HaPoel HaMizrachi

אבער ווען די אויבנדערמאנטע קהלות האבן דעם פארשלאג — צוליב אומפארשטענדלעכע טעמים — נישט געוואלט אננעמען, האבן מיר — די איינציקע ווארשיינלעך קהלה אין דער גאנצער וועלט — געעפנט אזא ביורא אין בענדין. מיר האבן געגרינדעט 2 רעליגיעזע קיבוצים, פון פועלי אגודת ישראל און הפועל המזרחי — ביי דער מיטהילף פון זייערע צענטראלעם, ווו די מענטשן האבן באקומען די נויטיקע גייסטיקע און געזעלשאפטלעכע הכשרה פאר זייער עליה קיין ארץ ישראל! די דאזיקע קיבוצים זענען געווען א מוסטער אין אלע הינזיכטן. מיר האבן אין איינעם פון די זאלן געגרינדעט א בית המדרש צום דאווענען און לערנען, וועלכער איז ווידער פול געווארן מיט מתפללים, דער קול תורה איז ווידער געהערט געווארן אין דער לומדישער חרוב־געווארענער בענדין.

אבער באנייטער אנטיסעמיטישער כוליגאניזם האט אנגעהויבן בושעווען אין פוילן. יידן זענען געמארדעט געווארן אויף די באנען און אין זייערע ערשט צוריק־געבויטע שטובן, אין דעם דערבייאיקן שטעטל טשעלאדז, איז טראגיש דערשאסן געווארן מיין קרוב גראס* מאן הי״ד, ווייל ער האט געוואלט באקומעןא קליינעם טייל פון זיין פאטערם פארמעגן. אויפן וועג פון לאדזש קיין קראקא זענען פוןא גייענדיקן צוג ארויסגענומען געווארן3 יידישע לעבנגעבלי־ בענע בחורים, חברים פוןא קיבוץ פון הפועל המזרחי, וועלכע זענען געפארן אויףא צוזאמנעפאר קיין קראקא, און בעסטיאליש דער־ מארדעט געווארן. דער שטאב פון אנדערס ארמיי אין ענגלאנד האט מיטא ברייטער האנט געשטיצט די דאזיקע אנטיסימיטיש־כוליגאנישע באוועגונג מיט דעם אויסרייד, אז זיי קעמפן קעגן דעם לינקן רעזשים אין פוילן און קעגן רוסלאנד. די פולישע רעגירונג איז געוועזן מאכטלאז, ווייל דער רוב פון פוילישן פאלק האט געשטיצט דעם אנטיסעמיטיזם. אהל דער שרייבער פון די שורות, וועלכער האט געוו1ינט ביי די מיליטערישע קאשארן אין בענדין, ווו עם האבן סטאציאנירט טויזנטער פוילשע זעלנער, איז צוויי מאל אפגעווארט געווארן דורל כוליגאנעם מיט רעוואלווערן אין די הענט און איז על פי נס ניצל געווארן פון טויט.

... היה פעיל בתנועת "המזרחי" בשלזיה ובזגלמביה. בתרפ״א עלה לארץ, ומאז משתתף בעתונים שונים בארץ ובחוץ לארץ על נושא הנגינה והשירה היהודית. גם כאן ממשיך פעילותו הציבורית, וכיהן זמן־מה מזכיר כללי בועד הפועל של הסתדרות "הפועל המזרחי" ועורך העתונות שלה. היה ציר בכמה קונגרסים ציוניים, חבר באסיפת הנבחרים השניה, חבר "אגוד סופרים דתיים", מזכיר המחלקה למסחר ותעשיה של הסוכנות היהודית"ועוד. ...

אגב, עלי להזכיר, כי הרב מקרימולוב שלח לארץ ישראל את שני חתניו. האחד הוא רב ישעיהו שפירא זצ״ל בן רבי אלימלך הצדיק מגרודז׳ינסק, שאחרי חתונתו ישב על שולחן חותנו כמה שנים, עד שעלה לארץ־ישראל והתישב בה ישיבת קבע והקים בה מפעלים לתפארת, כלכליים וישוביים. הוא שנתן יד לרבי יחזקאל הרביאבלונה לרכוש את הקרקע עליה כוננו את המושב הדתי "כפר חסידים", יסד את הסתדרות "הפועל המזרחי" ולבסוף התיישב בכפר־פינם. השני הוא רבי חנוך־הניך בורגשטין, בנו של רבי שמואל הצדיק מסוחאצ׳וב, וכעת האדמו״ר של חסידי סוחאצ׳וב בארץ־ישראל, היושב בקביעות בבית וגן בירושלים. ...

... כל מוסד ציוני הכיר בנו כארגון עצמאי. יסדנו גם סניף "ברוריה" בדומברובה גור וביבוז׳נה שבגליציה המערבית. בשנת תרצ״ב יצאו החברות הראשונות להכשרה חלוצית. בשנת תרצ״ד שלחנו שתי חברות, לאה סטופניצקי וצילה לינדנר הי״ד לסמינר להשתלמות כמדריכות, שהתקיים על־יד וארשה תחת הדרכתה של הה׳ לאה ספיר־תירוש, שהיתה אז בשליחות בפולניה מטעם "הפועל־המזרחי", ובאותה שנה עלו החברות הראשו־ נות ארצה ואני בתוכן.

התיעצות נציגי המפלגות שביקשנו לקיים — לא יצאה אל הפועל. באפריל או במאי 1940, היתה פגישה — וללא תוצאות — עם כמה מחברי היודנראט, בהשתתפות ויגודזקי, מנלה, לוני דנר ולסקר, משה אופנהיים (הפועל המזרחי), סובקובס- קי, צוקרקנדל (פועלי ציון), דוד ליור, ישראל גרטלר והחו״מ (התאחדות) — מולצ׳אדזקי סירב להשתתף. אפיינית היתד, טענתו של האחרון: "בזמן מלחמה אין ציונות". הוא לא רצה כלל בויכוח צבורי בנושא זה. נתייאשתי מכל אפשרות של השפעה עליו (על אחדים השפענו במידת־מה), לפי שידענו אפילו החלש עוד מתקופת פעילותו לפני המלחמה בקרן הקיימת ותמיד, בכל מערכה ויכוח מצטרף היה לצד החזק נגד החלש, והנה, עתה נתמנה הוא על ידי מרין למחלקת העזרה הסוציאלית ביודנראט ומעין מומחה שלו לעניני נוער.

... וד חקלאי. את השטח הזה הוא חילק למגרשים, מהם העמיד לרשות יהודים למטרת גידול ירקות, מהם הניח ברשותו. ברם, היהודים, שבנפשם הביאו לחמם לאחר יום עמל בשוט הגרמני, לא הפיקו תועלת ממגרשים אלה שהיו, אגב, במרחק ניכר מהעיר, דבר שהצריך גם רישיון מיוחד כדי להגיע אליהם. אפם, ליקויים אלה דווקא היו בחזקת יתרונות לנוער שהתחיל בעיבוד השדות. וכך קמה החווה, שהיתה מקום הכשרה חקלאית של הנוער הציוני. הישג נכבד זה נתאפשר תודות לעובדה, שמנהל החווה שימש אז אריה ליאור, חבר ה״התאחדות" וחניך "גורדוניה", שקיים קשרים מהודקים עם הנוער והוא עצמו סייע בארגון אסיפותיהם וניהל עמם שיחות על נושאים ציוניים. החווה שימשה, איפוא, מקום מיפגש לנוער •העירני והפעיל, הנוער משלוש הערים — בנדין, סוסנוביץ ודומברובה, על כל חוגיו. מה״פרייהייט״ — ועד "הפועל־המזרחי", שהיו מקיימים כאן אסיפותיהם. אדם, כי נזדמן לחווה בשבת נעקר מאווירת המלחמה ושב הע ל מצוקותיו. רחש־חיים של אלפי בני נוער, שירי ארץ־ישראל, סערת ריקודי הורה, פילחו את האוויר. מה קשה היתה, הפרידה מחברי החווה והשיבה העירה, למציאות הטראגית. אולם לא יצאו חדשים מרובים והיודנראט אסר על היהודים לצאת אל שדות החווה, פרט לאלה, שעיבדו אותם. שוטרים אחדים מאנשי שרוודהסדר היהודי הופקדו להשגיח על כך.