מהשכלה והתרבות נתרבו הפרצות. עולם התרבות הקרוב מאד מעבר לגבול הגרמני והאוסטרי הגביר את צלילי "קול ענות". בני הנוער התחילו פורצים דרך לעצמם אל העולם ההוא, מי לשם למוד והשתלמות, מי לשם ידיעה ופרנסה, ועל כולם — בולמוס המפלגות ואידיאות הסוציאליזם במלחמתו נגד עריצות ה״צאר" הרוסי ועוזריו עושי רצונו ודברו, שעשה שמות בנפש הנוער ורבים היו חלליו. אך רבים היו בי״ו החסידים ובחוריהם שטוו חלומות־זהב על מדינה יהודית, על עתיד גדול לעמנו. ורבים היו העולים לארץ שפתחו בה קנים חדשים לחסידות. בצער רב יש לציין, כי רבו עוד יותר, שהלמו ולא זכו לראות בהגשמת חלומם, והלכו בדרכם הנצאית האחרונה כששירת "אני מאמין" מתרוננת מתוך גרונותיהם כתפילת־אשכבה עצמית, וזוהר האמונה והבטחון בצור ישראל ובעתיד ישראל מרחף לנגד עיניהם. בתי אדנח״רים גדנרים 1קט1ים

לא היו בבנדין צדיקים מן המפורסמים אשר מעריציהם היו נוהרים אליהם מקהילות אחרות. אמנם בדור האחרון ישבו בה שגי רביים, נכדים של צדיקים, אך השפעתם בעיר היתה קטנה. החסידים המקומיים לא היו מרובים, ומן החח לא באו אליהם. לא היו להם קלויזים מחוץ לבנדין. מבחינה זו שפרה יותר נחלתה של סוסנוביץ הקרובה, שבד. קבע מושבו האדמו״ר מראדומסק, רבי שלמה־חנוך רבינוביץ הי״ד, וכן נהג בה באדמו״רות הצדיק ר׳ יהושע מאוסטרובה בן הצדיק רש״ל מלנטשנו, ר׳ אלתר בידרמן מנכדי רבי משה׳לה בידרמן מירושלים, רבי אליעזר פינקלר מקאלץ. לא היתה, איפוא, בבנדין "חצר," חסידית ראויה לשמה. אולם בנדין היתה עיר של חסידים הקשורים בחצרות הרביים הגדולים, בני השושלות ההיסטוריות בעולם החסידות. חסידי בנדין היו נוסעים אל הרביים שלהם לשבת ולמועדים וימים־ נוראים והיו מתייחדים עם רבם בתפילה וב״שולחנות" ובמתן פדיונות ובפתקאות. תחת זה יכלה בנדין להתגאות ב״עילויים" של תורה שהיו מושרשים בצדיקות ובחסידות, כרבי אברהם בורגשטיין, הרבי מסוכצ׳וב, שהיה יליד בנדין, ר׳ אריה־צבי פרוטר הי״ד מקוזיגלוב והעילוי הרב יוסף אנגל שישב מספר שנים בבנדין עד לגירושו בעקבות גזרת הצאר הרוסי. הבה נתאר כסדרם את האדמו״רים ילידי בנדין שהקימו קינים מחוצה לה, ואת הרביים שקבעו בה מושבם ועסקו בזה כמקצוע. א. בנדינאי מיסד שושלת סוכצ׳וב

בבנדין נולד מייסד השלשלת סוכצ׳וב בשנות תקצ״ט לאביו רבי נחום־זאב בורנשטין, שכיהן אחר כך ברבנות באולקוש ובביאלה־רבתי, ובבנדים הכין עצמו הרך הנולד לתפקידו הנעלה. ויש אומרים שלא נולד בבנדין גופה, כי־אם בכפר סמוך לבנדין, ושהוא נתייתם בילדותו, ור׳ ליבוש לבקוביץ מזקני חסידי קוצק בבנדין לקחו לביתו ופירנסו כמה שנים ואז למד וספג תורה הרבה, ועוד בהיותו בן שש כבר נודע פעלו מקרוב ומרחוק, ותשובותיו החריפות והשנונות, שכלו החריף ואמרותיו המחוכמות חיבבוהו על סביבתו. היה זה ר׳ אברהם חתנו ותלמידו של רבי מנדלי הצדיק מקוצק, גאון וחריף, המפורסם בזכות חיבוריו "אבני נזר" ו״אגלי טל" הנחשבים כספרי־יסוד בהלכה. (מספרים, שעוד בהיותו בן חמש, הביאו אביו להרב מפינצ׳וב ר׳ ישראל רפופורט, שנזדמן לבנדין לחתונה. הרב שוחח עם הילד בן החמש בסוגיות שונות ונתפעל מזכרונו המופלא...). הביוגראפים שלו עומדים בעיקר על גדלותו והתמדתו בלימוד וגאוניותו בתורה בקוצק, נאשלסק וסוכצ׳וב, ופרט למקום לידתו הם כמו מתעלמים ממקורות חייו שעברו עליו בבגדין. ורק בספר "אביר הרועים" אנו מוצאים יותר פרטים עליו על זמן ישיבתו בבנדין, ואנו מצווים להדגישם ולא להתעלם מהם.

לידתו של הצדיק נחשבה מאורע חשוב בבניין היהודית בכלל ואצל חסידי קוצק הבנדינאים בפרט, שחגגוהו לפי דרכם ברינה ובצהלה. בספר הנ״ל מסופר, שחסידי קוצק אשר בבנדין, חברי הרב בעל הברית, שמחו בביתו כל שמונת הימים עד אחר הברית־ מילה כאחד החגים ולא פשטו מעליהם בגדי שבת ויו״ט, והרב ערך בשבילם סעודה יום יום ושמחו ברננים וזמרה, בריקודים ומחולות ובהלל ושבח למרום על הטוב ששלח להם ברך הנולד. סיפר הרב אברהם דוד, שהיה אז אב״ד בבנדין, שעם הבשורה על הולדת אברהם שמחו כל בני העיר, ומי שלא ראה שמחה גדולה זו לא ראה שמחה מימיו. אמו של הצדיק הקשתה ללדת, בלא הכאבים הכרוכים בלידה, ורבי אחד ששהה אז בבנדין — ויש אומרים שהיה זה רופא מומחה — ציווה לעשן בחדר היולדת במקטרות, כדי שתגיע על־ידי העשן שיכביד על לבה לידי שיעול ובדרך כך לכאבים הנאותים. וכן עשו. באו חסידי קוצק ועישנו במקטרותיהם ומילאו את בית הרב עשן, עד שאי אפשר היה לראות זה את זה. ואמנם פעולה זו הצליחה, והיולדת קבלה את הכאבים הצפויים, והלידה עברה בשלום. בבנדין ישב אז רב־מטעם מאושר על־ידי השלטונות, ולפי חוק הממשלה צריכים היו כל בני העיר לכבדו בסנדקאות. נצטער בעל הברית על שאיש זה יהיה הסנדק אצלו. אך בהגיע יום המילה באה בפתע פקודה מהממשלה על מינוי? - הרב־מטעם בעיר אחרת, שעליו לעזוב מיד את בגדין, עד שלא היה סיפק בידו להיות נוכח בבריתו של הצדיק הרך.

עוד לפגי שהתחיל ללמוד חומש לקח אביו לביתו מלמד מצויין, את ר׳ משה׳לי מבנדין, ללמוד עמו, ושבועיים למד אצלו חומש וגמרא ותוספות ורי״ף ור״ן עד מלחמות ה׳ להרמב״ן... ר׳ איצ׳ה־בונים מבנדין, חסיד, היה מלמד־דרדקי שלו, והוא סיפר, שהרב מביאלה לקחו למלמד בנו העילוי בהיותו בן שש, שילמד עמו גמרא בפשטות, למען לא יטה עצמו, חלילה, בלימוד הגמרא מדרך הפשט על־ידי גודל חריפותו אז. הוא היה מספר נפלאות על כשרונו ותשוקתו והתמדתו של תלמידו בלמודים עוד בשנות ילדותו, עד כי בהגיעו לגיל עשר כבר זכה לסיים את כל הש״ס הבבלי. ר׳ אברהם־לייבוש מבנדין, גיסו של הרב מביאלה ודודו של אברהם העילוי, היה מספר על תפיסתו המהירה בלימוד, כמסופר בספר "אביר הרועים" (פיוטרקוב, תרצ״ה, שחובר בידי צבי יהודה הלוי ממלוק מקאליש). בין מעשי הפלאים על הרב מובא גם מה שסיפר ר׳ יעקב גוטמן מבנדין (שם, ח״ב, סי׳ רפ״ד). ר׳ נחום־זאב אביו, בעצמו מגדולי הדור בתורה, היה חסיד נאמן לאדמו״ר מקוצק רבי מנדלי, והוא הביא את בנו המחונן אל רבו שלקחו לחתן לבתו. בן 14 היה בנשואי!, ועל שולחן חותנו - 228