Leah Psakhazon

לאחר־מכן בא הטוסיה. באה בלי לדעת שום כתובת. הולכת היא ברחוב, מתבוננת באישים, בפנים, בלבוש — מחפשת "שומר". שמא תנחש, איזה "שומר". ואמנם ניחשה. ניגשה אל שושנה ושאלה אותה, שמא יודעת היא היכן תגור לאה פסחזון? שושנה מסתכלת בה בחשדנות, אך התנהגותה וקולה של הזרה נוסכים בה אמון. כן, יודעת אני, היא עונה, בואי ואראה לך. בדרך אל השכונה היהודית קרב אל שושנה "בן מדבר" קטן ואמר לה בלחש "חזק"!. טוסיה שמעה . ...

קרבננו הראשון היתה לאה פסחזון. לאה הלכה למחנה. כתבה משם מכתבים על המרק המימי, על מנת־הרעב של שלוש מאות גראם לחם ליום, על הכאת הנשים. אך זה לא הכאיב ביותר — כתבה. הרע הוא, שבין הנשים במחנה מצויות חסרות אופי, בוגדניות מחניפות לכל גרמני. לאה לא השלימה, היא קוממה בלי־הרף את הבחורות, עד שבשל המרד. יום אחד החליטו, כי בשתיים אחר חצות יערכו אסיפות בכל צריפי־השינה וכן עשו. בשתיים התעוררו כולם, העמידו משמרות ליד הדלתות והיתרו בבוגדות. אחת מאלה בצריפה של לאה, שמעה את האיום ופרצה בצחוק: ה״לאגרפירר" (מפקד המחנה) הוא ידידה הטוב, וממי תחשוש? אז ניגשה אליה אחת הבחורות וסטרה על לחיה, ואחר כך ניתכו עליה מכות בלי הפוגות. עד מהרה חזרו כולן למיטותיהן והשימו עצמן ישנות. למחרת ציפו הכל לתגובתה של הבוגדת המוכה, שלמדה לקח ונצרה לשונה. מאז נשתנו היחסים במחנה. רק מעטים ידעו, מה רב היה חלקה של לאה במיפנה זה. ...

ובסיום נתייחד עם זכרן היקר של האחיות אדז׳ה ולאה פסחזון, שפעלו רבות במחנות ובמחתרת ברכישת נשק והעברתו לגיטו היהודי בבנדין ושנפלו על משמרתן. יהי זכר כל חברי השומר הצעיר הקדושים ברוך וחקוק עמוק בלבנו! ...