הצדיק מקוצק עשה שבע שנים ולמד מפיו תורה וחסידות. הנער העילד התבגר והיה לנשר גדול. יומם ולילה שקד על התורה ועל העבודה. שמו יצא לשם ולתהלה כגאון ופוסק, ומקרוב ומרחוק פנו אליו בשאלות. שנים מעטות אחר פטירת חותנו נשאר בקוצק, אולם נאלץ לקבל משרת רבנות, תחילה בפארצ׳ב, אחר כך בקרושנביץ, ומשם עבר לנאשאלסק, ולאחרונה לסוחצ׳וב. הגאון מסוכצ׳וב היה בעל אופי חזק ועשוי ללא חת, לא נרתע משום איש ולא הרכין ראשו בפני התקיפים וה״קרובים למלכות" בקהילות שכיהן בהן כרב. הוא התערב בכל עניני קהל עדתו, היה דואג למשקולות מדוייקים בחנויות ולשמירה קפדנית על דין־תורה. לא כיבד ולא החניף לתקיף, ותמיד עמד לימין המעונים והנדכאים. אלמנה ויתום היו אצלו המיוחסים הגדולים. אך בדרכו זו קנה לעצמו שונאים מושבעים מבין תקיפי הקהל ואנשים גסי־רוח שהתעשרו ותפסו עמדות של כבוד ושררה והיו קרובים למלכות ועושי דברה. שטמוהו ורדפוהו אנשים שמנע בעדם לחמום חלש ודל, והם הלשינו והעלילו עליו. כמעט שגורש מקרושנביץ ונאסרה עליו הישיבה בנאשלאסק, בית־מדרשו והישיבה המפוארה שניהל נסגרו על־ידי השלטונות. נגישות ורדיפות היו מנת חלקו של אחד הגאונים הגדולים ביותר שקמו ליהדות פולין בדור שלפנינו.

ורק באחר ימי וקבע משכנו בסוכצ׳וב, שבה כיהן ברבנות. ישיבתו התפתחה והתרחבה. ביודמדרשוהמה מדורשי תורה ודעת, וסוכצ׳וב היתה לסמל של גאונות ולימוד התורה, בה למדו טובי הבחורים והאברכים שבפולין זרבים מרבני פולין הקונגרסאית, דייניה ומוריה קיבלו את תורתם בישיבה זו שהיתה לשם דבר. גדולי תורה ורבנים מובהקים בפולין יצאו מבית מדרשו של הגאון מסוכצ׳וב, ובהם ראשי תלמידו בעל ספר "חלקת יואב" מקינצק ובעל ספר "ביכורי אברהם" מוארשה, הגאון מקוטנ1 ור׳ וולוויש מצ׳נסטוחוב ועוד. "תלמיד הסוכצ׳ובי" היה למושג שסימל גדלות בתורה, חריפות ועמקות יחד עם ניתוח ישר ושכלי. הללו הצטיינו בהתמדתם ובשנינותם, נאמנותם וישרם. המורה הגדול טבע חותמו על תלמידיו, חותם האמת וחיפוש האמת ותיעוב השקר וכל סברה והבנה רחוקה מהאמת. שיטת הלימוד בסוכצ׳וב נתרחקה מהפלפול המהודר שהיה נהוג בפולין במשך דורות רבים < ומאידך לא הזדהתה עם ההתעמקות המופרזת בסוגיה הלכתית מסויימת, תוך הזנחת הלימוד בסוגיות אחרות. ר׳ אברהם העדיף את העיון וההתעמקות החריפה רק כדי לברר את ההלכה למעשה. הוא חתר להגיע לאמת שבסברה ולא לחידוד היפה שבבעיה. בכך תרם ר׳ אברהם במשך דור שלם את חלקו המכריע להאדרת התורה ביהדות פולין המעטירה.

הוא לא רצה לשים עליו אצטלת אדמו״רות וביכר ארבע אמות של הלכה על פני מנהיגות של עדת חסידים, ואחרי פטירת הרב י הזקן מקוצק נוסע היה שבע שנים לגור ולאלכסנדר. ורק בלחץ של מאות חסידים, רבנים וגדולי־התורה נכנע הגאון והסכים להיות לאדמו״ר, והוקמה שושלת חדשה בתנועה החסידית, שושלת רבת־ פאר והוד שכונתה במשך הימים "שושלת סוכצ׳וב". סביב הצדיק החדש נתרכזו בעיקר רבנים וגדולי־תורה, וגם חסידים פשוטים, בעלי מלאכה ופועלים. סוכצ׳וב יצרה גם שיטה חדשה כמעט בתורת החסידות, שיטה נאמנה לבית פשיסחה—קוצק—גור מצד אחד, ומאידך — בעלת גוון משלה בשטחים רבים. ר׳ אברהם שם את הדגש על לימוד התורה. באמצעות התורה — אמר — אפשר להגיע לידי חסידות. הוא שלל בורות ועם־הארצות, ואת גישתו של חסיד עם־הארץ שראה באדמו״ר איש־מופת שכל עיקרו לא בא אלא להושיעו בעת צרה. בסוכצ׳וב לא ראו בעין יפה את לימוד הקבלה כמקצוע. שם שמו את הדגש על עבודת הבורא של החסיד ביחידות, כשהוא מתבודד בלבו עם קונו ויוצרו. הצדיק לימד את חסידיו את תורת החסידות כשהיא מבוססת על ההלכה, על תורה ולימוד התורה. "המדרגות שאפשר להשיג על־ידי לימוד התורה, אי אפשר להשיגן על־ידי שום עבודה אחרת״ — היה אומר הסוכצ׳ובי.

חסידות סוכצ׳וב בפשטה ונתרחבה כשיסודותיה נעוצים עמוק בשרשי התורה והיתה בתקופה קצרה לאחד ממרכזי החסידות שבפולין. קיצוניים וקנאים היו חסידי סוכצ׳וב ביחס לעצמם אולם מעולם לא דחו שום נפש מישראל. הצטיינו בחריפותם ועוז רוחם כלפי עצמם, 'נמנעו מלהטיל דופי או מומִים באחרים. כארבעים שנה נהג ר' אברהם בחסידי סוכצ׳וב כאדמו״רם ונשיאם, ונסתלק בשיבה טובה בשנת תר״ע. את מקומו מילא בנו יחידו ר' שמואל, שהיה ידוע בין חסידי פולין על שם ספריו "שם משמואל". תמיד ישב ליד אביו, למד ונתחנך על ידו. נאמן לתורתו ולשיטתו המשיך בשושלת סוכצ׳וב לפי הקוים שהתווה אביו וסבו מקוצק, ונהג בחסידיו במשך ט״ז שנה עד לשנת תרפ״ו. חיבר ספרים מרובים ובעיקר — ספרו רב הכמות והאיכות על התורה, בו העמיק את תורת אביו, ודרש עליה תלי תלים של הלכה בחסידות. עם חלוף הימים נסתלק לעולמו הדור הראשון מחסידי סוכצ׳וב הגדולים והמתח החסידי ירד. הגיעו עתים חדשות. החילוניות פרצה לרחוב היהודי ולא פסחה אף על מבצרי החסידות. ר׳ שמואל עמד בפרץ, מבלי טיות ויותר את אפיו העשוי ללא חת. איש קדוש וידע לאחד את ההתמדה בלימוד עם ההתמדה בחסידות, ולשיחותיו יצאו מוניטין. אחרי פטירתו, כ״ד בטבת תרפ״ו, הובל למנוחת עולמים ליד קברו של אביו הגדול. ב. בנדינאי — אדמו״ר בלתי רשמי (הרג״ר, אריה־צבי פרומר הי״ד) עם ילידי בנדין נמנה גם איש שהיה נערץ בכל רחבי פולין,

והכל ראובו איש אלקים, אם כי לא הכריז על עצמו כאדמו״ר — למרות שחסידי סוכצ׳וב הפצירו בו שיסכים להיות אדמו״ר במקומו רבו הנערץ וסירב. אף־על־פי־כן ראובובו אדמו״ר כלל ללא כתובת וללא כינוי נוסף, ורבים מאדמו״רי פולין וגדולי התורה שבה העריצוהו וכיבדוהו על שהגיע למה שהגיע בכוח יגיעתו הגדולה ורצונו העז. הרב ר׳ אריה־צבי פרומר נולד בתרמ״ד בעיירה צ׳אלאדז׳ ליד בנדין, ששכנה בסמוך לגבול הגרמני, מנכדי הרב יר, בדיז 4 מאושפיצין, מתלמידי החוזה מלובלין ושל הרב יר, משה, גיסם של האחים הקדושים ר׳ אלימלך מליז׳נסק ור׳ זוסיה. נתייתם בילדותו כשהוא בן שלש, מאמו, שהיתה מפורסמת בצדקותה, ורק משום שלא נמצא בעיר הולדתו "חדר" ראוי לשמו, שלחו אביו לקרובי אמו בעיר וולברום הקרובה להתחנך שם. כאן התחיל ללמוד ולצעוד צעדיו הראשונים בלימוד, ועד מהרה נתפרסם בכשרונותיו המצויינים ובזכרונו הנפלא. בן י״ב עבר ל״ישיבה קטנה" שבאמסטוב הסמוכה לצ׳נסטחוב, שהתה מפורסמת כאחת הישיבות החשובות, וכאן הרבה הנער לייביש־הירש — כפי שכינוהו — לשקוד על התורה, ובהגיעו לגיל מצוות נסע לישיבה המפורסמת אשר בסוכצ׳וב, שעמדה תחת