ישראל. העני עורר זעם בעיר שהגיש תלונה לפני השלטונות, והגבאים נחקרו. הנדל ארליך נתבע להחזיר את הכסף לקופת המלכות, אך סירב. ה״גוברנטור״ דרש ממושל המחוז להכניס פלוגה צבאית על חשבונו של הנדל ארליך, עד שיחזיר את דמי־הקבורה. ראש עירית בנדין שאליו פנה מושל המחוז לא מיהר לבצע את הפקודה, כי חיכה לסיום המשפט שהתנהל בשתי איג־ סטנציות נגד הנאשם. ואמנם, ב־28 בינואר 1855 נתקיים המשפט נגד הגבאים מ״חברה קדישא״ ששוחררו מכל אשמה, באין הוכחות חותכות. ה״גוברנטור״ לא התחשב בפסק־הדין, בתבעו בתוקף שיגור פלוגה צבאית, שתכריח את ארליך להחזיר את הכסף. בינתיים מת המושל וראש העיריה נאלץ היה מתוך לחץ להכניס חיילים אצל בנו של הנפטר, דוד, שפנה לשלטונות והוכיח, שאביו התפשר עם חתנו של רייכמן הנטבע. כן המציא חשבון, שהוצאות הלוויה והקבורה עלו כסכום שנגבה על־ידי אביו בסך 130 טלר ולראייה' המציא תעודות מתאימות. בשנת 1856 הודיע ראש העיר לממוניו, שהמנוח הנדל ארליך השתמש בכסף לצרכי המת על־פי הסכמתו של חתנו ווענזל. כיצד השתלשלו הענינים אחר כך לא ידוע, שעד כאן מדובר בפנקסי בנדין. אחרי פטירתו של הרב לנגפום לא היה בכוחה של הקהילה להזמין במקומו רב אחר ורצו להסתפק רק בדיין, ר׳ דוד שלזינגר, ששימש מורה הוראה בבנדין מאז שנת 1849 < אולם השלטונות לא נתנו את הסכמתם לכך, בדרשם רב בעל סמכות.
בשנת 1865 הציעה הקהילה בתור רב את ר׳ מאיר עнгלראד משצ׳אקוטשין, שנפטר בפתע. ב־1866 נבחר רב ר׳ איצ׳לה קימלמן מפיוטרקוב. בימיו פעלו בקהילה הפרנסים: אליזער רינםקי, מרדכי פלסנר, משה הרמן ובריש שטאטלר. בימים ההם התחילה בנדין להתפתח מהר תודות לתפוקה מוגברת של פחמים וברזל, שסביבתנו נתברכה בהם. האוכלוסיה הכללית מנתה ב־1897 24 אלף נפשות, מזה 11 אלף יהודים. הרב קימלמן נפטר ב־30 ביוני 1893. אחרי פטירתו נבחר ממלא מקום ארעי, מורזדהורא ה ר׳ יהושע׳ל עטלנר. ב־2 בספטמבר 1893 נבחר כרב ר׳ ישכר בריש גרויבארט. הקהילה התחייבה לשלם לו 1500 רובל בכל שנה, סר טל* 800 רובל הוצאות ההעברה משאדלאץ לבנדין, ד 400 רובל להחזקת מורד הוראה בסוסנוביץ, שנחשבה אז ככפר והשתייכה לגליל בגדין. בדצמבר 1893 עלה ר׳ ישכר בעריש גרויבארט על כסא הרבנות. בימיו של הרב, שנפטר ב־1913, נמנו עם הקהילה הפרנסים: מריש שטאטלר, ראובן ליור, יהושע לייב וויינגורט, אברהמ׳ל טרופויער וישעיה רוטנר. ב*30 בדצמבר 1913 נערכו בחירות לרב חדש. היו שני מועמדים: ר׳ יקותיאל זלמן גרויבארט, בנו של הרב הנפטר. והרב בורנשטיין מוישגרוד, שנתמך ע״י חסידי סוכצ׳ב. מתוך 1062 איש, שהיו רשאים לבחור, בחרו 707. הרב גרויבארט נבחר ברוב קולות: 478 בעד וד 229 עבור המועמד השני.
בגלל המחאה שהוגשה לשלטונות בטענה, שהרב החדש הוא רך בשנים בוטלו הבחירות הקודמות ונקבעו בחירות חדשות ל־20 ביוני 1914. גם הפעם קיבל הרב גרויבארט רוב קולות ונבחר כרב וכיהן בתפקיד הזה עד 1920. לאחר מכן נסע לאמריקה ועד היום הוא משמש כרב בעיר ברוקלין (נפטר ב־1942 — המתרגם). בשנת 1921 נבחר לרב ר׳ צבי חנוך לוין ז״ל (גיסו של האדמו״ר, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ואביו של ר׳ איצ׳ה מאיר לוין, חבר הכנסת ומנהיג "אגודת ישראל" בישראל), שנפטר ב־1935. מאז נשארה בנדץ ללא רב. ה״אגודה" מינתה כרב את בנו של הרב הנפטר, ר׳ מנדל, והציונים שוב את הרב גרוסמן מגאיעווע, ככה שבנדין זכתה לשני רבני* שנמנו ע״י אוהדיהם, אולם לא נבחרו חוקית ע״י הקהילה ולא בבחירות ע״י האוכלוסיה היהודית. מצב בלתי נורמלי זה הביא תמיד לידי חיכוכים ושערוריות בחיי הציבור היהודי בבנדין, שנמשכו עד פרח המלחמה, שרק היא שמח קץ ל״מלחמת הרבנים" בת ארבע שנים. שני הרבנים שפעלו בעיר ניספו עם אנשיהם יחד. (עברית מ. ה.) ד־ר שאצק■ / ביסי מרד הפולנים ב*1831 ב־1914 הכרתי בבגדיו, (באמצעותו של העורך ש. סיגל הן), את הישיש סנחס שווייצר. מסיו שמעתי סרטים אחדים מחייו שעניינם במרד 1831. ביקשתיו לרשמם, והוא מילא מבוקשי. תירגמתי זכרונותיו בשביל ה״יאווראיסקאי א סטארינזד. לעובדות שהוא מוסר יש אישור במקורות ההיסטוריים.
ן■ ימימרד הפולנים בשנת 1831 הייתי בן שש, והמאורעות *■י■ שאירעו אז בעירנו נחרתו עמוק בזכרוני. משבגרתי שמעתי גם מפי אבי את כל הקורות אותנו בימים ההם. פעם אחת הגיע "נייר" (פקודה) להקים בעיר משמר בטחת ולספח אליו גם יהודים. בהתאם לפקודה הוצב המשמר בשוק העיר. בבנדין התגוררו בעת ההיא יותר מ־300 משפחות יהודיו* זוכר אני, שנתנו לשומרים דקרי ברזל ובנשק זה עמדו על משמרתם ברחובות העיר. בין השומרים היו זקנים וצעירי* בעלי־בתים ואביונים. היתה זו המונה בלתי שכיח* יהודי* אדוקים בקפוטות ארוכות נטשו את מסחרם ואת בתי מדרשיהם והסתובבו בשוקי העיר. לראשם חבשו מצנפת שהתנוססה עליה כתובת: "משמר בטחון". בין השומרים היהודים (30) הצטיין במיוחד ר׳ אנשל שהיה תלמיד־חכם גדול ולמדן מובהק, אשתו היתה סוחרת במלח. ועול משפחה גדולה היה מוטל עליה* ר׳ אנשל רגיל היה לומר, שאינו מכיר צורת מטבע, לקד הו א בידיעת חכמת החשבון ובור בעניני מסחר. אף־על־פי־כן נאלץ פתאום לנטוש את הגמרא ולהיות שומר בשוקי העיר. לאחר כמה שבועות שוחררו כל היהודים משירות ז* בעיר רווחו שמועות, שהדבר עלה בכסף ר* אולם יהודי מדין עדיין שומרי ס בזכרונם את השומרי* ומשפחות רבות מתפארות בסביהן שהיו ן חיילים יהודים. (ייווא־בלעטער 1953, כרך ה׳ סגד*177/17). - 219 -