Davidel of Lelów

... העיירה וולבורש, במרחק 14 ק״מ מפיוטרקוב, היתה אסורה לישיבת היהודים, כי היתד. אחוזת כמרים. מספרים, שעוד לפני כ־160 שנה, כש״היהודי הקדוש" ערך גלות והגיע בלוית רבי דודל מלילוב נושא־כליו לוולבורש ולא מצא בה כל נפש יהודי, ציווה, שיהודים יבואו וישבו שם בלי להתחשב באיזה חומרות וגזירות שהן מטעם הממשלה, כי במקום זה יזרח אור גדול שיאיר פגי העולם. היה זה אורו של רבי בריש. ואכן, רבי בריש היה מפתח את הישוב היהודי במקום, ייסד בה את ה״חברה קדישא" ו״בקור חולים״ והיה לגבאם. רק בהגיעו לגיל 59 נבחר לרב המקום ונעשה תושב קבוע בוולבורש, ומכל קצוי המדינה התחילו באים אליו חסידים וסתם בעלי בתים והיה לרבי. שמו נתפרסם כבעל־ מופת גדול. אך הוא היה צם משבת לשבת, בטעמיו רק קצת פירות. היה מקדש על גביע מעובד מאבן ארץ ישראל, ועל הגביע היה נותן בשעת הקידוש עטרת כסף יקרה, בלווי דבריו: "היום אנו מכתירים את ארץ ישראל". לו מייחסים את הפתגם בפולנית: ״צא קידוש — טא חידוש, צא הבדלה — וויעלקיע מפלה״.