Molchadzki

התיעצות נציגי המפלגות שביקשנו לקיים — לא יצאה אל הפועל. באפריל או במאי 1940, היתה פגישה — וללא תוצאות — עם כמה מחברי היודנראט, בהשתתפות ויגודזקי, מנלה, לוני דנר ולסקר, משה אופנהיים (הפועל המזרחי), סובקובס- קי, צוקרקנדל (פועלי ציון), דוד ליור, ישראל גרטלר והחו״מ (התאחדות) — מולצ׳אדזקי סירב להשתתף. אפיינית היתד, טענתו של האחרון: "בזמן מלחמה אין ציונות". הוא לא רצה כלל בויכוח צבורי בנושא זה. נתייאשתי מכל אפשרות של השפעה עליו (על אחדים השפענו במידת־מה), לפי שידענו אפילו החלש עוד מתקופת פעילותו לפני המלחמה בקרן הקיימת ותמיד, בכל מערכה ויכוח מצטרף היה לצד החזק נגד החלש, והנה, עתה נתמנה הוא על ידי מרין למחלקת העזרה הסוציאלית ביודנראט ומעין מומחה שלו לעניני נוער.

... אני שללתי את היודנראט מראשיתו, התנגדתי לשיתוף־הפעולה עמו, וזו העמדה שנקטו גם מפלגות ההתאחדות ופועלי ציון (ומשום כך הם הוציאו משורותיהם את חברם מולצ׳אדזקי). שאר המפלגות התפוררו בתקופה הראשונה לכיבוש הגרמני ופעיליהם ברחו. אף לקומוניסטים לא היתה, מחתרת פעילה ויעילה. ...

... אחר כך קיימנו כינוס עמו, באולם בית היתומים, בהשתתפות 200 איש מבנדין והסביבה. לכינוס בא גם מולצ׳אדזקי, שהתחיל מדבר על שיתוף־פעולה של הנוער עם היודנראט. הגבתי בחריפות, והוא עזב את האסיפה. אריה מנשל סיפר על הפעולה במחתרת היהודית בוינה, על קורסים להשתלמות לנוער ועוד, והביע תקוותו, שעוד ייפתח שער לעליה.