Białystok

... עם תקופת חיבת־ציון נראו בקלויזים הבנדינאים אברכים חסידיים האוספים כספים למען ארץ־ישראל. לא היה זה מן הדברים הקלים. היו קלויזים שדבר זה עורר בהם סערות, חסידים היו שוברים את הקערות, קורעים את הקו״קים, חוטפים את הכספים. אך לא היד. מזה מפלט. הפעולה היחידה של חובבי־ציון אז היתה איסוף כספים. אך מאורעות גדולים אירעו בשנת 6—1905. מן "הצפירה" ו״המליץ" נודע על "מדינת היהודים" של ד״ר הרצל. מלבד זה חדר רעיון חיבת־ציון יותר בערי זגלמביה לאחר האספה הגדולה של חובבי־ציון בקאטוביץ הקרובה שמעבר לגבול שלזיה, שבה השתתפו רבנים הרב שמואל מוהילבר מביאליסטוק, הרב יצחק־יעקב ריינס מלידא ורבנים נודעים אחרים.

... תחילת 1941 הצליח אליעזר גלר, חבר ההנהגה הראשית של גורדוניה, להגיע מוארשה לבנדין. באסיפה של הנוער מסר דין וחשבון על .המתרחש בבירה ועל החלטת החברים במרכז לארגון הגנה עצמית, על אף הקשיים המרובים ברכישת נשק — המחתרת הפולנית על שתי אגפיה עומדת מן הצד, ואינה מושיטה עזרה. גם בביאליסטוק ובוילנה עסוקים החברים בהכנות לארגון ההתגו- ננות היהודית, ומחכים לעזרה בנשק ולהוראות מוארשה. במצב הדכאון ששרר בקרב הנוער נוכח הגירושים למחנות עבודה, הכנים ביקורו של גלר עידוד והלהיב את הרוחות. ...

ועוד: "בין הלוחמים שנפלו בקרב היה המפקד מרדכי אנילביץ (שהה בעירנו — המלקט). למרד וארשה נענה הדר בקרב השרידים המעטים בגיטאות פולין. הד המר ד הגיע לבנדין, לביאליסטוק, לווילנה ולמקומות אחרים, והוא הפיח רוח חדשה בקרב העם. בכל אחד מהגיטאות האלה הוקמו יחידות הארגון היהודי הלוחם, אולם לא בכל מקום הצליחו הקבוצות הלוחמות לפעול. נגדם פעלו אנשי "מועצות יהודים", שסבורים היו, שיבטיחו את חייהם על־ידי נאמנות לשלטון, ולא היה לאירגון נשק מספיק ומתאים. הפעולות בקראקא ובבנדין נכשלו וחבריהם נאסרו, אולם כשלונות אלה אינם מקטינים את חשיבותו של מרד הגיטאות, שהרי המורדים החזירו את כבודם של כל אלה, שהובלו אילמים לכבשני ההשמדה..." ...