האוסטרי. אסף הרב סכום כסף בסך חמישים דוקטים לשם ביצוּר חומות זמיר • ד נתן נפתר בגיל 105 שנה ונטמן בבית הקברות ברחוב זאוואלע . ראוי לציין . שבבית־הקברות הזה נחות עצמותיהם של העסקנים הידועים מאז : שלמה מרקוביץ ויהונתן סמולוויץ, שעמלו הרבה למען הקהילה והופיעו בשמה לפני המלך יאן סוביאסקי השלישי. עד שנת 1538 התלבשו היהודים כשאר האוכלוסיה הנוצרית . אולם על פי חוק שניתן בפיוטרקוב נצטוו היהודים לחבוש כומתוֹת וכובעים מיוחדים בעלי צבע צהוב . קשה לקבוע את מספר היהודים במאה הט״ז בפולין בכלל ובבנדין בפרט . עקב מס הגולגולת הגבוה . לא מסרו הקהילות את המספר הנכון של היהודים , כדי לעקוף את תשלום המס שהגיע לשלשה גולדן לנפש . ונוספו על כך נימוקים פוליטיים ודתיים . היהודים השתדלו לבטל את מס הגולגולת " ולקבוע במקומו תשלום חד־סעמי. ואמנם , החליט הסיים הפולני בשנת 1590 לחסל את המס הישן וקבע תשלום שנתי לכל יהודי פולין בסך עשרים אלף גולדן . במחצית השניה של המאה הי״ח כבר היו היהודים רוב בבנדין , ובידיהם נמצאו כל האטליזים , המסבאות ובתי־המרזח . הם חכרו גם בית־חרושת לבירה , את טחנות־הקמח ואת הגנים ליד המבצר . בסוף זמן זה הקימה הקהילה בית־כנסת חדש העומד עד היום הזה (בית הכנסת נשרף עם פלישת הנאצים לבנדין ואחר־כך נהרס כולו). במרתפי בית־הכנסת נמצא היה בית־סוהר שנועד ליהודים .
תחילה חודש בית־הכנסת בשנת 1921, ובשנות 1926/25 הוא קושט בפנים בידי הציירים משה אפלבוים, שמואל ציגלר והפסל חיים הנפט. העבודה האמנותית שבוצעה בבית־הכנסת עומדת על רמה גבוהה, רפרודוקציות שלה מצויות בבתי־נכות בירושלים, בתל־אביב ובמכון המדעי היהודי ("ייווא"). בשלהי המאה הי״ה נמנו עם 'נכבדי היהודים בעיר: הרש"ל ודוד אהרונוביץ, יעקב לבקוביץ. מאיר שפירא, הרש"ל רובין, יעקב ארליך, יצחק גיטלר, שמעון לונדנר, לייב זונדלוביץ. וולף ודוד ברוינר. • מתוך שאלות ותשובות .נודע ביהודה " (מהדורה קמא, אבן העזר, שאלה ס״ב) מתברר, שבשנת תקל״ה (1775) פעל בבנדין רב בשם ר׳ מאיר. ממקורות אחרים נודע, ששם משפחתו היה אורבאך. בפנקס של .חברה קדישא״ רשום, שבשנת 1765 נבחר כגבאי ראשי הנקרא .על גביהם" הרב ר׳ משה. באותו הפנקס אמור, שבשנת 1783 נבחר ר׳ טוביה ואחריו בנו ר׳ דוד. אחרי ר׳ דוד כיהן רב במשך 30 שנה ר, משה המבורגר. גיסו של חאדמ״ו ר ו" אלימלך מליזנסק. בפנקסי.חברה תחלים" . .חברה חטים " ו-חברה קדישא" פוגשים אנו בשנות 1807—1835 בחתימת מורדדהורא בשמו " מנחם נחום רוזאנים, שנבחר לאחר־מכן רב בבנדין.
באותה תקופה נחנך בית־קברות הידוע ליעא״י בגבולין בשם .בית־הקברוח אונטעח שלאס־בארג״. צויין, שבשנת תקצ״א (1831) רכשה הקהילה מאת התושבים המקומיים מגרש בסך 300 גולח ר20 גולדן תשלום שנתי קבוע. בבית־הקברות הזה נמצאות מצבות אחדות שחרות עליהן הנשר הפולני. סמל הנשר נחרת לסי דרישת האוכלוסיה הסולנית, שביקשה להנציח את היהודים שהשתתפו והצטיינו בהתקוממויו ת הסולנים בשנות 1831 ו~1863. בשנת 1831 מתו, תוך שבועיים, למעלה ממאה יהודים, קרבנות מגסה שפרצה אז בבנדין ונפלו במרד הפולני. אחרי ד נחום רוזאניס כיהן זמן קצר רב בבנדין ר׳ אברהם הירש רוזאנים, שנרדף מתוך סיבות בלתי־־ידועות לנו ע״י חלק מ.בעלי־הבתים" ונאלץ היה לעזוב את העיר. אחריו בא הרב ר' בעריש הרציגר, שנפטר בכ״ה שבט תר״ו (פברואר, 1846) ונקבר בבית־הקברות על "הגורא זאמקובא" ועל קברו הוקם "אוהל". (גם מבית הקברות הזה לא נשאר כיום זכר). בשנת תקצ״ט (1839) נולד כאן הגאון הנודע ומייסד השושלת של שושלת אדמו״רי סוחצ׳ב, ר׳ אברמ׳לה בורנשטיין (בנו של הרב מביאלא, ר׳ זאב וולף, וחתנו של ר׳ מנדלה, הרבי מקוצק). אמו של הרבי מסוחצ׳ב, דאבריש, היתה בתו של התושב הבנדינאי ר׳ מרדכי הירש ארליך. בשנות 1807—1813 היו היהודים מוגבלים מאד בזכויותיהם הפוליטיות והאזרחיות. היה חוק, שאסר על היהודי לשאת אשה
ללא רשות מהשלטונות. יהודי שביקש לשאת אשד, חייב היה להיות בעל הון של אלף טלר, בן 25 שנה והיה עליו להוכיח, שאביו וסבו היו תושבים בעיר הולדתו. לאחר שצורף חלק של פולין לרוסיה אחרי הקונגרס בוינה (1815), הופיע בשנת 1823 חוק האוסר על יהודי זר להשתקע בבנדין הנמצאת 21 קילומטר מהגבול הגרמני, או האוסטרי, בלי רשות מהשלטונות. לפיכך נאלצו היו יהודים להתיישב באזור סביב בנדין, מחוץ ל* 21 קילומטר האסורים לפי החוק. מחמת החוק הזה השתייכו לקהילת בנדין בעת ההיא הכפרים: שילצה, מונדז׳ב, לגישה, גז׳יכוב, שעווער, סטשמישיץ, סלאבקו ב ועוד. בגדי ן מנתה אז 2440 יהודים ו־1780 נוצרים. החוק הזה בוטל על־ידי הצאר אלכסנדר השני. בשנת 1867 הוכרזה בנדין עיר מחוז וצורפה לפלך סיוטרקוב. עד אז נמנתה העיר עם מחוז אלקוש ופלך רדום. הסטטיסטיקה ב־1880 הוכיחה, שבבנדין היו באותה שנה 5424 תושבים, מהם 3800 יהודים. כיום מונה בנדין וסביבתה כחמישים אלף תושבים, מהם עשרים וארבעה אלף יהודים. בשנת 1850 נבחר כרב בבנדין הרב משאראדז, ר׳ דוד לנג - ם ו ם. שהוקצבה בשבילו משכורת שנתית בסך 180 רובל, פרט לדירה חפשית והוצאות אחרות. הרב לנגפום ישב על כס־הרבנות 14 שנה ונפטר בשנת 1864. בימיו נבנה בית המדרש שעלה 2500 רובל. המגרש שעליו הוקם בית המדרש שייר היה לוולף פלדמן, שמסרהו לקהילה.
תקציב הקהילה בשנת 1854 הגיע לסכום של 672 רובל. חלק מהתקציב כוסה בהכנסות מהמקוה וממקורות אחרים, אולם עיקר הדאגה לכיסוי ההוצאות הוטל על בעלי בתים שבגליל. בשנת 1855 הגיע התקציב רק ל־495 רובל ואז היו 374 יהודים חייבי מס הקהילה, שמהם שילמו רק 209 בעלי־בתים ויתרם שוחררו, כי נחשבו מעוטי יכולת. בשנת 1848 נבחרו לקהילה הפרנסים: אייזיק ביאלר, אהרן גונברג, הרש לוגדנר, בנדט פישל ועובדיה שנצר. בשנת 1856 הגיש לייב פוטוק תלונה למושל ברדום, ששלושת הפרנסים האחרונים מועלים בכספי הקהילה: נערכה חקירה, שהוכיחה שהאשמה זו אין לה יסוד. פוטוק נתבע לדין על רכילות זדונית ואשמת שוא. משפט אופייני נערך נגד "חברה קדישא" בבנדין בשנת 1855/54, והמעשה שהיה כך היה: יהודי מברסלוי, יעקב רייכמן, טבע בנהר באוגוסט 1853. כאשר הובא הבר־מינן לקבורה בבנדין לא טיפלו בו אנשי "חברה קדישא", בדרשם מחתנו של הנפטר ווענזל 130 טלר. את הכסף קבל הנדל ארליך והמת בא לקבר - 218