Tel Aviv

... תל־אביב, תשי״ט־1959

וגם כאשר כבר נתונים היו בצפרניו, ועד לאחרית נשימתם, הם נאבקו, האמינו, קיוו, עמדו על נפשם. אין לקרוא ללא ריגשה פנימית עמוקה פרקיו האותאנטיים של דודליוֹר (מתוך הספר "עיר המתים", תל־אביב, תש״ו), אשר חרדת ההשמדה ואימותיה עומדת בהן בכל חריפותה ומעטים כמותם ב״ספרות" החורבן? ואת ספורו של אריה ליאור, על מערכת הגבורה בה עמד הגוער היהודי החלוצי עם משמידי עמנו מזה ועם משרתיהם מקרב היהודים מזה? ואת אסופת־הדמויות המקורית והמאלפת של מרדכי המפל ואת תרגומיו? ואת תרומתו של מ. ש. גשור, שערכה להיסטוריוגרפיה של יהדות פולין בכלל! ואת פרקי ההוד של הנוקמים הבודדים ומבריחי־הנשק והבונקרים הלוחמים, ושל הצעירות המורדות בתוככי אושויץ, קברם של יהודי זגלמביה — מבחנים טראגיים, חד־פעמיים, נוראי־הוד גם בתולדות המרטירולוגיה היהודית בחורבן השלישי. ...

... תל־אביב, תשי״ט—1959, בשנה ה־16 לשואה ובשנה זו 11 לקיום מדינת ישראל. ...

... קהילות חרבות רבות, גדולות־וקטנות, הונצחו בספרי־עדות ותודות למאמצי בניהן הניצולים, אבל זגלמביה פיגרה בשטח זה. אמנם, גם אנו הנצחנו את הקדושים והטהורים, בהציבנו בבית־ הקברות בתל־אביב מצבה מפוארת לזכרם היקר, אך שאפנו ליצירה גדולה בכתב, ושתחיה לעד בתולדותיו של עם הספר. ...

א סך אומגעבראכט עקהילות, גרעסערע און קלענערע, זענען פאראייביקט געווארן אין ספעציעלע יזכור ביכער, א דאנק די באמיונגען פון די ניצול־געווארענע שרידים. זאגלעמביע דאקעגן איז אבער געווען אויפן געביט, צו אונזער באדויערן, הינטער־ שטעליק. אייגנטלעך, האבן מיר אויך פאראייביקט אונזערע קדושים וטהורים, אויפבויענדיק אויפץ בית־הקברות אין תל־אביב א גראב* דיעזן מאנומענט פאר זייער טייערן אנדענק, אבער בלויז דאם האט אונז נישט באפרידיקט. מיר האבן געשטרעבט צו נאד א גרויס ווערק, וואט זאל זיך געפינען צווישן די טפרים פון יעדן בענדינער ייד, וואט איז פארבונדן און באהאפט מיט זיין היים־שטאט דורך אזוי פיל חלומות און זכרונות, אץ זאל לעבן אויף אייביק אין דער געשיכטע פון עם הספר. ...

... תל־אביב, תשי״׳ט—1959, אין 16־טן יאר נאכן אומקום פונעם בענדינער יידנטום און אין 11־טן יאר זינט דער אנטשטייונג פון מדינת ישראל. ...

... א שטארקע טעטיקייט פון "מזרחי" האט זיך אנגעהויבן נאך דער באלפור־דעקלאאראציע (1917). דעמאלט איז פארגעקומען די גרינ־ דונג־פארזאמלונג פון "מזרחי" און "צעירי מזרחי׳ / צו וועלכער ס׳איז געקומען דער יעצטיקער רב הראשי אין תל־אביב, הרב עמיאל. ...

... שול פאר מוזיק אין בערלין. אין יאר 1929 קומט זי קיץ ווארשע און טרעט אויף אין דער דארטיקער פילהארמאניע אלס קלאוויר־ סאליסטן אין א סימפאנישן קאנצערט, אונטער דער לייטונג פונם דיריגענט וואלפשטאט. שפעטער איז זי ארויסגעטרעטן מיט קאן־ צערטן אין בערלינער "קולטור־בונד", באקומנדיק די בעסטע רע־ צענזיעס אין דער פרעסע. זייט דעם יאר 1936 איז פעלע טענענבוים טעטיק אין ארץ־ישראל (תל־אביב) אויפן געביט פון מוזיק. ...

... דעם 14־טן פעברואר 1933 ווערן זיי פייערלעך אויפגענומען דורכן "מכבי״־קלוב אין ירושלים. צומארגנס פארן זיי קיין תל־אביב, ווו ס׳ווארט זיי אויפן וועג אפ דער "מכבי" מיטן פארזיצער משה שהם, אונזער בן־עיר וועלכער פירט זיי אדיין מיט גרויס פאראד אין תל אביב. ...

... מיינע לערער זענען געווען שטיינבערג (אומגעקומען) און פריינט יאנקעל זויבערמאן (תל־אביב), ביידע אויסגעצייכענטע ...

... לעווקאוויטש האט כמעט איינער אליין אנגעפילט די שפאלטן פון "זאג. לעבעך שרייבענדיק אונטער פארשידענע פסעוודאנימען. לעווקאוויטש האט פראקלאמירט זיין צייטונג אלס אומפארטייאישן ארגאן, אבער היות ווי ער איז געווען א ציוניסט, האט די צייטונג געטראגן א ציוניסטישן כאראקטער, ,אפגעבענדיק פיל פלאץ אלע ציוניסטישע שטראמען. געקעמפט פאר ציוניסטישע ענינים אין דער קהילה, אין ראבינאט. אזוי ווי די יידישע גאס האט אין יענע יארן אין פוילן געלעבט מיטן גייסט פון ארץ ישראל, און די יידישע פרעסע האט געווידמעט פיל שפאלטן פאר אונזערע ענינים, האט אויך לעווקאוויטש איינגעפירט, א שטענדיקע אפטיילונג פאר ארץ ישראל. אלם ארץ ישראל מיטארבעטער אין "זאג. לעבעך האט געדינט זאבל אנ ד וי־ארציף פון תל־אביב, וועלכער האט פון צייט צו צייט פארעפענטלעכט אינטערעסאנטע בריוו פון ארץ ישראל, ספעציעל וועגן לעבן פון דער זאגלעמביער־קאלאניע אין לאנה ...

זיין ערשטע אויסשטעלונג האב איך געזען מיט 20 יאר צוריק אין תל-אביבער מוזעאום. זינט דאמאלס באזוכט ער אפט ארץ ישראל, ביז ער האט זיך באזעצט אין תל־אביב, ווו ער ארבעט פלייסיק. ...

זיינע רעפראדוקציע ם זענע ן אי ן ישראל דערשינע ן אי ן אלבאמען, אי ן פראכט־אויסגאבן: "בתי ם בישראל" (הוצאת הקבו ץ המאוחד), דמויו ת (הוצאת ספרים צ׳צ׳יק, תל־אביב) או ן "שש ה עש ר ציור י פסטל" (הוצאת "אז", ירושלים). אינעם זעקסט ן באנד פו ן דע ר העברעאישע ר קאלאסאלע ר "אנציקלופדי ה העברית" (חבר ה להוצאת אנציקלופדיו ת בע״מ, ירושלים) אי ן דע ר אפטיילונ ג ״קונסט אי ן א״י״ (זיי ט 1082/3) ווער ט געגעב ן א ן איבערבלי ק איבע ר גאלדבערגם בילדע ר או ן סקיצן, וועג ן וועלכ ע מ׳שרייב ט דארט, א ז זי י זענע ן אין "בצלאל״־מוזעאו ם אי ן ירושלים, תל־אביב, "משכ ך עין־הרו ד או ן אי ן חוץ־לארצדיקע מוזעאומס. ...

... אין יאר 1925 פארט ער קיין ארץ־ישראל, ווו ער ארבעט אלס גאסן־ קערער אין תל-אביב. קומט צוריק קיין בענדין, ווערט אויסגעוויילט אלס ראטמאן אין שטאט־ראם. אלס פרנס, פון פועלי־ציון אין דער קהלה, געווען א שטענדיקער דעלעגאט אויף אלע פארטיי־צוזאמענפאח, א מיטגליד אין פארטיי־ראט פון פועלי־ציון אין ווארשא. אין דער לעצטער צייט פון די אקטיווע טוער פון דער דראמאטישער געזעלשאפט "מוזע". אין דער פרייער צייט פלעגט ער מאכן איבערזעצונגען פון דער פוילישער ליטעראי טור אויף יידיש. ...

... יא קיצור פונעם קאפיטל "סאסנאוויץ—בענדין—קאטאוויץ" פון בוך "איבער שטיין און שטאק" פון מ. צאנין, פארלאג "לעצטע נייעס", תל־אביב, 1952. ...

... אינטערעטאנט איז, אז כ׳האב זיך אין תל־אביב, ווו כ׳געפין זיך ערשט אייניקע חדשים, אנגעטראפן אויך מיט אזעלכע בענדינער קא־מיטעט־לייט, וועלכע האבן בשעתו געשאטן פעק און שוועבל אויף ...

אויפ׳ן קבר פונעם הייפל אש, האבן מיר אוועקגעשטעלט אויפן אן אנזעוודיקן און צענטראלן פלאץ (תשי״ד—1954) לזכרון עולם א גראנדיעזע מצבה, אחת במינה, אויפן בית־הקברות אין נחלת יצחק, נעבן תל־אביב, וואס וועט דינען ווי א סימבאל, אן אייביק דענקמאל נישט נאד פאר אונזער דור, נאר אויך פאר די קומענדע דורות, וועלכע וועלן נישט פארגעבן און פארגעסן "מה עשה לך עמלק". ...

תחילה חודש בית־הכנסת בשנת 1921, ובשנות 1926/25 הוא קושט בפנים בידי הציירים משה אפלבוים, שמואל ציגלר והפסל חיים הנפט. העבודה האמנותית שבוצעה בבית־הכנסת עומדת על רמה גבוהה, רפרודוקציות שלה מצויות בבתי־נכות בירושלים, בתל־אביב ובמכון המדעי היהודי ("ייווא"). ...

... התעכבנו כאן כעשרה ימים. ההסתדרות הציונית דאגה לעליית כל הארצישראליים לארץ, ואנו בכללם. לא היה גבול לשמחתנו בעלותנו סוף סוף לאניה. הפלגנו באניודמשא, שהתנאים בה היו גרועים ביותר. מנת האוכל, שקבלנו אחת ביום, פת לחם מעופש, גבינה וזיתים שלא יכולנו לעכלם. באניה פרצו מחלות בשל המצב הסניטארי הירוד, וכאשר הגענו ליפו (12.12.1918) אחרי 13 ימי־נסיעה — הובלתי לבית החולים "הדסה", בתל־אביב, חולה בטיפום־הבטן, ושכבתי שם למעלה מחודש ימים.

היה גדול בתורה ובחכמה, בקי בש״ם ופוסקים, והצטיין בדביקותו ביהדות ובאהבתו לעמו. לא היה קנאי בדעותיו בעניני דת, חביב על המוני העם. רבים התדפקו על דלתות ביתו בבקשת עצה בחיי יום־יום. ואכן עצותיו נודעו לתהילה בין דורשיו. ר׳ יהודה־ליב ויסבקר, שהיה גר בבית הרב ויושב כעת בתל־אביב מספר, כי לפני שעמד להתגייס לצבא הפולני ביקש את עצת הרבי, ולפי עצתו השיג את מבוקשו ללא כל קושי. חסידיו היו מלאי התלהבות משיחותיו עמם, שגרמו להם הנאה רוחנית מרובה. ...

... וגדול היה אצלו יום־הזכרון של אביו הצדיק מפשיטיק שהיה קבור שם. שנה שנה היו בני הצדיק המנוח באים לפשיטיק להשתטח על קבר אביהם, ולעירה היתה הרווחה מרוב החסידים שהגיעו ליום המיועד במוקדם, לבתי אכסניות ומסעדות וכיוצא בזה. מאיר שפירא, בן אחותו של הרבי, היושב כעת בתל־אביב מספר, שעודנו זוכר את פני הרבי מבנדין ■מבקוריו בפשיטיק, שהיו פנים אציליים, ובבית משפחתו הוא נחשב לדוד הטוב ביותר. עוד בנעוריו התבלט בעדינות נפשו, בתכונותיו הזכות ובמסירותו לכל קדשי האומה. ...

... בעל בעמיו ועשיר גדול, שרוב מתפלליו היו רדומסקאים, בהם גם ר׳ יחזקאל פרידמן הזמר ויעקב זיסקינד, שניהם בעלי־תפילה נודעים. בעל הדירה עלה אחר השואה לארץ, ישב בתל־אביב מחוסר אמצעים ומת שם לפני כמה שנים. ...

... התנהגותו של הרב׳י מבויאן הצטיינה בצניעות רבה, הוא התענין בגורל כל אדם שפנה אליו, ציווה על מקורביו לעסוק בצרכי ציבור בעיר ובמדינה, וביחוד הדריך את חסידיו לעשות צדקה וחסד בכל עת, ושימש להם לדוגמה. היה חובב ארץ־ישראל מובהק, והדריך את חסידיו בכוון זה. כסף רב היה שולח לצרכי הארץ ועשה מאמצים מיוחדים להרבות האמצעים למטרה זו. שמח שמחה גדולה על כל מי שעלה לארץ. לרב׳י מבויאן היו קלויזים גדולים משלו בירושלים, טבריה, צפת ותל־אביב. ...

... ר׳ אברהם־מנח ם מנל ה לסקר, וראו י לציין, שאצ ל נכד ו ר ׳ מיכ ל לסקר היוש ב בתל־אבי ב נמצ א כתב־הצווא ה ש ל סב ו מתארי ך ח ׳ בניסן תרג״ ט כתוב ה עברית. הצווא ה מענינ ת בתכנ ה וג ם בסגנינ ה העברי. הי א מעיד ה שהי ה חסי ד בכ ל נפש ו ובכ ל מאודו. הני ח אחריו רכו ש שהי ה שוו ה כארבעי ם אל ף רוב ל (רכו ש גדו ל ביפי ם ההם), והור ה לחל ק אחוזי ם מסויימי ם לעני י הקלויזי ם ש ל חסיד י רדומסק, גור, סוחצ׳וב, ע ם סכומי ם גדולי ם יות ר לאדמו״ ר מבויא ן ולאלמנות הצדיקי ם מרדומס ק ומסדיגורה, למשפח ת הצדי ק רב י משה בידרמ ן מלילו ב בירושלים. כ ן ביק ש של א לכתו ב ע ל מצבת ו שום דבר י שבח, בהבטיחו, שבעצמ ו חיפ ש ופשפ ש במעשי ו א ם יש ל ו איז ו מיד ה טוב ה ראויי ה להיחר ת ע ל מצבת ו — ול א מצא; ואם יבוא ו יורשי ו לכתו ב ל ו דבר י שב ח — יגרמ ו ל ו בז ה בושה. ...

... בשם המשפחה) שמת זה מקרוב בתל־אביב. ...

... לבית צדיקי חנצ׳ין נשאר נין בארץ־ישראל. רבי ישעיהו שפירא, בן בתו של הצדיק הזקן מחנצ׳ין, מילא תפקידים יישוביים חשובים בבנין הארץ, ושלשת בניו תופסים עמדה ניכרת בנוער הדתי. מלבד זה ממשיך נכדו האדמו״ר מאוז׳ירוב כצדיקות בתל־ אביב ורכש לו שם בספריו "אשדת", ובעל נכדתו (בן הרבי מגרוחוב אצל וארשה) הקים לו משק חקלאי למופת במוצא־ירושלים, ובה השתרשו בני בית הרבי מחנצ׳ין בבנין הארץ. חסידי חנצ׳ין מתאספים כפעם בפעם בתל־אביב, אם ליום ההילולא של רבם הזקן, ואם בהזדמנויות אחרות, ותמיד הם דנים בצד המעשי של חיזוק חסידות חנצ׳ין בישראל. ...

... (תודה וברכה לר׳ שמואל קריסטל מתל־אביב ולר׳ שמע ת פרידמן מרמת־ים על עזרתם שהגישו לי בחיבור רשימה זו). ...

... בשנת 1933 התנהלה בין חברי התנועה בפולין מגבית למען הקמת "בית ברוכוב", הוא בית מפלגת פועלי ציון שמאל בתל * אביב! למגבית זו נענה הד רחב במפלגה בבנדין, שעשתה כל מאמץ להצלחתה. בעתון התנועה נתפרסמו כפעם בפעם שמות החברים בבנדין המשתתפים במפעל, שחתרו לעבור את מכסתם. להצלחת המפעל שנקרא "רוויטע ציגל" ("לבנים אדומות", מחיר כל לבנה — 10 זל.). סייעו משה ארם וג ר שוני (עתה בישראל) שביקרו בבנדין. ...

... ליד פאג״י בבנדין קיים היה "חדר", בו למדו ארבע מאות ילדים. שכר־הלימוד היה אחיד ומינימאלי, שאיפשר ליהודי חרד מהשכבות העממיות להכניס את ילדו לרשת־החינוך שלנו. מנהל המוסד היה דוד ברוך ז״ל, המנהל הארגוני — החבר משה פוקס (כעת בתל־אביב), המלמדים — חברי הסתדרותנו. ...

... בתחילת 1924, עם העתקת המעון לבית סלומון גוטמן, כמה בני המקום פנו לראשי "השחר", שיהיו להם לעזר בארגון "השומר הצעיר", שלא התקיים אז בעירנו ושיתמזג עמם. ההצעה הזאת נראתה ל״השחר, כי קסמה לו תנועת נוער זו, לפני שנזדהתה עם השקפותיו הפוליטיות של הקבוץ הארצי בארץ ישראל. לשם־כך בא לבנדין המנוח קובה רוזנברג מהשומר הצעיר בוארשה (עבד כרופא בקופת־חולים בת״א ונפטר בשנותיו הטובות ביותר). נבחרה ועדה משותפת שמתפקידה היה לגשת לפעולה. שלא הצליחה מטעמים שאי־אפשר לעמוד עליהם ברשימה זו. חברי הגרעין (רובם הגדול ניספו) נתפזרו לארגוני נוער אחרים, סר ס לידידי. ד״ר חיים ולגרין (כעת בת״א, פעיל בהסתדרות הרופאים בישראל ...

... בפגישותינו בתל־אביב היה מעלה זכרונותיו הנעימים מימי שהותו בבנדין. ...

... לבנדין בא בן־גוריון באורח בלתי צפוי. וכך היה מעשה: הרשימה המאוחדת של פוע״צ־צ.ס. התאחדות בבנדין קיבלה הודעה מהמרכז בוארשה שחיים ארלזורוב, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות בירושלים (שנרצח אחר כמה שבועות בת״א), יבוא לבנדין, כדי להשתתף באסיפה המוקדשת לבעיות הקונגרס הקרוב. נעשו הכנות דרושות ונתפרסמו מודעות בעיר על בואו, אך משום־ מה הוא לא בא ואת מקומו מילא בןגוריון, ששימש אז מזכיר כללי של הסתדרות העובדים. ...

... כתבה מפורטת על החגיגות האלה פירסמתי בשעתו בעיתון העברי "היום", שהופיע בעת ההיא בפולין בעריכתו של יוסף הפטמן ז״ל, אך הגליון הזה לא נשתמר אצלי ולא מצאתיו בספריות בתל־אביב. רשומים בו, בלי ספק, פרטים רבי־עניין שנעלמו מן הזכרון, שהרי המדובר במאורע מלפני 35 שנה, בקירוב. ...

... נפטר בתל־אביב (1948) ומקץ כמה שנים הלכה לעולמה בשיבה מופלגת גם רעיתו, ונטמנו בבית־הקברות הישן בנחלת * יצחק, בחלקת אנשי זגלמביה, ליד קברם של הישיש מסוסנוביץ זאיונץ ז״ל, המנוחה זינגר והורי אברהם וגיטל המפל, נוחם עדן. בעלותי לקבר אבות הנני פוקד גם את קבר משפחת שיין ומתייחד עם זכרם היקר. ...

... ןף ליד בנדין (1900) . בית הוריו , ביודוע לחכמים ולעסק־ נים, רווי אוירה ציונית . אביו , אברהם המפל , זכרונו לברכה , מבין הסוחרים הגדולים בעיר בענף המזון , נמנה עם הפעילים הציוניים ומבין המעטים שחיסל בשנת 1930 את עסקיו הפורחים ואת נכסיו ועלה לארץ , נטע פרדס במגדיאל , הקים בית גדול בתל־אביב והיה מבין עסקני אירגון יוצאי בנדין . ...

עם שחרורו ממחנה־המוות על הארץ־ישראל ואשר עבר עליו בשנות המלחמה והשואה חצב מנפשו והעלה בכושר־אמן בספר "סלמנדרה" (הוצאת "דביר" ת״א, תש״ז). מגילת־דווי מחרידה, מדהימה, כובשת, שעולה מתוכה שאגת הזוועות ואנקת המצפון האנושי שחולל, המשתפת את הקוראים בסבלות המחבר ובחוויותיו . ...

ן■■ כך ה׳ של דברי ימי עמנו מאת שמעון דובנוב בהוצאת "דביר", תל־אביב, תשט״ו, מהדורת "ידיעות אחרונות", נכתבה עם סיום הספר סקירה היסטורית על־ידי ש. ל. קירשנבוים בשם: ״דברי ימי עם ישראל בשנות 1936—1951״. ...

בשנת 1951 נמסר לועד האירגון של יוצאי זגלמביה בתל־אביב צרור אפר של יהודי זגלמביה העקודים באושוויץ. ומסרו אחד משרידי סוסנוביץ שניצול בדרך פלאיה, דוד זיכר, שהועסק כאסיר ליד כבשני~האש של המחנה. בשיחה עמו על דרכי הצלתו ...

... בן עשרים וכמה היה בבואו לארץ־ישראל, בה חי שלוש שנים בלבד. בבנדין נמנה עם חברי "צעירי מזרחי" ו״השומר הדתי", ובארץ־ישראל הצטרף להסתדרות העובדים והיה תחילה פועל ,.שחור". ראינוהו עומד על הפיגומים ומטייח בתים בתל-אביב, בנגריה עם המשור ביד. העיר הסואנת והרועשת נמאסה עליו, והוא פונה לקיבוץ, אולם גם כאן לא החזיק מעמד ועזבו. תוהה על עתידו בארץ, ומחליט להתיישב באחד הכפרים. הולך לכפר־יונה, ומצטרף לארגון של מושב עובדים — ארגון "בורוכוב". בכפר ־ יונה הוא פעיל בחיי הציבור ומתחבב על הכול.

... זמן־מה עבד בתל־אביב, אולם עם פרוץ המאורעות התנדב כ״גפיר" (שוטר מיוחד) על הכרמל. חבריו שעבדו ושמרו עמו יחד, אמרו, שמטבעו היה שתקן ואהב להתבודד עם נפשו, אולם תמיד חיוך לבבי נסוך על פניו.

בבית הקברות הישן בתל־אביב, ליד קברי קדושים רבים, נכרה קבר חדש הטומן בחובו לעולם את משה׳ל שלגו. הלך מאתנו חבר יקר וקצרה לשוני להביע תנחומים למשפחתו השכולה. רק נחמה אחת בפי, ששני ילדיו היתומים הרכים יגדלו ויתחנכו ברוח אביהם, ראויים לאביהם שנפל על מזבח קידוש השם והארץ. זכרו יהיה שמור בלב כל אחד שהכירו מקרוב. ...

... ור לכ״ט אב, תרפ״ב, עברו שלושה צעירים בדרך בין תל־אביב 1% ונר ה שאנן. מאחד הפרדסים פתחו עליהם באש, ושמואל דוד ורדי נהרג במקום. הכדור פגע במצחו. ...

... נקבר בבית־הקברות הישן בתל־אביב (רחוב טרומפלדור), ובביקורי הראשון בארץ, 1929, עליתי על קברו, ולבקשת הוריו חידשתי את המצבה וקישטתי ה בתמונתו הנתונה במסגרת ושמתי פרחים למראשותיו בשם רעיו הרבים ובני־משפחתו, שמהם שרד רק אחיו הצעיר באמריקה. ...

... בן אברהם יששכר ופרידה. נולד ב־5 במאי 1928, בבנדין. בן למשפחה חסידית. מצאצאי הרבי מלילוב. בן 7 עלה עם הוריו לארץ. למד בבית־הספר "תחכמוני" בתל־אביב. הוריו היו אנשי עמל, ועל אף מצבם הקשה השתדלו לתת לבנם — בכורם — חינוך לתורה ולעבודה, וקיוו שישמש להם סעד לעת זקנתם. בסיימו את לימודיו החל לעבוד במקצוע הסריגה ותמך בהוריו. כחבר "בני־עקיבא" והאיגוד הספורטיבי "אליצור", נצטרף ל״הגנה" ...

... ןךיין משה ופסיה. נולד ב* 15 בינואר 1922, בבנדין. ב* 1924 1■■ עלה לארץ עם הוריו, והוא בן שנתיים. למד בבית־הספר "תחב * מוני" בתל־אביב. משסיים את בית־הספר בהצטיינות, נצטרף ל״נוער העובד" והחל לעבוד בבית־מסחר לחמרי־בנין. בימי מלחמת־ העולם השניה, בהיותו כבן 17, מיד לאחר הפצצת תל־אביב, התנדב לצבא הבריטי. נפל בשבי באי כרתים. משם הועבר לגרמניה, והיה חמש שנים בשבי. עבד בחווה חקלאית, בלול וברפת. טוב־לב וחרוץ, וחבריו לשבי מעידים על מסירותו ונאמנותו לעם לארץ. לאחר שחזר מהשבי, עבד בבית־החרושת "וולקן" בחיפה, ומשם עבר לעבודה בכפר טירה במזנון, שהקים יחד עם חברו * היה חבר מסור ל״הגנה". ...

... היה נהג ועבד בחברת תחבורה בתל־אביב. בימי מלחמת העולם השניה שירת כנהג בצבא הבריטי. היה חבר ב״הגנה". עם פרוץ מלחמת השחרור התמסר לתפקידיו והצטרף לפלמ״ח. ...

ושט השתתף בפעולה נרחבת להצלת הפליטים והעלאתם ?1ארץ . בסוף שנת 1946 שוחרר מהצבא, חזר הביתה ועבד בקואופרטיב "המלחים" בתל־אביב. בכסף שחסך בעבודתו רכש ספרים שאהב להתעמק בהם. ...

... בי״ז באדר תש״ז, 1947, בימי מצור צבאי על תל־אביב, בדרכו לדואר לשגר מכתב לאביו — נהרג בפגיעת כדור אנגלי. ...

... !■■ן אליהו ולאד! . נולד ב־1929 . בבניין . עד למלחמודהעולם השניה למד בבית־הספר העממי , ועם כניסת הגרמנים לעיר חיה בה , יחד עם משפחתו , תחת עול הכובש האכזרי . בשנת 1943 , עם ההשמדה הכללית של יהודי הסביבה , נספתה משפחתו והוא , יחד עם צעירי המקום , נשלחו למחנה־ריכוז בגרמניה , ואחר־כך הועברו למחנה בוכנואלד . היה מחברי המחתרת במחנה , ותוך כדי עבודתו כסניטאר עסק בהברחת נשק לצרכי התגוננות . בגמר מלחמודהעולם עלה לארץ בספינת־מעפילים , והיה חניך עלית־ הנוער בירושלים וכפר הנוער בן־שמן , בו השתלם במסגרות . בגמר ביודהספר עבר לתל־אביב ועבד במקצועו . גויס ונשלח לחטיבת הפלמ״ח בגליל העליון , ברמת־נפתלי . ...

דאם האט אונז נישט געלאזט רוען, און מיר זענען צוגעטרעטן צו אן אייגענער גרויסער געלד־אקציע צווישן די בענדינער אין תל־אביב. מיר האבן זי צו זיי געווענדעט מיט א ספעציעלן געדרוק- טן צירקולאר און געבעטן זייער ביישטייערונג, — און מיט א פולער האנט, — לטובת אונזער געמיינזאמער זאך. מיר האבן פארשפרייט אקציעם, וואס האבן אונז אריינגעטראגן עטליכע הונדערט פאלעס־ טינער פונט (אין יענער צייט, מיט 20 יאר צוריק, איז עס געווען א גאנץ היבשע סומע), מיר האבן איינקאסירט מאנאטלעכן חודש־ אפצאל איינגעארדנט פארשידענע אוונטן און בעלער, פון וועלכע מיר האבן באקומען שיינע הכנסות און גלייך עס צע־ טיילט צווישן די נייע עולים און געשיקט פעקלעך קיין רוסלאנד. ...

האבן מיר געציילט איבער 500 ארגאניזירטע חברים, וועלכע זענען זיך צונויפגעקומען גאנץ אפט אויף חבר׳שע פגישות, קאנצערטן, פארוויילונגם־אוונטן, נישט רעדנדיק שוין וועגן די גרויסע און פול באזוכטע טראדיציאנעלע אזכרות אין גרויסע זאלן פון תל־ אביב (אוהל־שם) צו יעדע יארצייט (תשעה באב) פון אונזער פארטיליקטער קהילה. ...

ווערט רייף דער געדאנק פון פארייניקונג פון אלע זאגלעמביער לאנדסמאנשאפטן אין ארץ ישראל אין איין פארבאנד. אין יאר 1949 קומען זיך צענויף עטלעכע הונדערט זאגלעמביער אויף אן אלגעמיינער פארזאמלונג אין לאקאל פון בית החלוצות אין תל־אביב, אויף וועלבער דער איחוד איז באשטעטיקט געווארן אץ עם אנטשטייט דער "ארגון יוצאי זאגלעמביע׳/ וועלכער נעמט אדום בענדין, סאסנאוויץ, זאמבקאוויץ און די ארומיקע קלענערע קהילות (טשעלאדזש, מאנדזשעוו, גרויצע, ניווקא און נאך). דאכד בראווע האט זיך צוליב פארשידענע טעמים נישט אנגעשלאסן אין פארייניקטן אלגעמיינעם אירגון, הגם מיר האבן געוואלט דורב־ אוים אויך זייער אנגעהעריקייט און געפירט מיט זיי לענגערע אע־ טערהאנדלונגען, אבער אומזיסט.

די שענסטע מאראלישע דערגרייכונג פון "אירגון יוצאי זגלנד ביה" איז געווען דאס אויפבויען פון א הערלעכן מאנומענט אויפ׳ן בית־הקברות אין נחלת־יצחק (תל־אביב), 1954, אויפץ קבר פונעם געבראכטן קעסטל אש פון די זאגלעמביער קדושים, און זינט דעמאלס קומען זיך צענויף דארט טויזנטער מענטשן אויף די יערלעכע אזכרות. די גרויסע מצבה, וואס האט באטראפן איבער דריי טויזנט פונט, ווילן מיר יעצט פארשענערן מיטן אוועקשטעלן א צוי״ם פון געפלאכטענע קייטן, ווי אויף די מאנומענטן פונעם אומבאקאנטן געפאלענעם זעלנער, ...

באותה שנה קיבלנו מכתבים מבנדין, מהועד היהודי שם, בהם אנו מתבקשים לשלוח מיד עזרה כספית לשרידי בני־עירנו המגיעים לבנדין ממחנות העבודה והמוות. ואמנם, לא היתה. הקריאה קול קורא במדבר, והועד שלנו נחלץ להחשת עזרה. התנהלה מגבית בין יהודי בנדץ בתל־אביב, והכל תרמו בעין יפה. הפעולה נעשתה, איפוא, בשני כיוונים: למען אחינו בבנדין המיותמת ולמען אנשינו החותרים לארץ־ישראל. הפעולה לא היתה. קלה, כי היא בלעה סכומים גדולים, שנמצאו בעמל לא מעט. ...

... אולם עם פרוץ השואה בשנת 1939, כאשר התחילו מגיעות הידיעות המחרידות הראשונות על פליטי בנדי ן שנמלטו לרוסיה, התארגנו הבנדינאים בתל־אביב לשם הגשת עזרה לפליטים האומ - ללים בערבות סיביר. נסיונות דומים נעשו גם ביתר ערי הארץ בחיפה ובירושלים, מקום שם נמצאים בני־עירנו במספר לא מבוטל, אך כל פעולת הארגון נכשלה שם, באין אנשים שירצו להתמסר לה. ...

... גולת הכותרת של פעולת "ארגון יוצאי זגלמביה" היא הקמת מצבת־הזכרון להנצחת זכר קדושי זגלמביה המתנוססת במקום בולט ומרכזי בבית־הקברות בנחלת־יצחק ליד תל־אביב. ...

... הועד של ארגון יוצאי בנדין בתל אביב 1959 עומדים מימין לשמאל: מנחם גלבנד, יוחנן לאודון, משה בנימין קלייעזן יושבים: מוניאק סרצז / רעכיל גוטמן, אברהם גולד ...

... מוטל טננבוים (חיפה), מראשוני העליה הרביעית ומעסקני ארגון יוצאי בנדין לשעבר בתל־אביב. ...

... 7. הצילום ״ח. נ. ביאליק בצוותא עם אנשי בנדיך (עמוד 317) מתפרסם לראשונה בספרנו ונמסר על־ידי חברי המערכת ל״ארכיון ומוזיאון ביאליק" בתל־אביב. ...

... "ארבעטער צייטונג", בטאון מפלגת פוע״צ שמאל, וארשה. "באפרייונג ארבעטער שטימע", בטאון פוע״צ—צ.ם. וארשה. "דבר", עתון פועלי ארץ־ישראל, ת״א. "דאס יידישע וואכנבלאט", בנדין. ״הצפירה״, עתון יומי, וארשה, 1913. "היינט", עתון יומי, וארשה. "העתיד", בטאון החלוץ בפולין, וארשה. ...

... ״דורות בונדיסטך, פארלאג ״אונזער צייט״, נידיארק, 1956. האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע״מ, ירושלים—ת״א. ״יידישעס לעקסיקאך (גרמנית), הוצאת יידישער פערלאג, ברלין, 1930. "יזכור", הוצאת ממשלת ישראל, משרד הבטחון, ה׳חשט״ז. מאהלר רפאל: דברי ימי ישראל — דורות אחרונים, ספר רביעי, ...

און אויפן וועג זענען זיי שוין געווען אין זיינע נעגל, און ביז צו זייער לעצטן אטעם, האבן זיי זיך * געראנגלט, געהאפט, געגלויבט, זיך * פארטיידיקט. אוממעגלעך צו לייענען אן א טיפ־אינערלעכער אויפטרייסלונג די אויטענטישע קאפיטלען פון דוד לי ו וער (פונעם בוך "עיר המתים" ת״א, תש״ו), וואס דער ציטער פון דער פארניכטונג און אירע שוידערלעכקייטן לעבט אין זיי, אין זייער גאנצער שארפקייט, און ווייניק זענען פאראן ענלעכע קאפיטלען אין דער חורבן־ליטעראטור! און דאס וואס ס׳דערציילט אריה ל י ו וער וועגן דער העלדישער דאפלטער מערכה פון דער חלוצישער יוגנט מיטן מערדערכלעכן שונא און זיינע יידישע משרתים! און די זעלטענע געשטאלטן־גאלעריע פון מרדכי ה א מ פ ע ל און זיינע איבערזעצונגען! און דעם בייטראג פון מ. ש. ג ש ו ר י, וואס בארייכערט די יידישע היסטאריאגראפיע בכלל; און די לייכטנדיקע קאפיטלען פון די פאראיינזאמטע נקמזדנעמער און געווער־שמוגלער און ק ע מ פ ע נ ד י ק ע ב ו נ ק ע ר ם, און פון די אויפשטענדלערינס אין סאמע אושוויץ, דעם קבר פון זאגלעמביער יידנטום. טראגישע, איינמאליקע, שרעקלעך־דערהויבענע נסיונות אויף אין דער מארטיראלאגיע פונעם דריטן חורבן.