Wigodski

התיעצות נציגי המפלגות שביקשנו לקיים — לא יצאה אל הפועל. באפריל או במאי 1940, היתה פגישה — וללא תוצאות — עם כמה מחברי היודנראט, בהשתתפות ויגודזקי, מנלה, לוני דנר ולסקר, משה אופנהיים (הפועל המזרחי), סובקובס- קי, צוקרקנדל (פועלי ציון), דוד ליור, ישראל גרטלר והחו״מ (התאחדות) — מולצ׳אדזקי סירב להשתתף. אפיינית היתד, טענתו של האחרון: "בזמן מלחמה אין ציונות". הוא לא רצה כלל בויכוח צבורי בנושא זה. נתייאשתי מכל אפשרות של השפעה עליו (על אחדים השפענו במידת־מה), לפי שידענו אפילו החלש עוד מתקופת פעילותו לפני המלחמה בקרן הקיימת ותמיד, בכל מערכה ויכוח מצטרף היה לצד החזק נגד החלש, והנה, עתה נתמנה הוא על ידי מרין למחלקת העזרה הסוציאלית ביודנראט ומעין מומחה שלו לעניני נוער.

השפעה של ממש על עניני היודנראט לא היתה, לו, לוויגודזקי. המשכתי להפגש עמו בהזדמנויות שונות, ונתברר לי בפירוש, שלא היה מעולם מאנשי סודו של ה״פראזאם". לדוגמה: כדי לבצע את מעשיו, היה היודנראט נוקט בתכסיס של הפתעה והסוואה יע ל מזימתו האמתית. ואם ביקש, דרך דוגמה, לגרש 2000 בנים, היה מדליף ידיעה, בסודי סודות כביכול, שעומדים לגרש 2000 בנות — ואז ידענו שמצווים הבנים לעזוב למשך ד,"אקציה " את העיר. אף־על־פי־כן, קיבלנו לא אחת אינפורמציה יקרת־ערך מראש... ואולם, ויגודזקי לא ידע את המתרחש באמת בין כתלי היודנראט. ...