיצו חומר־הסברה חשאי נגד "היודן־ראט" וקראו לא לשתף פעולה אתו ואף להתקומם נגדו בשל היותו מכשיר בידי הנאצים משמידי עמנו. אולם התנגדות פעילה עם נשק ביד, אם־כי תוכננה, לא בוצעה מחמת סיבות רבות. גורל כל יהודי בנדין היה גם גורלם של מאות חברי "בונד" והנוטים אליהם, שהלכו יד ביד עם כל קדושי קהילתנו בדרכם האחרונה לגיא־ההריגה — ורק בודדים בלבד נותרו בחיים . ...

... ארגון החלוץ בעירנו נוסדה בעת מלחמת העולם הראשונה, 1916, והיתה מהראשונות בפולין. יעודה היה, להכשיר בעבודות חקלאיות את הנוער המתעתד לעלות לארץ. לשם כך נמסרה ל״החלוץ" חלקת אדמה גדולה על־ידי יעקב גוטמן ז״ל, שעובדה בידי החברים, וביחוד בידי החברות, שטיפחו בחריצות את גן־הירק, ותנובתו רבת־המינים נמכרה לאוכלוסיה היהודית בעיר. היו בחווה גם עצי־פרי ואף בריכה לגידול דגים. במשתלות מיוחדות עשויות ארגזים בעלי זגוגיות (חממות) הוכנו שתילים. לשם השתלמות בחקלאות שלחה האגודה את חבריה להכשרה החלוצית הנודעת גרוכוב ליד וארשה. והיו בחווה חיי־תרבות. נערכו בה הרצאות בנושאים ספרותיים ומקצועיים. מבין מייסדי החלוץ בעירנו יש להזכיר את ישראל שטרוכוליץ, יעקב ומירל רוטנברג, לאה שפירא, דוד מייטליס, יעקב לסקר, סנדר לובליגג. יעקב סנדזר, ישראל אופנהיים, משה שנברג, משה יואל רפום ו:רט ואחרים.

עברו של שנים ללא הסתדרות, ואנו, החניכים שגדלנו הרגשנו בחוסר הקן, החלטנו להקימו מחדש ולקשור קשרים עם התנועה הארצית. אנו, קבוצת הצעירים: האחים ויצק והניעק פרנקל, מנדק גולדשר, קילשטוק, שטרוכלץ ואחרים יחד עם קבוצה מבוגרת יותר: רלה הרציגר (כעת בישראל) דורקה המפל (ניספתה) אדלה סנדישב־טלר, ריבה פפר־טבצ׳־ניק, משה בוים, שיינדל רוטנברג־אילן (ארבעתם בישראל) ועוד, הצלחנו לארגן קבוצה ניכרת של נוער לומד ועובד, ולאחר מאמצים גדולים התחלנו בעבודה סדירה בהדרכתנו. עלה בידנו גם לקבל מעון לקן בביתו החדש של חיים שיין המנוח ברחוב מאלאכובסקאגו. העבודה נתחדשה ואף לקחנו חלק בפעולות החבל שאורגנו מטעם ההנהגה המחוזית, שמקום מושבה היד, מתחילה בקאלץ ואחר כך בצ׳אנסטוכוב. זכורני, שפעלו אז בגלילנו מטעם ההנהגה הראשית בוארשה קובה רוזנברג (ניצל, עלה לארץ, עבד כרופא בקופ״ח ומת בדמי ימיו) וחילק גרינברג. ...

— הפרנסים אברהם ליור (אמריקה) ומשה רוזנקר (ישראל), קרן היסוד — נטע לוגדגר (ניספה), התאחדות — דוד ליור, הסתדרות נשים ״ויצו״ — חברת העיריה, גברת נחרוטנר (ניספתה), סיעת ״התאחדות״ בעיריה — ד״ר רבטמן, ״תרבות״ — המורה א. ז. בורנשטיין (ניספה), הלשכה הראשית של הקהק״ל בוארשה — מרת לאה ויגדור וביץ (נפטרה בישראל), ועד ההורים של גורדוניה — מרת צ׳רנוכה (ניספתה), החלוץ — יהודה אנזלביץ (ניספה), ליגה למען א״י העובדת — אבא גרויעער (ניספה), הנוער הציוני — משה הורוביץ (ישראל), ״השחר״ — יהודה קליינר (נפל בקבוצת חולדה, 1938), "גורדוניה" בסוסנוביץ ודומברובה — הלל מנקרסקי־־קמחי וצבי מגרק־ ביץ־מגן, ההנהגה הגלילית — אברהם פריד (שלושתם בישראל). ...

... בשלהי 1942 נוכחנו לדעת, שתהליך חיסול של יהודי פולין מסתיים והולד״ועתה בא תורנו . שמענו, שרק העוסקים במפעלי־ הצבא בלבד ישארו בעבודתם, ויתרם דינם נגזר ומשפטם נחרץ . חברי החווה החקלאית והנוער עשו כל מאמץ לחדור למפעלי הצבא. אני ועוד חברים הצלחנו להתקבל למתפרה גדולה בה הועסקו כששת אלפים איש . בתוך עבודתי, במחסן הבגדים, היתה . לי האפשרות לעמוד בקשרים עם חברי המחתרת . מבית־המלאכה הזה יצאה בשליחות לוארשה חברתנו אדז׳יה פם חזון ז״ל (חברת השוה״צ וקשרית הארגון היהודי הלאומי בזלגמביה) ובדרכה חזרה אלינו, בהעבירה לנו נשק, נפלה בידי הגרמנים ונורתה . יהי זכר הגבורה האמיצה חכריתר חברינו, שנפלו על משמרתם, שמור לנצח בלבותינו ! ...

"פרייהייט", נוסד ה ב־1926 בוארשה, ותקופ ה קצר ה אחר י כ ן היחד, לתנוע ת נוע ר המונית . ...

... "השומר הטהור" מתפשט והולך בגליציה בשם "הנוער העברי", ונאחז גם בפולין הקונגרסאית בשם ״השומר הלאומי״, 1929. ההסתדרות בבנדין מתקשרת עם ההנהגה הראשית של "השומר הלאומי" בוארשה. ...

עם קום הגימנסיה היו בה רק חמש מחלקות בלבד (שלוש כתות מכינות ושתי עליונות), אולם במרוצת הזמן, ומדי שנה בשנה, נוספו יתר המחלקות. ממסיימי שני המחזורים הראשונים, זכורים לי הבוגרים זאב ארליך ז״ל (השתלם אחר־כך בטכניון שבחיפה), אהרן דומב (כעת בבלגיה), אנשל ויצנברג ז״ל (אחד משני העובדים היהודים בעירית בנדין), סטניסלבויגוזקי (כעת בוארשה ופעיל בשדה הספרות והתרבות הפולנית), לאון אופוצ׳י־ נסקי ז״ל, לא ודן, ורמונד, אשר ורשבסקי, יחיאל שטרק (שני האחרונים כיום בישראל). ...

... אחדים מחברי התזמורת הצטיינו במיוחד, ובראש וראשונה בננו הבכור של המנצח לוטק ב דנבלט שסיים את הקונסרבטוריון בוארשה ואחר כך הופיע בתזמורת הפילהרמונית בניו יורק בניצוחו של טוסקניני (נפטר בצעירותו לפני שנים אחדות). כן־יש להזכיר את ז. וינברג. גם הוא, כקודמו, הצטיין בלימודו בקונסרבטוריון הוארשאי, השתלם כמנצח ושל טיפה בכמה כלי - נגינה. בגלל הצטיינותו בתחרות מוצלחת אחת זכה בפרס המעניק לו נסיעת חינם על פני העולם, ובשובו הביתה היה למנצח מעולה. נרצח ברחוב העיר בידי סרדיוט נאצי, בהגינו על יהודי מוכה ומושפל. ...

... על בקורו זה עומד הרב ניסנבוים בספר זכרונותיו "על י חלדי" (וארשה, תרפ״ט) וכותב, בין היתר: ...

ב 1924 על־ידי אוסישקין, אשר בא לשם כך במיוחד לאירופה ולפולין. הוא כינס את עסקני הקה״קל בפולין לועידה מיוחדת בוארשה, שבה השתתפתי כציר הסתדרות "השחר". ...

... דבר עברית!" לאות הפגנה נגד קיפוח שפתנו בועידת ארץ־ישראל העובדת, שהיתה אותו חודש בוארשה, בהשתתפותו של ח. שורר ועוד משליחי ההסתדרות, בה הפגינו פועלי־ציון למען יידיש.

... ביום המיוחל, בשעות אחר הצהרים, הגיע האורח לעירנו מוארשה בליווי כמה עסקנים, שיצאו לקראתו לצ׳נסטוכוב, להקביל פניו. בית הנתיבות היה מלא אנשים חוגגים וצוהלים. מנהל התחנה, בראותו את הצפיפות, שאל: טשיקראול ז׳ידובסקי פשיכל, " (!האם מלך היהודים הגיע?)...

... מפעילי צעירי־ציון ברוסיה, איש מרכז החלוץ בוארשה, עתונאי ועסקן. ...

... ממיסדי תנועת פועלי־ציון ומחבריו של בורוכוב. ב־1910 עלה לארץ־ישראל, בעברו את הגבול דרך בנדין. עמד בראש משרד הברית של פועל״צ שמאל. עורך כלי־מבטאה "ארבעטער צייטונג", כיהן כחבר ועד הקהילה בוארשה והיה פעיל במוסדות תרבות שונים. ...

... המשורר פתח מסע תעמולתו בערים הראשיות — וארשה ולודז׳ אחר־כך הגיע למחוז זגלמביה הידוע לו היטב משלהי המאה התשע־עשרה, כאשר ישב בסוסנוביץ, בה עסק כשלוש שנים בהוראה. ...

... לבנדין בא בן־גוריון באורח בלתי צפוי. וכך היה מעשה: הרשימה המאוחדת של פוע״צ־צ.ס. התאחדות בבנדין קיבלה הודעה מהמרכז בוארשה שחיים ארלזורוב, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות בירושלים (שנרצח אחר כמה שבועות בת״א), יבוא לבנדין, כדי להשתתף באסיפה המוקדשת לבעיות הקונגרס הקרוב. נעשו הכנות דרושות ונתפרסמו מודעות בעיר על בואו, אך משום־ מה הוא לא בא ואת מקומו מילא בןגוריון, ששימש אז מזכיר כללי של הסתדרות העובדים. ...

... לא אשכח אותה שיחה בטלפון עם מערכת העתון "היינט" בוארשה, שעמם התקשרתי, כדי להוודע על הנעשה בארץ! וכאשר הודיעוני, שהבשורות מארץ ישראל מחרידות — התפלץ לבי בקרבי למשמע בשורות אויב אלה. העתונות הרעישה יום־יום, ערב־ערב, בכותרות מזעיקות: !הישוב בסכנה!", "מארץ ישראל נשמעה הקריאה "הצילו"!" . הגדילה את המבוכה והפיצה יאוש ובהלה בהמוני־העם, שארץ ישראל היתה להם קרן האור היחידה במחשכי עמק הבכא בנכר.

... היה מחובבי ציון הותיקים הלא־רשמיים. בהסכמתו (חשוון, תרנ״ט) לספר "גאולת הארץ" לר׳ מרדכי אשכנזי מוארשה (שהופיע בשנת תרס״ד) קרא לשתף פעולה עם כל הגורמים הציוניים למען ישוב ארץ ישראל. בהסכמה משתקפת אהבתו הגדולה לארץ ישראל ונפשו האצילה והעדינה.

הוא מילא את תפקידו כרב ביושר ובאמונה, בעל הדרת פנים היה כאביו, הדור בלבושו, מטבעו מצניע לכת וטוהר מידות. התמסר למוסדות השונים ברוח אביו, וביחוד ל״ביקור חולים". נואם ודרשן מצליח. ירש מאביו את החיבה לרעיון הציוני, אך בגלל מלחמת החסידים נגדו בבחירות היסס להופיע בריש גלי לצד הציונים והמזרהים, ורק אחרי חיזוק המזרחי בפולין בכלל ובבנדי נצטרף אליו, ואף השתתף בועידה הארצית השניה של המזרחי בוארשה (כח ניסן־אייר תרע״ט). נתחבב על הקהל בבנדי ועמדתו נתחזקה. ...

אמנם, מאז ומתמיד נתברכה עירנו בנשים צדקניות ועסקניות נאמנות, שעמלו הרבה בחברות צדקה לנצרכים, לקשיי־יום ולמרי־ נפש, במוסדות עזרה לילדים עזובים, ליתומים ולחולים ועשו גדולות למענם, אך המנוחה רוטנר, עלתה, ללא ספק, על כולן במרצה התוסס, במעופה המרקיע ובאופיה לבלי־חת. אשודחיל בעלודחו מופלא, ששמה הלך לפניה ובזכות מעשיה הרבים יצאו לה מוניטין אף מחוץ לתחומי עירנו, ולעתים קרובות נתבקשה להופיע ברבים בקהילות הסמוכות אלינו, כאחת מראשי התנועה הציונית בפולין ברמתה, ברחבות אפקיד, ובידיעותיה בשפה העברית ובתנ״ך. ולא בכדי הצטערו נשי הסתדרות "ויצו" במרכזן בוארשה, שחברתן נכה רוטנר, מהמעולות שבעסקניותיהן בערי־השדה, רחוקה מהן ולא אחת "שאלוה" לתפקידים חשובים שונים.

... המנוחה, נכ ה רו ט נ ר, יליד ת וארש ה מצאצא י משפח ה מיוחסת, ...

... ןליד בנדין, 1894. קיבל השכלה תורנית וכללית. למד רוסית, גרמנית והנהלת חשבונות. עם הקמת מדינת פולין, ב־1918, התחיל מתעניין באירגון בבנדין. דאגתו היתה נתונה למעוטי היכולת והאמין שרק בכוח הארגון הנכון של המוסדות יימצא הפתרון לנזקקים. על כן התמסר למפעלים מוקדשים לעזרה הדדית, והיה בין מייסדי הקופה ״גמילות חסדים״ (1924), ואחר כך של הבנק "לדיסקונטו", שמטרתו היתה הושטת עזרה לסוחרים זעירים. היה מבין מארגני "אגוד הסוחרים הזעירים" שבראשו עמד שנים רבות, וחבר האבסקוטיבה הארצית בוארשה. בקי במסחר והאדמיניסטראציה המקומית. חנותו ברחוב ...

... ןךי* ביתורשבסקי, נולדה בפרושגיץ ב*1890. עוברת למיאכוב. / חינוך ברוח הזמן בבית חרדים, ועם זאת לומדת שפות ומשתלמת במוסיקה. נישאה ליצחק חוטנר מוארשה, ממשפחה מכובדת. ...

גזצית אישיות החווילה האידיאליזם היתה מוק& חגני״נו4*(* . שעליהם האצילה מאורה שפע דעת . היתה בה מזיגה מוצלחת של אירופיות ויהדות . בשנת 1925 ביקרה בארץ־ישראל לרגל פתיחת האוניברסיטה בירושלים , יחד עם משלחת מורים מטעם הסתדרות "תרבות" בוארשה . ...

... הוא היה מוציא מתחת ידו יבול ספרותי רב. היה משתתף קבוע בעתונים העבריים "היום" ו״ד,צפירה" ובמאספים שונים. היה סופרו של "הצופה" בארץ־ישראל וערך את הבטאון "גוילין" למחשבת תורה ועבודה שהופיע בוארשה בשנת תרצ״ז מטעם "השומר הדתי". השתתף בעתון "דגלנו" ופירסם שורה שלימה של חוברות ומאמרים רבים. היה חותם אף בכינויים שונים: ד. שפיר, אחישם, ד. י. חיאן, ידידיה, ועוד. ...

... מתחילת ישיבתו בוארשה התקרב י. יפת לתנועת "תורה ועבודה" והמזרחי. כאן מצא כר נרחב לעבודת תרבות וחינוך ברוח הציונות, העבודה שאליה היה קשור. במשך כל שנות ישיבתו בוארשה היה יהודה חבר פעיל במוסדותיה העליונים של תנועת תורה ועבודה ואף היה ציר לקונגרס הציוני בג׳ניבה לפני פרח המלחמה העולמית (תרצ״ט) ולועידותיה העולמיות של הסתדרות המזרחי.

... דוד קיבל חינוך תורני, למד בחדר. בן י״ב עבר לישיבה שם למד בין מאות בחורים ועלה מעלה מעלה, נתבלט בכשרונותיו העצומים ובזכרונו הנפלא, והכל ראו בו כלי מחזיק ברכה. לפי המנהג אצל רבנים נשא אשה, בעודו צעיר. עבר לגור לוארשה בתחילת שנות השלושים, מיד נעשה בן בית בחוגי הסופרים היהודיים, והגיע לעמדת כבוד בספרות האידית והעברית, ובזמן קצר רכש לעצמו שם ותהילה בשמו הספרותי יהודה יפת.

... בועידה השלישית של צעירי ציון בפולין (וארשה, אוגוסט תרצ״ב) הרצה על עבודת תרבות בתנועה והטיף לרעיון החינוך ברוח התורה ומקורות ישראל, ונבחר אז לחבר בהנהלת התנועה ובועד התרבות המרכזי. הרצאתו על תפקיד העתון בתנועה עודנה מהדהדת באזני החברים שהגיעו לארץ: "העתון בתנועה יכול להפוך לסדן הרעיון הבהיר של תורה־ועבודה, ובמצב רזון של ספרות התנועה יש לעתון תפקיד גדול לפתוח את הרעיון ולהרחיבו בתכלית השלימות". הוא הראה שאפשר היה להגיע בתנועה לעת היומי.

המצב בתנועה בתקופת עבודתו בהבוארשה היה תמיד קשה מבחינות שונות, והוא היה תמיד אופטימי מטבעו, צידד בהמשכת העבודה הציונית והטיף לאחדות במחנה, לעבודה רחבת אופקים, לחיים מלאי מרץ בעבודה, לחלוציות ולעליה והצטרפות לבוני הארץ, עמד בפרץ נגד המתבדלים שהטיפו ל״עצמאות" או שנמשכו ל״אחדות ישראל" (הרביזיוניסטים). בגלל העבודה הרבה העמוסה עליו בתנועה העביר את עריכת העתון לי. רדזינסקי. היה בדעתו לבקר בארץ ולהתבשם מפעולות התחיה והבנין של העושים במלאכה, ובמכתביו הדגיש תמיד את שאיפתו זו. אך לא זכה, כי בינתים פרצה המלחמה. ...

... קשרינו עם חוץ־לארץ — וילנה, קושטא, שווייץ — קיימים היו מאז 1940 (מלבד הקשרים עם וארשה). המכתבים (גלויות) נכתבו גרמנית, בסגנון משפחתי, ברמזים. מאחר שחברי תנועה שונים התחילו מקבלים אגרות "משפחתיות" נתברר לנו, שזוהי דרך של

ביקורי היו להם הפתעה נעימה, לכן קשה יותר הפרידה... נפגשתי אז עם פרוטקה, חיקה, פסחזון, שפרינגר, צימרמן ואחרים. הידיעות לא היו מעודדות. סיפרו על מספר אקדחים, על הביקור של טושקה מצ׳נסטוכוב, על הכנות של פסחזון לנסיעה לוארשה, על הבונקרים ובעיקר על הסוף המתקרב והכנות לפעולות־הגנה שהן כה מועטות... ...

... על גלר לפעול בכיוון זה במחנהו. גלר החליט לחזור לוארשה, אולם ביקשנוהו שישאר בבנדין ואנו נשתדל לאשר את ישיבתו כחוק. גלר לא נעתר לבקשתנו, באמרו, שוארשה עושה הכנות, וכחבר ההנהגה הראשית של גורדוניה בפולין שומה עליו להיות שם בשעה זו. חברים שהיו קשורים בו בלב ובנפש רצו לנסוע עמו, אולם הוא התנגד לכך, בטענו, שעליהם להשאר ולעשות את ההכנות להתגוננות במקום. ...

... תחילת 1941 הצליח אליעזר גלר, חבר ההנהגה הראשית של גורדוניה, להגיע מוארשה לבנדין. באסיפה של הנוער מסר דין וחשבון על .המתרחש בבירה ועל החלטת החברים במרכז לארגון הגנה עצמית, על אף הקשיים המרובים ברכישת נשק — המחתרת הפולנית על שתי אגפיה עומדת מן הצד, ואינה מושיטה עזרה. גם בביאליסטוק ובוילנה עסוקים החברים בהכנות לארגון ההתגו- ננות היהודית, ומחכים לעזרה בנשק ולהוראות מוארשה. במצב הדכאון ששרר בקרב הנוער נוכח הגירושים למחנות עבודה, הכנים ביקורו של גלר עידוד והלהיב את הרוחות. ...

שלוש צעירות התנדבו להקריב עצמן בשליחות קדושה זו: אדריה פס חזון, אינה גלברד, ורניה קוקלה (כעת בישראל). אדריה נתפסה בתחנת הרכבת בצ׳נסטוכוב ובידה אקדחים ורימונים. עונתה קשות, אולם לא גילתה זהותה ובשביל מי ולאיזו מטרה הובילה את הנשק. נתלתה בבית־הסוהר המקומי בתור נוצריה. אינה גלברד הצליחה פעמים אהדות להתחמק מהתליינים הגרמנים, לבסוף נכשלה ונתפסה בזאביארצ׳ה ושם נורתה. רניה נתפסה כשנסעה שנית לוארשה, ולאחר עינויים במשך ארבעה חדשים הצליחה בעזרת אחותה האמיצה שרה, לברוח מבית הסוהר הפוליטי במיסלוביץ. ...

... אם לא הצליחו בידינו התכניות להגנה־עצמית וההתנפלות על הגרמנים לפי שקבענו מראש, הרי משום שלאחר כל גירוש נלקח חלק גדול של הנוער למחנות עבודה, או לאושביץ, וביניהם גם חלק של הפעילים, שעמדו בראש התנועה. הגירושים האלה נתקיימו לעתים תכופות מדי, כך שלא נותרה לנו האפשרות לשאוף אויר. כל פעם ופעם נאלצים היינו להתחיל מחדש בארגון החברים, בתכנון תכניות וכר. כך נעשו ההכנות להתגוננות עוד לפני הגירוש האחרון, ובהדרכת חברים מהקבוצה התחלנו באימונים של שימוש בנשק, אבל מן הנמנע היה להשיג נשק בזגלמביה, ולשם השגתו נאלצנו לשגר חברים לוארשה, דבר שהיה כרוך בסכנות ובקשיים גדולים, כגון: השגת דרכונים מזוייפים על שמות נוצרים והברחת הגבול.

עף־על־פי־כן לא ויתרנו על הנסיונות להתקשר עם הפרטיזנים הפולנים. תחילת יוני, 1943, חזר מוארשה לקבוצ בגדי ן החבר מארק פולמן, שעשה זמן ממושד עם הפרטיזאני ם הפולנים בסבי- בות וארשה—ראדום. אף הוא אישר שאין הפרטיזאנים האלה רוצים לקבל יהודים לשורותיהם, ורק תודות למראה פניו האריי הצליח להמצא בכפיפתם. בבנדין נפגש מארק בנוצרי אחד, ם1חא שמו, שגר בסוסנוביץ, והוא הכירו עוד מוארשה כקצין בצבא הפרטיזאנים. נוצרי זה הסכים להעביר קבוצות חברים שלנו אל הפרטיזאנים באחור מיאחוב—קראקא, בתנאי שכולם יהיו מזוינים בנשק. אחרי ביקורם של שנים מחברינו בדירתו, שעשתה רושם של בית עניים, שהדלות מציצה בה מכל פינה, והילדים רעבים ללחם (הכל בויים, כנראה, מראש) הוחלט לשלוח את הקבוצה הראשונה, שמנתה עשרה חברים. הם קיבלו מעילי עור, נעלים חדשות ונשק. נמסרה להם גם הסיסמה, שלפיה על פולני אחד לקשר אותם עם הפרטיזנים במקום המיועד. אחרי שלושה ימים חזר הפולני ובפיו סיסמת * הקשר, אולם רק אחר כך הוברר לנו, שהוא הוליך אותם אל פרטי * ...

... בדכאו, או לשטחי הגנרל־גוברנמנט, אולם עובדה היא, שלא היו פעולות חבלה מקיפות במחוזנו. רק בשתי העיירות הסמוכות לנו, בפילץ ובוולברום, פעלה מחתרת פולנית. מהעתונים הגרמניים המקומיים נודע לנו על התנפלויוּת שנערכו על תחנות משטרה, התפוצצות של מחסני נשק, רצח גרמנים ושוטרים פולניים וכר. באנו בדברים עם הנשיא של היודנראט מפילץ. םוגל, שעמד בקשרים עם המחתרת הפולנית, בדבר סידור חברינו אצל הפרטיזנים הפולנים. אולם הדבר לא היה בגדר ביצוע, כי הפרטיזנים במקום זה לא התרכזו במחנות או ביערות (סביבתנו דלה מאד ביערות) אלא באים היו מתוך האוכלוסיה המקומית בעיירה או בכפרים, עורכים התנפלויוּת לפי תכניות מוכנות מראש, מבצעים מעשי־חבלה ומתפזרים חזרה לבתיהם. בעזרתו של פוגל באנו בקשרים עם אחד ששמו טרלה מוולברום, והוא שעזר לנו בקניח נשק בוארשה, וברכישת תעודות פולניות מזוייפות וכר. ...

שלחנו את החברה נטע מקבוצת גורדוניה לוארשה, לבוא בקשרים עם אליעזר גלר, או עם חבר אחר, אולם היא חזרה כעבור זמן קצר מבלי למצוא אף אחד מהחברים, שרשימת כתובותיהם בעבר האריי ש לוארשה היתה בידה. אף־על־פי־כן היה בכל אחד מהבונ־ קרים של התנועות מעט נשק וכסף, כי על אף הגבולות הסגורים וחומרת הצנזורה קיבלנו בכל מיני דרכים כסף מלשכת הקשר בשווייץ וכן מוארשה. חילקנו את הכסף והנשק בין חמשת הבונקרים. הקיבוץ הקים שני בונקרים לחבריו, השומר־הצעיר אחד וגורדוניה שנים. והכינו תכניות נועזות, כגון התכנית הגדולה להקיף את הגיטו בחגורת מוקשים, ובהתנפלותם הראשונה של הגרמנים לפוצצם יחד אתם. העיקר — להתגונן עם נשק ביד. לצערנו, לא ידענו שזמן כה מועט נותר לנו — וסערת הגירוש הטוטאלי מנעה בעדנו את ביצוע תכניותינו, ...

... אותו זמן בערך בא השליח הראשון מוארשה. היה זה אליעזר גלר מ״גורדוניה" . מה מאד שמחנו ±ו וכל־כך צמאים היינו לידיעות. כמעט כל הסתדרויות הנוער התרפקו עליו.

אז בא אלינו אסטריד (זושה מילר) מוארשה והביאה לנו את ה״כלים" הראשונים. כאבנו מאד את אבדנה של אדז׳ה, שבמותה הביאה את בשורת הפעולה. שמחת ה״כלים" היתה רבה. התחילו האימונים. ברוך גאפטק ("דרור") היה המדריך. ...

... חסר לנו נשק והחלטנו לשלוח את אדז׳ה פםחזון לוארשה. ...

בסוף אוקטובר הובלו לאושוויץ מוארשה יהודים, שצוידו בתעודות מזוייפות כאזרחי אמריקה. תחילה הושיבו הגרמנים ב״האטעל פאלסקי" והיו בטוחים שיחליפום בגרמנים אזרחי ארצות האויב. אולם תקוותם היתה לשוא, כי גורשו למחנות השמדה, וביחוד לאושוויץ. ...

... התחלנו מארגנים את ההגנה. מן הנמנע היה להשיג נשק בזגלמביה, החלטנו, איפוא, להתקשר עם חברינו בוארשה. לשם כך נשלחה לשם אדזיה פסחזון. לאחר כמה ימים חזרה בלווית חברה אחרת — אסטריד (היא זושה מילר) ועמהן אקדחים ורימונים; הן הגיעו לצ׳אנסטוכוב, ובתחנת הרכבת נעצרו על ידי איש־הגסטאפו. אסטריד התחמקה והגיעה לבגדין. אדזיה נאסרה ובידיה שלושה אקדחים ורימונים. עונתה באכזריות כדי שתגלה, ממי קיבלה את הנשק ואל מי היא מובילה אותו. לא גילתה דבר — ונורתה. ...

... בשבוע האחרון לפני הגירוש נסעה אינה לוארשה. הוטלו עליה משימות חשובות: להביא אקדחים ורימונים; לשלוח חברים לפלוגות הפארטיזאנים במידלינקי ליד קראקוב. בוארשה קיימו חברינו קשר עמהן, ואינה צריכה היתה לסיים את המשא־ומתן. בדרך נתפסה, שכן נתגלה, כי תעודותיה האריות מזויפות. הצליחה לברוח, באה לקמיונקה בזמן של אקציה ולא היה לה מקום להיכנס. נתפסה שנית ונמלטה שוב. רעבה ועייפה באה לזאוויארצ׳ה שעוד ישבו בה יהודים, וסרה אל חברה שלנו. שכבה לנוח, והנה באו שוטרים, אסרוה בכוח ומסרוה לידי הגסטאפו, שהוציאוה להורג. ...

... לאחר גירושם של 7500 יהודים נשתנה הלך־הרוח בקרב האוכלוסיה, ואף ביחסו של היודנראט אלינו חל שינוי. חברינו בוארשה כתבו לנו: "אם רוצים אתם לעשות משהו, עליכם לארגן פעולה שתעלה על זו של וארשה".

... הוא מתרה בי שאגיד את האמת לאמיתה. ׳אם אודה — יחזירני דרך הגבול ואשוב הביתה. אמרתי לו: שמי האמיתי גאנובאפא פאבלובסקא, נולדתי בולודז׳ימיאז׳וב, מחוז פיוטרקוב, אני בת יוזאף והאלינה לבית קרוליקובסקי, וגרה בוארשה, רחוב א־ ליצקה 21....

... פאשקה נכנס למשרד המפקח, ואני נשארת בחדר־ההמתנה בחסותו של השומר. מציקות המחשבות: מה הם הסיכויים בבית־ הסוהר? נניח שלא יכירו בי, כי יהודיה אנכי, ואולי אשאר בחיים, אך מקומי אינו כאן! עלי להגיע לבנדין — ויהי מה, או לחזור לוארשה, אל החברים. ...

ועוד: "בין הלוחמים שנפלו בקרב היה המפקד מרדכי אנילביץ (שהה בעירנו — המלקט). למרד וארשה נענה הדר בקרב השרידים המעטים בגיטאות פולין. הד המר ד הגיע לבנדין, לביאליסטוק, לווילנה ולמקומות אחרים, והוא הפיח רוח חדשה בקרב העם. בכל אחד מהגיטאות האלה הוקמו יחידות הארגון היהודי הלוחם, אולם לא בכל מקום הצליחו הקבוצות הלוחמות לפעול. נגדם פעלו אנשי "מועצות יהודים", שסבורים היו, שיבטיחו את חייהם על־ידי נאמנות לשלטון, ולא היה לאירגון נשק מספיק ומתאים. הפעולות בקראקא ובבנדין נכשלו וחבריהם נאסרו, אולם כשלונות אלה אינם מקטינים את חשיבותו של מרד הגיטאות, שהרי המורדים החזירו את כבודם של כל אלה, שהובלו אילמים לכבשני ההשמדה..." ...

... למחרת היום מובילים אותנו, את האסירות, ללובלינאץ. כאן ממתינות אנו בתא קטן עד שניקרא אל אולם בית־הדין. קירות התא מכוסים כתובות שונות: ״אני הולך למות, בן 20 שנה. הגרמנים מוצאים אותי להורג. נקמת אלהים תשיגם!" וכדומה. כל שוכני התא השאירו כמה מלים לזכרון וחתמו שמותיהם. אף אני משאירה כאן כתובת: ״ביום 23 בפברואר, 1943, נתפסתי בגבול הפולני בשעת פעולת הברחה — גאנובאפה פאבלובסקא מוארשה. יבוא יום והמענים ישלמו בעד יסורינו!" ...

... (מתוך הספר ״©)ח;011 * (״בבקעה״), סיפורים מתקופת השואה, פולנית, הוצאת ״ספר ומדע״, וארשה, 1949). ...

... נתחנך בבית חסידי־ציוני. בן 15 כבר היה מפעילי "צעירי מזר- חי". משסיים לימודיו בשנת 1935, נצטרף לקבוצת־הכשרה "עובדיה" בסלאבקוב. ב־1939, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת־העולם השניה, נשלח על ידי המוסד לעליה לוארשה, הוטל עליו לעסוק שם בהעברת תעודותיהם של קבוצת צעירים־עולים ממחח זגלמביה, ולעשות את כל הדרוש לעליה ב, .

... "ארבעטער צייטונג", בטאון מפלגת פוע״צ שמאל, וארשה. "באפרייונג ארבעטער שטימע", בטאון פוע״צ—צ.ם. וארשה. "דבר", עתון פועלי ארץ־ישראל, ת״א. "דאס יידישע וואכנבלאט", בנדין. ״הצפירה״, עתון יומי, וארשה, 1913. "היינט", עתון יומי, וארשה. "העתיד", בטאון החלוץ בפולין, וארשה. ...

... תית. תשובתנו הייתה חיובית, והחלטנו שבחווה ישתתפו חברי כל תנועות הנוער החלוצי ואף אלה שלא נמנו עם הסתדרות החלוץ. במשך זמן קצר מנתה החווה כ־120 איש, שהדריכם האגרונום שטר וכולי ץ מצ׳אלאדד. כמרכז טכני נקבע לפי דרישתנו אריה ליו ר (כיום בארץ). הגויים לעגו לנו, בראותם אותנו עובדים בעבודה חקלאית, שלא היינו מנוסים בה, אבל עד מהרה למדנו את המלאכה ובמשך זמן־מה הקימונו על השטחים המוזנחים, שנמסרו לנו לעבוד, מפעל מוצלח ומשגשג. ברצוני לציין עוד, שהחווה הייתה בימים הקודרים האלה מקור של גחמה ועידוד ליהודי המקש, אשר ראו בעיני רש ם חיים חדשים בארץ ישראל שאליהם כל כך ערגו. החו שימשה לנו מקום נוח ביותר ומוסווה לפעילות המחתרת. כאן השתתף בישיבת לילה, במוצ״ש, ב*8 באבגוסט, 1942, מרדכי אנילביץ. מפקד הארגון היהודי הלוחם בשרשה, שהזעיק אותנו להיחלץ להצלה ולהביא לעם המדוכא בשורת אמונה וגאולה. ...